טל זהר עבדה הוא מנכ"ל FXCM ישראל, מבתי ההשקעות הגדולים בעולם בתחום המט"ח
המתח ששרר אתמול בשווקים רגעים לפני ההחלטה של הפד לא זכור כבר זמן רב. "כמה כסף ישפוך הפעם הפד?" שאלו את עצמם המשקיעים.
עתידה של הכלכלה האמריקנית זה הדבר האחרון שהעסיק את דעתם. גם הציבור האמריקני נותר אדיש ברובו. זה היה הערב של וול-סטריט. השווקים כבר רגילים שברננקי מספק את הסחורה, וגם אתמול הוא גילה נדיבות יתרה.
בסופו של דבר, כפי שנוכחנו במשבר הפיננסי כולו, וול-סטריט לוקחת את ההימור, אבל האזרח האמריקני הוא שישלם את המחיר (אתמול גם אובמה שילם אותו).
600 מיליארד דולר, לא פחות. בהחלט סכום נכבד שיסייע לסחוט עוד קצת את השוק השורי המדהים שאפיין את השנתיים החולפות בוול-סטריט, שמטפסת ומטפסת על רקע כלכלה אובדת עצות. ואולם, מדובר בעוד המרצה מלאכותית.
בטווח הקצר סביר להניח שהיא תישא את שוקי המניות לגבהים חדשים. ואולם, לא די להסתכל על העלייה העקבית של ה-S&P 500 במחצית השנייה של 2010 כדי להסיק כי שוקם האמון של המשקיעים ביציבות השוק הפיננסי האמריקני.
רחוק מכך. חשוב לבחון יותר בקפידה את תמהיל ההון המפמפם את עליות השערים בוול-סטריט. ישנו הבדל בין הון שזורם לשוק כהשקעה לטווח ארוך יותר (כפי שקורה בשווקים צומחים כדוגמת סין וברזיל, או שווקים יציבים כדוגמת קנדה), לבין ההון הספקולטיבי וקצר הטווח שזורם לשוק האמריקני בזכות התנאים הטובים שסידר ברננקי והאפשרות לעשות כסף קל.
נפח המסחר הרדוד יחסית בשוקי ההון האמריקניים, והעובדה כי כבר 26 חודשים ברציפות ההון הזורם לארצות הברית נמוך מהון היוצא מארצות הברית (כפי שעולה מדו"ח TIC), מלמדים כי עליות השערים הנוכחיות נשענות על משענת קנה רצוץ של הון ספקולטיבי שיברח ברגע שהתנאים ישתנו.
כל עוד הכלכלה האמריקנית לא מצליחה לעמוד על הרגליים ולייצר צמיחה ברת-קיימא ללא תמריצים מלאכותיים, העליות בוול-סטריט הן אוויר חם ותו לא. מטרתו של ברננקי בהרחבה הכמותית ובריבית הנמוכה היא לייצב את השוק הפיננסי, ואולם ייתכן מאוד כי בעתיד יתברר כי הוא רק זרע את זרעי הפורענות של המפולת הבאה. זהו ההימור, והוא מודע לו היטב.
שער 2.90 שקלים לדולר
ואולי הדולר הוא כל הסיפור. כן, זו גם היתה אתמול פצצה מלוכלכת במיוחד במלחמת המטבעות העולמית. בראיון שהעניק לפני ימים אחדים טען ביל גרוס, מנהל פימקו, כי המדיניות המוניטרית המרחיבה של הבנק הפדרלי עשויה להביא לפיחות בשיעור 20% בערכו של הדולר כנגד מטבעות העולם בשנים הקרובות (לעבר שער 2.90 במושגי דולר-שקל). האם זה היעד המאקרו-כלכלי בטווח הארוך יותר שמנסה הפד לקדם?
בעולם השיווק הקמעונאי ישנו מונח הקרוי "הצפה". מדובר באסטרטגיה שבה חברה כלשהי מציפה את השוק במוצרים, מה שמביא לירידה חדה ופתאומית במחירם וחונק את המתחרות.
האסטרטגיה של הפד' דומה. הבנק הפדרלי הודיע אמש שירכוש (ידפיס) 600 מיליארד דולר (שמצטרפים ל-1.75 מיליארד דולר שרכש הפד בסבב הראשון, ולריבית האפסית), 600 מיליארד דולר שיציפו את השוק וישחקו אט אט את ערכו של השטר הירוק במונחי היצע הדולרים על בסיס עולמי. פיחות כה נרחב של הדולר יסייע לכלכלה האמריקנית להתמודד בתחרות מול השווקים המתעוררים ולהמתיק את גירעון העתק שלה.
מה יעשו ברזיל, יפן, שוויץ, עם ערעור היציבות הכלכלית?
החזית העיקרית במה שמכונה "מלחמת המטבעות" ניטשת בעיקר בין סין לארה"ב. עיקר הטענות מופנות לסין, המקבעת באופן מלאכותי את היואן ובכך משיגה יתרון תחרותי בשוקי העולם, למרבה רוגזה של ארה"ב שרואה כיצד תעשיות הייצור שלה בורחות לסין בעוד היא מנסה נואשות לייצר מקומות עבודה.
מעניין לראות כיצד יגיבו כעת המדינות למהלך הפד'. הדולר אינו רק מטבע הכלכלה האמריקנית, אלא גם מטבע הרזרבות העולמי, ועל כן פיחות כה חד בערכו ישליך על כל מאזן הכוחות הכלכלי גלובלי.
הרי גם אם ניקח את המישור המקומי, פישר כבר קנה עשרות מיליארדי דולרים במטרה לחזק את הדולר ולהחליש את השקל. ברננקי רוצה להיאבק בו ולהשיג את ההיפך בדיוק. זה גם המצב באירופה, ביפן, בברזיל ובסין. זוהי מלחמת המטבעות.
לא מכבר, בפסגת ה-G20, שילבו ראשי המדינות ידיים והבטיחו להימנע מצעדים חד צדדיים שעלולים להביא להסלמה עד כדי מלחמת סחר עולמית. אתמול שברה ארצות הברית את הכלים. מה יעשו כעת ברזיל, יפן, שוויץ, שמהלך שכזה מערער את היציבות הכלכלית שלהן?
מה יעשה פישר?
-
-
אין לראות בנכתב הצעה או ייעוץ למסחר במט"ח לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.