דו"ח המאזן הוא המרכיב הראשון בסדר הופעתו בדו"ח הכספי. המאזן, בניגוד לדו"ח רווח והפסד, נותן תמונת מצב פיננסית של החברה ברגע נקודתי ולא לאורך תקופה מסוימת. במקרה הנידון, מדובר על סוף הרבעון המדווח.
המאזן מורכב משני חלקים - נכסים מול התחייבויות והון עצמי, וכלל הברזל קובע כי נכסים = התחייבויות + הון עצמי. במילים אחרות, שני החלקים הללו חייבים להיות שווים בערכם ומכאן השם "מאזן" (מלשון מאוזן).
נכסים
ברוב המקרים, נכסי החברה מוצגים באופן יורד לפי מידת נזילותם, מהנכס הנזיל ביותר (שקל לממש אותו תמורת מזומנים) ועד הנכס הכי פחות נזיל.
לכן, הסעיף הראשון בצד הנכסים של המאזן הוא "נכסים שוטפים" או "רכוש שוטף". נכסים שוטפים הם נכסים נזילים שנועדו לשרת את החברה במהלך פעילותה העסקית השוטפת בטווח הקצר עד הבינוני. במילים אחרות, נכסים שיש סבירות גבוהה שיהפכו למזומן בעתיד הנראה לעין.
בדו"ח הרבעוני האחרון של אסם, סעיף זה כולל:
מזומנים ושווי מזומנים
לקוחות - חובות של לקוחות שרכשו את מוצריה באשראי ועדיין לא שילמו עבורם
חייבים ויתרות חובה - בדומה ללקוחות, גורמים אחרים שחייבים לחברה כסף ועדיין לא העבירו לה אותו כמו בעלי עניין שקיבלו הלוואה מהחברה
מס הכנסה - כמו החזרי מס שהחברה צפויה לקבל
מלאי - שווי המלאי שיש בידי החברה וצפוי להימכר בקרוב
השקעות אחרות - לרוב כספים שהחברה השקיעה בחברות בנות.
נכסים בלתי שוטפים הם נכסים שאין בכוונת החברה לממש בטווח הקצר עד הבינוני. ברוב המקרים, הסעיף המדובר כולל נכסים כמו קרקעות, בניינים, ציוד של מפעלים, וכן הוצאות מראש - הוצאות שונות לזמן ארוך ששולמו מראש, ולכן מהוות נכס.
התחייבויות
הצד השני של המאזן הוא צד ההתחייבויות וההון העצמי. גם כאן, יש חלוקה לשוטפות ולא שוטפות (או לזמן קצר מול זמן ארוך).
התחייבויות שוטפות:
התחייבויות שמועד פירעונן הוא שנה מתאריך המאזן. בדו"ח של אסם, למשל, מדובר בהלוואות שלקחה החברה מבנקים, וכן בחובות לספקים שעימם היא עובדת (אסם רכשה מהם תוצרת אך שילמה להם באשראי ולכן היא עדיין חייבת להם).
התחייבויות לא שוטפות:
כאן מדובר בהתחייבויות שמועד פירעונן הוא מעל שנה מתאריך המאזן. במקרה של אסם, סעיף זה ריק מתוכן אך באופן כללי נציין כי מדובר בעיקר בהלוואות בנקאיות שחברה נטלה או באיגרות חוב שהחברה הנפיקה, ולכן הקרן שלהן מהווה חוב אותו צריך לפרוע.
ההון העצמי
הסעיף האחרון של המאזן הוא ההון העצמי. הון עצמי הוא אחד הנתונים החשובים ביותר במאזן החברה, ואחד האינדיקטורים המשמעותיים לבחינת מצבה של החברה.
אם סך ההתחייבויות של החברה גבוה מסך נכסיה, ההון העצמי שלילי - ואז יש לחברה גירעון בהון, מה שעלול לדרדר את מצבה עד לכדי פשיטת רגל.
הון עצמי משקף את השקעת הבעלים בחברה, והוא מורכב מ"הון מניות" (ההון שהונפק על ידי החברה ונפרע); פרמיה על מניות (ההפרש בין המחיר שלפיו הונפקו המניות לבין הערך הנקוב שלהן); קרנות הון (מהוות חלק מיתרות הרווחים שהצטברו בחברה במשך השנים ומיועדות לשמש כרזרבה למקרים בלתי צפויים או למטרות מוגדרות כמו רכישת ציוד); יתרת עודפים (יתרות הרווחים של החברה שלא חולקו לבעלי המניות כדיבידנד או כמניות הטבה).