6.25% תוספת לעובדים, 0% תמורה למעסיקים, אין מודל דיפרנציאלי, החזקים נהנים יותר, הנה אני אוכל את הכובע. למזלי, בעצם למזלכם, לא הבטחתי לאיש לרוץ עירום ברחוב הראשי.
רק אתמול כתבנו כאן שההסתדרות נוטה להסכים לראשונה לחלוקה הוגנת יותר של תוספות השכר, ושחלוקה כזאת יכולה להעיד על החוזקה של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שמסוגל להישיר מבט לעיניהם של הוועדים החזקים ולומר להם "אתם תקבלו פחות".
הבוקר, לעומת זאת, התברר כי עולם כמנהגו נוהג. כולם מדברים על פערים חברתיים, אבל מסכמים על תוספת שכר אחידה עם משמעות פשוטה:
כמעט מחצית מעובדי המגזר הציבורי, שמרוויחים כ-5,000 שקל ברוטו בחודש, ייהנו מתוספת צנועה של 312 שקל, שתחולק גם היא לשלוש פעימות. עשרות אלפי העובדים שמרוויחים כ-15 אלף שקל ייהנו מתוספת מכובדת של 937 שקל בחודש, ואילו עובדים שמרוויחים 25 אלף שקל ייהנו מתוספת יפה של 1,500 שקל.
הנתבים בנמלי הים וחבריהם שמרוויחים מעל 60 אלף שקל בחודש, ייהנו מהתוספת היפה ביותר: 3,750 שקל. צדק חברתי? הצחקתם אותנו.
שטייניץ מאכזב
אין סיבה להתאכזב מעופר עיני, אלא מהתדמית שהוא ניסה ליצור לעצמו, זו שאנחנו באמצעי התקשורת אימצנו בחום. עיני נתפס כמנהיג לאומי, אבל בסוף הוא יו"ר ההסתדרות, לא יותר ולא פחות.
הוא עומד בראש איגוד מקצועי ששאוב את כוחו מהחזקים, וסליחה על הקלישאה הכל-כך שחוקה הזאת. אז נכון שהוא דאג לתוספות מיוחדות עבור אימהות עובדות, ונכון שהוא החריג את העובדים הסוציאליים מההסכם כדי שבסוף הם יקבלו יותר, אבל מהפכה הוא לא עשה.
כן צריך להתאכזב מיובל שטייניץ, שר האוצר. הוא המעסיק, הוא הריבון, ולדרוש תמורה עבור תוספת שכר זה המינימום שכל מעסיק צריך ויודע לדרוש. עופר עיני עשה את מה שעופר עיני אמור לעשות, אבל יובל שטייניץ עשה את הדבר הקל ביותר: חתם על הצ'ק. כולם מברכים על כך שלא הייתה שביתה, ואני אומר - חבל.
לדרוש תוספות שכר בלי לתת תמורה תוך איום בנשק יום הדין זו הפעלת טרור, ושטייניץ נכנע לטרור הזה כדי שאיש לא יוכל לומר שהוא לא אחראי. אבל אחריות היא גם לדעת לומר "לא", ולשרטט קווים אדומים. בפעם הבאה ששר אוצר מספר לכם על מודל דיפרנציאלי אל תתביישו לצחוק לו בפנים. עופר עיני כבר עשה את זה לפנות בוקר.