גאלרי לה פאייטאני מתנצל מראש בפני חובביה הרבים של התוכנית הזאת. ניסיתי, נשבע לכם בגברי לוי שניסיתי: הבלונד של הילה נחשון החזיק אותי לכמה דקות, שלא לדבר על המחשוף של אנה ארונוב (לפני שתפגע בי הנעל הראשונה, רק אציין שלא הייתי נדרש לנושא אלמלא הטאלנטית לא היתה טורחת להתייחס אליו בכל ראיון עימה ולציין שמדובר בעניין טבעי לגמרי - ואני, מה לעשות, חובב טבע מושבע). עוד שתי דקות העברתי בתקווה שאבי קושניר יאמר איזה דבר מה מצחיק - ואז יצאתי לפרסומות ולא שבתי עוד.
לא מדובר כאן בהסתייגות של בעל המצח הגבוה מהבידור להמונים. להיפך, לא אחת אני מגן כאן על טעם הקהל, אבל בואו ונפרק לרגע את "רוקדים עם כוכבים" לגורמים, ונראה מה יש לנו כאן: יש לנו רקדנים מקצועיים שמשתייכים, רובם ככולם, למה שנהוג לכנות בעגה העממית "רוסים" (שכן, מה לישראלים ולריקודים סלוניים?); יש כוכבים - שאיך נאמר עליהם בעדינות? את משה איבגי או אפילו נינט טייב לא ראיתי ביניהם; ויש שופטים.
איני רוצה לעלוב באחרונים, אבל שימו אותם ליד מרגול ואוחובסקי, ליד אייל שני וחיים כהן, הריצו את ההשוואה בראש - אין צורך שאוסיף, נכון? ויש גם המון פאייטים וריקודים מתרבות זרה לנו עד מאוד.
אני לא מתנגח בריקודים הסלוניים ממקום עקרוני, כפי שנהגו להלין עליהם בשנות ה-50 וה-60, אלא ממקום שבו נערה אמריקנית, למשל, מחכה בכיליון-עיניים ליום שבו תלבש את שמלת הפאייטים שלה ושהחתיך של השכבה יבוא לקחת אותה בלימוזינה הישר לנשף הסיום שלאחריו, בפעם הראשונה בחייה... או.קיי, הבנו. אבל אפילו אחרי 40 שנות אמריקניזציה מואצת, יש מעט מאוד נערות ישראליות שחולקות את החלום הזה. בעולם הרחב הפורמט הזה מצליח יחסית, בעיקר בגלל המרחק הרב בין "הכוכבים" לעם.
הצופים מקבלים הזדמנות לעוד הצצה לחייהם של המפורסמים, כשהם בסיטואציה תחרותית, מלחיצה ומתישה פיזית. בישראל התמונה שונה, ראשית מכיוון שלשכבות מסוימות (למשל רוב קוראי העיתון הזה) אין עניין בלראות את קובי פרץ, משה פרץ או שיראל מקפצים ומרקדים ושנית מפני שהוויית הריקודים הזאת זרה לרוב מי שנולד וגדל כאן.
ולמרות זאת, "רוקדים עם כוכבים" לא היתה מגיעה לעונתה השישית אלמלא היתה תוכנית מצליחה. היא מצליחה כנראה מפני שהשילוב של סלבריטאים תחרות פריים-טיים ערוץ 2-רייטינג של 20% לפחות (משוואה שצריך ללמד בשיעור הראשון בבית הספר לטלוויזיה מסחרית), היא מצליחה כי לאט-לאט מתגבשת שכבה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך בפריפריה שמתייחסת ל"חדשות הבידור" עם גיא פינס, למשל, לא בפרספקטיבה "טראשית" נדרשת, כי אם מאמינה באמת שיש עולם קסום שכולו נצנצים, השקות, שמפניה, תכשיטים ובגידות.
היא מצליחה מפני שהיא מצליחה לחבר גם את יוצאי ברית-המועצות לשעבר אל הפריים-טיים הישראלי.
אז אם יש לכם פטיש מיוחד לשיעורי מחול, לאקי אבני ודליה מזור, להלצות של קושניר שלידן נראות הפרסומות שלו ל-AIG כאילו בוימו בידי קוונטין טרנטינו ולכמויות פאייטים שהיו יכולות לגרום אפילו לצביקה פיק להתעטש - אתם מוזמנים לרקוד עם הכוכבים. בהצלחה.
