1. אברם. כשאנשים שואלים אותי למה אני אוטומטית נגד כל קבוצה או נבחרת שאברם גרנט מאמן, אני לא מבין. עצם השאלה מבלבל אותי. מה זאת אומרת: אפשר להיות בעד אברם גרנט? אני זוכר את הבוקר שקמתי אל הידיעה המהממת שגרנט מונה למאמן צ'לסי. במקום ז'וזה מוריניו. הרגשתי שהיסודות הגם ככה שבריריים של החיים שלי קרסו והבניין מתמוטט עליי. צ'לסי?! רק במציאות מסויטת שמתנהלת במחשכים, בנאדם שלמד והתמקצע בכדורגל בישראל ולא אימן מימיו קבוצה באירופה יכול להחליף את המאמן הכי מצליח בעולם באחד מחמשת הארגונים הגדולים בעולם.
זה היה כאילו אין עוד טעם להתאמץ, ללמוד דברים חדשים, לדחוף את עצמי להיות הכי טוב שאני יכול להיות - אם אברם קיבל את צ'לסי, העולם הזה הוא לא מקום שאני רוצה לחיות בו.
כך שאני לא מאוד בעד ווסטהאם בימים אלה. ואתמול (ד') חבר נתן לי עוד מוטיבציה לעקוב ולהמשיך להתענג (בתקווה) על הקמפיין הכושל של גרנט באפטון פארק. החבר הוא אוהד ווסטהאם שנרשם למועדון החברים של הקבוצה באתר הרשמי, ומתברר שגרנט שולח מכתב לאחר כל משחק לכל האוהדים החברים במועדון. במכתבים, גרנט, שהוא פרסומאי לפחות בקליבר של ראובן אדלר מבחינתי - שותל מסרים קבועים כמו "אנחנו מראים אופי", "אנחנו עושים את כל הדברים הנכונים", "הקבוצה בכיוון הנכון". מדי פעם הוא דואג להסיט את תשומת הלב של האוהדים למישהו אחר; למשל לאחר ה-1-1 מול וולבס במחזור השמיני, משחק שבו נפסל לווסטהאם שער בדקה האחרונה, הוא כתב ש"מרק קלטנבורג הוא אחד השופטים הכי טובים במשחק, אבל הם בני אנוש והם עושים טעויות". ולפעמים, כשהוא ממש במצב רוח פיוטי, גרנט כותב מחדש את המציאות. כמו אחרי ההפסד 0-1 לארסנל, שאצל גרנט קיבל את הכותרת "זו היתה הופעה הרואית שלנו".
מה גרנט רוצה: לקנות זמן. הוא במקום האחרון עם 6 נקודות מ-10 משחקים. הוא חלש. אז הוא פונה לרטוריקה חלולה בהנחה שאוהדי ווסטהאם לא שונים מאוהדי נבחרת ישראל. אבל זה רק מראה כמה גרנט זר לתרבות הכדורגל שהוא עובד בה. אוהדי ווסטהאם מסורתית מוכנים לעמוד מאחורי המאמן שלהם גם אם התוצאות מחורבנות והקבוצה יורדת ליגה. בשני דברים הם לא מוכנים שיגעו: בצעירים שגדלים במועדון ותמיד קיבלו הזדמנות להראות שהם יכולים לשחק ברמות הכי גבוהות; ובאתוס ההתקפי של הקבוצה. גרנט קנה שבעה זרים, אם כי בינתיים הוא מספיק חכם להרכיב 5-6 אנגלים על בסיס די קבוע. אבל אתוס התקפי ואברם גרנט זה שילוב פחות טבעי מהמיץ פז שהיינו שותים כילדים. ולראיה: ווסטהאם כבשה רק 7 שערים עד עכשיו. מעניין איזה קופי הוא יחבר כדי להסביר את זה.
2. אייברסון. לחתימה של אלן אייברסון בבשיקטאש יש קופי מושלם באנגלית: Rock Bottom. אייברסון בן ה-35 אמר במסיבת העיתונאים ש"זה שאני לא ב-NBA זה בעיקר באשמתי. עשיתי הרבה טעויות".
לטעויות האלה, שאף אחד משום מה לא מדבר עליהן, יש שמות. קוראים להן אלכוהוליזם והתמכרות להימורים. במארס השנה סטיבן איי סמית מה"פילדלפיה אינקוויירר", עיתונאי הספורט הכי מקורב לאייברסון והכי אמין באמריקה (הוא חשף את החבירה של לברון ג'יימס וכריס בוש לדוויין ווייד במיאמי שבועיים לפני שג'יימס הודיע על ההחלטה), דיווח כי אייברסון "ישתה עצמו לדעת או יפסיד את חייו בהימורים".
בעיית ההימורים של אייברסון כל כך חמורה, כתב סמית, שהוא הוכרז כפרסונה נון גרטה בקזינו באטלנטיק סיטי ובקזינו בדטרויט.
אלן אייברסון, האתלט היפהפה הזה, שהתיכון שלו בהמפטון, וירג'יניה - ההתיישבות הראשונה בצפון אמריקה (1610), המקום הראשון בארה"ב שאליו הגיעו עבדים, ועד היום עיר משוסעת גזעית ובית לכמה מהשכונות הקשות במדינה, שבאחת מהן גדל אייברסון - נאלץ להעביר את משחקי נבחרת הכדורסל לאולם גדול יותר כי כל העיר רצתה לראות את הפלא; שלא נשבר גם כשהממסד הלבן שלח אותו לשנתיים בכלא על קטטה באולם באולינג שמאוחר יותר הוא זוכה ממנה; ששבר למייקל ג'ורדן את הקרסוליים עם הקרוסאובר הכי אסתטי אי פעם; שלקח על הגב השדוף שלו קבוצה בינונית מינוס כמו פילדלפיה לגמר ה-NBA; שהוא באמת אינץ' פור אינץ' (1.80 מטר ביום טוב) הכדורסלן הגדול בהיסטוריה, צריך לסיים את הקריירה בטורקיה, בקבוצה שאפילו לא משחקת ביורוליג.
זה אפילו יותר עצוב מהיום שגרנט החליף את מוריניו.