בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר אתמול (ד') הגשת תביעה ייצוגית בהיקף של כ-400 מיליון שקל שהגישו עובדים זרים מהמזרח הרחוק נגד חברות התקשורת 014 - בזק בינלאומי, 013 - נטוויז'ן ברק ו-012 - סמייל תקשורת, בטענה כי הן גבו מהם שלא כדין סכומי כסף רבים בגין כרטיסים לחיוג בינלאומי, תוך הטעייתם בעת מכירת הכרטיסים.
"לעובדים נמסר מידע לא נכון בדבר משך השיחות עובר לרכישה. החברות הבטיחו 'בונוס' ושיחות 'חינם', והן פורשו על-ידן בהתחכמות ושלא בלשון האדם הסביר", כתבה השופטת דרורה פלפל במסגרת החלטתה על אישור הגשת התביעה כייצוגית.
עוד ציינה השופטת כי העובדים הזרים נמנים עם סוגי האוכלוסייה המתקשים לפנות לבתי המשפט, ומן הראוי לסייע להם.
התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית הוגשו באפריל 2008 על-ידי 11 עובדים זרים מהפיליפינים, מנפאל ומתאילנד. באמצעות עוה"ד מיכאל בך ורון לדרמן טוענים התובעים כי משך הזמן בו ניתן לעשות בפועל שימוש בכרטיסי החיוג של הנתבעות עומד בממוצע על כ-50% מהזמן המוצג בפני מי שרוכש אותם.
בנוסף, נטען, הובטחו להם דקות בונוס אם יבצעו שיחות באורך מסוים, כאשר דקות בונוס אלה לא ניתנות בפועל. כן נטען כי מהכרטיסים הופחת זמן אוויר גם כאשר בוצעו ניסיונות התקשרות למדינת היעד שלא נענו.
התובעים מוסיפים וטוענים כי מדובר בניצול ציני של אוכלוסייה חלשה, זרה ונעדרת את האמצעים להגן על עצמה ולשמור על זכויותיה.
בתביעה נאמר עוד כי לפי המידע שהתקבל בידי התובעים, הנתבעות החליטו להעלות באופן חד-צדדי החל מינואר 2008, תוך הסדר כובל ביניהן, את תעריפי החיוג לפיליפינים באמצעות כרטיסי החיוג בכ-40%.
השופטת פלפל ציינה בהחלטתה כי "איני מקבלת את טענתן של חברות התקשורת לגבי האפשרות ההגיונית היחידה להבין את המידע שניתן לעובדים הזרים לגבי משך השיחות. במידע המוטבע על חלק מכרטיסי החיוג ובכל 3 הנמענים הקוליים של הנתבעות מצוינות בפירוש המלים 'בונוס' ו'חינם'. הפירוש הטבעי וההגיוני מנוסח כזה הוא כי הדבר ניתן בנוסף למוצר שנרכש 'נטו' - המוצר המפורסם, ולא כפי שטענו החברות, שהרי אחרת לא מדובר בבונוס או במתנה הניתנת חינם".
בא-כוחם של התובעים, עו"ד מיכאל בך, מסר בתגובה להחלטה: "אנו מברכים על פסיקת בית המשפט. מדובר בפסיקה חשובה ביותר שבאה להגן על אוכלוסייה חלשה ומנוצלת של עובדים זרים, שמותירים את משפחותיהם מאחור ועושים שימוש רב בכרטיסי חיוג כדי לשמר על הקשר עם בני המשפחה הקרובים". (ת.א. 1449/08).