שנתיים לאחר שהופיעה בישראל וזכתה לתגובות אוהדות, חוזרת הלהקה האמריקאית הוותיקה לארץ בתוכנית שאמורה לגעת בכל אחד ואחת, הכוללת חמש עבודות שונות.
את היצירות יצרו אמנם כוריאוגרפים שונים אך בתכניה תמיד מצוינת שורה ארוכה של יוצרים נוספים לצדם, מה שמעיד אולי על הרוח השיתופית שהלהקה מנסה לשמר.
היצירה המרכזית בערב: Hooligans in Still Moving Hapless מ-2002, המשלבת בין מחול ובין אנימציה שיצר ארט שפיגלמן, יוצר הקומיקס המוכר שבין השאר יצר את הספר "מאוס", שעליו זכה בפרס פוליצר ב-1992.
האנימציה ביצירה מתבססת על שורשי האנימציה האמריקאית משנות ה-20, וכך גם המוזיקה, העלילה והאווירה הכללית. הרקדנים משמשים כחלק מסרט אנימציה, המגולל את קורותיו של האפ האומלל (או בשמו המלא "hapless") - דמותו של השחור כפי שיוצגה בקומיקס באותן שנים, הנלחם בדמות הרשע כדי לזכות באהובתו, עד שהוא והיא מגיעים אל ארץ המוות שם הם מוצאים סוף סוף את אושרם. השילוב בין האנימציה למחול היה מוצלח בדרך כלל, והיוצרים הצליחו ליצור מעין סרט המתרחש בשלושה רבדים: כשהרקדנים מופיעים כרקדנים, כלומר כדמויות חיות על הבמה, כשהם מופיעים כצלליות במשחקי פרספקטיבה משעשעים ומתוחכמים וכשהם מתנהלים כחלק מסרט האנימציה המוקרן על המסך.
העבודה שומרת על אוירה חביבה וחסרת איום, ולמרות החן שבה היא לא מותירה איזשהו רושם מיוחד על הצופה. למרות זאת, לו היה הערב כולו שומר על רמה כזו של מקוריות ונגישות, היה יכול אולי להיחשב כערב לא רע. אך לצערי העבודה הזו נבלעה בין ארבע יצירות אחרות, שבאופן כללי העלו את התחושה שלא ברור מה הלהקה הזו רוצה לומר. נראה היה שפילובולוס ויתרו כאן על מעמדם כלהקה המייצרת שואו מוצלח ומרהיב, והיצירות שנבחרו לערב היו תמוהות ושוליות.
עירום לא משחרר
על חוסר ההבנה והבלבול שחשתי נוספה העובדה שבתכנייה לא היה שום טקסט נוסף לאינפורמציה טכנית, וגם שמות העבודות לא תורגמו לעברית.
העבודה שפתחה את הערב - "Redline", יצרה ברגע הראשון תחושה שמדובר בעבודה קצבית בסגנון חבורות רחוב, אך בהמשך נוסף סאונד של מסוקים, או מלחמה, והייתה איזושהי דרמה לא ברורה על הבמה. בתום היצירה חשבתי שאולי מדובר בהתייחסות כלשהי למלחמה בעיראק, אך הדבר נותר בגדר סימן שאלה. לאחר ההפסקה עלו שתי יצירות קצרות -"דואט" , דווקא יצירה מעניינת יחסית לשאר, ובה מיטשטשים גבולות הג'נדר, כשהרקדניות משתמשות ביכולותיהן הפיזיות המרשימות, משתעשעות במשחקי משקל ונראות כצפות באוויר, ו-"The Transformation" שבה היו רגעים שבהם נעשה שימוש חוזר באותן תנועות בדיוק שנראו ב-"Hapless".
סימן השאלה שעלה עם היצירה הראשונה, המשיך לרחף לאורך הערב ועד ליצירה האחרונה, עבודה ותיקה משנת 1975, שעוסקת בשתי עלמות לבושות שמלות ויקטוריאניות, העורכות פיקניק עם שני ג'נטלמנים. בין שאר ההתרחשויות על הבמה, הופכות העלמות לדמויות גבוהות מאוד כשהן יושבות על כתפי גברים המוסתרים תחת שמלותיהן, ובשלב מסוים אותם גברים כמו נולדים מתוך השמלות הללו ורוקדים עם העלמות כשהם חושפים לקהל המבולבל את ערוותיהם.
היצירה, ששייכת לתקופה שבה נחשבה פילובולוס ללהקה חתרנית בשל העירום המלא שעירבה ביצירותיה ובשל הרוח החופשית ששרתה בה, נראתה לי תלושה, משעממת וקיטשית, והביאה לסיומו ערב מאכזב.
פילובולוס, המשכן לאמנויות הבמה, 4.11.2010