הקיר קרס כמו מגדל קלפים. ענן אבק התרומם והתפשט ברחוב השקט. זעקות נשמעות מכל עבר, מתערבבות ביבבות חנוקות של בכי.
מבעד לחלקיקי המתכת וקרעי הבלוקים התגלו 25 פעוטות מרוסקי גפיים, מתבוססים בדמם. כשהגיעו כוחות הצלה, אחרי דקות ארוכות מדי, יתברר כי תשעה מהילדים אינם בין החיים. את גופתה של הגננת יאתרו רק כעבור שעות. כך הסתיים מבצע הריסת קולנוע תל-אביב בטרגדיה נוראה. כמעט.
בין נס לאסון
שעתיים וחצי בלבד הפרידו בין הזוועה למלה "נס" או להגדרה "האסון שכמעט קרה". ביום שלישי התמוטט קיר חיצוני של בית הקולנוע הישן על חצר בניין סמוך והרס את הפעוטון ששכן בו. השעה היתה 5:20 בבוקר. באותו זמן ישן מהנדס העיר חזי ברקוביץ' שנת ישרים. גם ראש העירייה, רון חולדאי, נם במיטה. רק מאות תושבים התעוררו בבעתה וגילו שעירם היתה, באבחת שופל, לעיר לבנה, אבל לא בגלל מיתוג נבוב אלא עקב ענני אבק שכיסו מכוניות, מדרכות וגדרות בשכבת אפר מעיקה.
אנחנו, הישראלים, מסייעים לכולם. תגידו שם של מדינה ואנחנו כבר נוחתים בה, עם הצוות הרפואי והציוד ההולם. פיקוד העורף יודע לחלץ בטורקיה. חייליו יגיעו למחוזות הכי נידחים בסין.
אבל מה עם מניעת אסונות? מדוע אנחנו שבים ולוקים בחוסר אחריות משווע ובחובבנות נפשעת? איך ייתכן שאותו קבלן שביצע את עבודות ההריסה ברשלנות שזועקת לשמיים זכה בכלל במכרז?
מדוע העירייה לא בדקה שהוא עומד בתנאי ההסכם שנחתם עימו? למה לא וידאו שיציב גדר בגובה של 4 מטרים וימתח יריעות יוטה כנדרש, לפני שיחל במלאכת ההריסה? איך לא עמד במקום מהנדס מטעם העירייה ופיקח על העבודות? מדוע הקבלן עבד בשעה כל כך מוקדמת בניגוד לתנאי החוזה? וכיצד מרחב צפוף כל כך לא מטופל במקצועיות ובזהירות הנדרשת?
התשובה לכל השאלות פשוטה: במקום קולנוע תל-אביב עומד לקום מגדל. עוד מגדל במעוז הנובורישיות, ההפקרות הנדל"ניסטית והאטימות האורבנית. לו היה זה בית ישן בכפר שלם, או מבנה מט ליפול בשכונת שפירא, היו ניידות משטרה עוצרות תוך דקות ספורות בחריקת בלמים, אוספות את המעורבים בפרשה לחקירת שתי וערב ואולי גם לביקור ממושך באבו כביר.
אבל מי ייקח כאן אחריות על עצמו? ומי יתעסק עם כרישי נדל"ן? ומי יפצה את בעלי המכוניות שהתכסו בענני אבק, בעלי הפעוטון שאיבדו את מטה לחמם למשך תקופה לא ידועה, ההורים שנאלצים למצוא, אלוהים יודע איך, פתרונות לילדיהם הקטנים?
לשאלה מי ישלם את המחיר יש לנו כבר תשובה מן המוכן: הקבלן, כמובן. ולא מי ששכר אותו.
זה שלא פיקח, לא בדק, לא עקב ולא היה שם כשהאסון התרחש. במדינה מתוקנת מהנדס העיר היה מגיע לשימוע. עוזריו וסגנו היו נשלחים הביתה. ראש העירייה היה מכנס מסיבת עיתונאים ומודיע שהוא ממנה מיד ועדת חקירה.
אבל העיר העברית הראשונה היא לא יותר מעיירה כעורה ומזדקנת, עם בניינים רעועים ובתים מתפוררים שאין לדעת מתי יקרסו. כל נגיעה, או הדהוד, ולו הקל ביותר, חושפים את האמת המרה. אבל מי בכלל רוצה לשמוע? למה מי מת? לפי שעה, אף אחד.