אלן אייברסון עבר לשחק בבשיקטאש הטורקית. כמה מוזר להגיד את זה. שחקן של 21 מיליון דולר בעונה שעברה ב-NBA וממוצע של 13.7 נקודות, לא מצא קבוצה שתיקח אותו אפילו בכסף קטן. בעונה שעברה זה היה סטפון מארבורי שעזב את ה-NBA לטובת הליגה הסינית.
אלו המקרים היותר מפורסמים ומתוקשרים. אבל הם חלק מתופעה שמתרחשת בחמש השנים האחרונות בכדורסל העולמי: שוק העברות השחקנים בין מדינות מתחיל יותר ויותר להזכיר את מה שקורה בכדורגל. לא בכסף שמשולם עבור העברות, אבל בכמות השחקנים שנודדים.
המספרים הם כאלו: בשנת 2005 נרשמו בסביבות 1,000 העברות של כדורסלנים בין מדינות, בכל העולם. ב-2008 כבר נרשמו 4,524 העברות, ושנה לאחר מכן כבר קפץ מספר ההעברות בין מדינות לשיא של 5,125 שחקנים. על פני השטח זה מתבטא בתופעות כמו שנראה הערב (ה') באולם "פיוניר" בבלגרד. מכבי ת"א שתפגוש את פרטיזן תתמודד מול קבוצה שונה כמעט לחלוטין מזו שפגשה רק לפני חצי שנה. 11 שחקנים של פרטיזן עזבו בקיץ האחרון.
פרטיזן היא לא שונה במובן הזה מכל קבוצה מצליחה אחרת. הפערים בשכר בין הקבוצות העשירות לקטנות באירופה גורמים לכמות מעברים יוצאת דופן. גם העובדה שלהבדיל מהכדורגל האירופי, מעל 95% מההעברות בכדורסל הן העברות חופשיות עם תג מחיר 0 מקלות מאוד להזיז שחקנים בין מדינות.
סרביה הקטנה מזכירה במובנים מסוימים את מה שקורה עם ארגנטינה וברזיל בכדורגל. היא משמשת כמשאב שחקנים לאירופה, כדי לאפשר למועדונים המקומיים להמשיך ולשרוד: ב-2009 בלבד עזבו את סרביה 211 כדורסלנים למדינות אחרות בעולם.
***
מה אפשר ללמוד מהתנודתיות בשוק ההעברות בכדורסל? קודם כל ששחקנים תופסים היום את אירופה כמקום אחד ללא גבולות. 75.8% מהמעברים של שחקנים בין מדינות ב-2009 הם ביבשת אירופה. בין היתר בגלל העובדה שכמעט בכל המדינות אין שום רגולציה על כמות השחקנים שניתן לרשום ששייכים לאיחוד האירופי. השוק האמריקני (ארה"ב ודרום אמריקה), שנדמה שמאוד נפתח לשחקנים בינלאומיים, עדיין נמצא בעדיפות נמוכה מאוד והוא אחראי ל-15.4% מההעברות הבינלאומיות בעולם באותה שנה. חוסר הפעילות בארה"ב נובע בעיקר ממגבלת רמה - עדיין קשה להיכנס ל-NBA.
הקושי הזה יצר תופעה חדשה: יותר ויותר שחקנים מגיעים לליגת הפיתוח של ה-NBA (NBDL) מתוך מחשבה שכניסה לשם עשויה להיות שלב ראשון לפני מעבר ל-NBA. וכך, מאז 2002 כמות השחקנים שמגיעים לליגת הפיתוח מבחוץ הגיעה ל-10.5% מכלל השחקנים בליגה.
איפה כן נפרץ השוק האמריקני לחלוטין? בעיקר בנשים: 28.3% מהשחקניות שהגיעו ל-WNBA בעשור האחרון הן כאלו שהגיעו מחוץ ליבשת אמריקה.
בחלוקה למדינות, ארה"ב היא עדיין היעד הכי מבוקש לשחקנים מכל העולם. בשנת 2009 הגיעו לארה"ב 425 שחקנים מחוץ למדינה (כמעט 10% מכלל ההעברות בעולם). המקום השני הכי מבוקש באותה שנה הוא ספרד, אליה הגיעו 378 שחקנים. באופן טבעי שתי המדינות האלו מדורגות ראשונות: הן שתי המדינות שנחשבות היום למדינות המובילות בכדורסל העולמי.
אוקיי, אז כולם רוצים להגיע לספרד וארה"ב. אבל מבט על המדינות הבאות ברשימה מבהיר מה מנחה את השחקנים: הדבר העיקרי שמשפיע על השוק הוא פחות הרצון של השחקנים להגיע ל"מדינות כדורסל" ויותר החוזק הכלכלי של אותה מדינה ומה יש לה להציע. אולי במפתיע, צרפת הפכה למדינה השלישית הכי מבוקשת בעולם עבור שחקני כדורסל - 294 שחקנים מבחוץ הגיעו לנסות את מזלם בצרפת ב-2009. השוק הצרפתי, יחסית לאירופה, שומר על יציבות כבר הרבה שנים, ומעמיד קבוצות דרג שני ושלישי עם תקציבים גבוהים הרבה יותר מקבוצות הדרג הראשון במדינות כדורסל כאיטליה, יוון או טורקיה.
גרמניה? גם לא מדינת כדורסל, אבל הכלכלה הגרמנית מספיק חזקה ואטרקטיבית כדי למשוך שחקנים מבחוץ: גרמניה מדורגת במקום הרביעי מבחינת כמות שחקנים בעולם (278 שחקנים ב-2009).
מקומות כדורסל קלאסיים כמו יוון וטורקיה, שהיו מוקד משיכה לשחקנים מחו"ל, הפכו בעיקר בגלל המצב הכלכלי (וגם מוסר תשלומים גרוע) למקומות עבודה פחות מבוקשים. רק 131 שחקנים הגיעו מחו"ל ליוון ב-2009, פחות אפילו מכמות הכדורסלנים שהגיעו באותה שנה לשחק בשווייץ. סיבה נוספת ביוון היא הרגולציה שמגבילה מאוד את כמות השחקנים הזרים שניתן לרשום למשחקי ליגה.
המשבר בכלכלה האירופית גרם לשינוי מגמות מהיר מאוד: כולם זוכרים את הנהירה של שחקנים בין 2006-2008 לכסף הגדול ברוסיה. אבל ב-2009 השוק הרוסי מת, והכיוון של שחקנים הפך חד-כיווני: מרוסיה החוצה. ב-2009 רוסיה אפילו לא מדורגת בין 10 המדינות הכי מבוקשות בעולם לשחקני כדורסל. ואנחנו? אימפריה. ישראל במקום העשירי בעולם (!) מבחינת שוק השחקנים הבינלאומי עם 127 שחקנים מעבר לים שהגיעו לנסות את מזלם ב-2009.
איפה עדיין אפשר לראות את ההבדלים בין שוק הכדורסל לשוק הכדורגל? בעיקר בגילאים. שוק הכדורסל עדיין לא בשל ולא מעוניין להתעסק עם ילדים צעירים. בזמן שבכדורגל האירופי עובדים מדי שנה מאות ילדים ממדינה למדינה, רק 75 שחקני כדורסל מתחת לגיל 18 עברו בין מדינות בעולם בין 2006 ל-2010.