יו"ר בנק דיסקונט לשעבר, אריה מינטקביץ', מתכוון להגיש שוב לבנק את בקשתו לקבל מענקים המגיעים לו, לטענתו, בסך 17 מיליון שקל. זאת, לאחר שהמדינה, שהתנגדה בתקיפות לתשלום המענקים, מכרה את כל מניותיה בבנק דיסקונט, וכבר אינה בעלת מניות בו.
מינטקביץ' היה יו"ר דיסקונט מ-1997 עד 2006, ונחשב יו"ר מוצלח מאוד ששיקם את הבנק, ולמעשה הציל אותו ממצב קשה ביותר. לטענת מינטקביץ', 17 מיליון שקל מגיעים לו לאחר שלא קיבל תוספות שכר שאושרו ולא שולמו, מענק הפרטה כפי שקיבלו כל עובדי הבנק ופיצויי פרישה המגיעים לו. מדובר במענק פרישה בסך 10 מיליון שקל, ועוד מענקים שונים בסך 7 מיליון שקל. בעלי השליטה בדיסקונט, קבוצת ברונפמן-שראן, הביעו בעבר נכונות לשלם את המענקים למינטקביץ', ודיסקונט הפריש את כל הסכומים המגיעים לו.
מ-2006 ניסה דיסקונט לשלם למינטקביץ', אך החשב הכללי דאז, ירון זליכה, טירפד את התשלום. הבנק דיווח מאז בכל דו"ח כספי שנתי על העניין, ואף ציין כי "בכוונתו להביא את התשלום לאישור הדירקטוריון", ואולם עד 2009 לא נעשה דבר. לאחר שמינטקביץ' העלה את האפשרות להביא את הסוגיה להכרעה משפטית, סוכם בינו לדיסקונט כי הנושא יועבר לבוררות - וכך קרה במארס 2009.
הבוררות נקבעה אצל פרופ' יעקב נאמן - ללא ידיעת האוצר או התייעצות עמו. במשרד האוצר, שהחזיק אז 25% ממניות הבנק, זעמו על המתרחש ודרשו מדיסקונט להקפיא את ההליכים מול הבורר. לאחר לחץ כבד מצד האוצר הודיעה קבוצת ברונפמן-שראן כי הם מצטרפים לדרישת המדינה, שלפיה ההליכים מול הבורר יוקפאו.
בינתיים מונה נאמן לשר המשפטים, ועבודתו כפוסק הופסקה בלאו הכי. מראש סוכם כי במקרה זה ימונה במקומו עו"ד פנחס רובין, אך עקב התנגדות האוצר לא החל רובין בעבודתו. בדיסקונט ניסו לקבל את הסכמת המדינה להמשך הבוררות, אך המשא ומתן הסתיים בסוף מאי 2009, כאשר החשב הכללי שוקי אורן סירב להתפשר, ולמינטקביץ' לא נותר אלא להמתין שהמדינה תמכור את מניותיה.