העתירה של רועי ורמוס לבג"ץ מחויבת המציאות. מבחינתו הפרקליטות רמסה את זכויותיו ברגל גסה. ההודאה של פסגות גם הרעה את מצבו המשפטי בדיון עתידי. ורמוס חייב היה לעתור.
האם בג"ץ ייענה לעתירה? פרופ' למשפטים זוהר גושן, יו"ר רשות ניירות ערך ואדריכל ההסדר, סבור כי ההסדר יעמוד במבחן בג"ץ. עו"ד ניר כהן, בא-כוחו של ורמוס, סבור שלא. בג"ץ יכריע.
אבל גם אם בג"ץ יוציא צו ביניים לעצור את ההסדר, האם רועי ורמוס יוכל להמשיך ולהיות מנכ"ל פסגות? כנראה שלא. הוא חייב לעתור, גם בגלל שמו הטוב. אבל מבחינה פרקטית מלחמתו של ורמוס אבודה.
ראשו של ורמוס על מגש של כסף
ורמוס הרי לא באמת הופתע מההסדר; קווי המתאר שלו הופיעו ב"גלובס" לפני זמן רב. היה ברור לכולם כי ראשו של ורמוס הוא המחיר שתדרוש רשות ניירות ערך ושהבעלים של פסגות יצטרך לשלם.
כן, אולי שכחנו, אבל להסדר יש עוד שותפה, אייפקס. מנכ"לית אייפקס זהבית כהן חתמה עליו מרצונה החופשי. אף אחד לא הכריח אותה. לחתונה עם לדור וגושן הביאה כהן נדוניה - ראשו של ורמוס על מגש של כסף.
בואו נאמר שלא היה הסדר. זהבית כהן היתה קוראת לורמוס ואומרת לו: "כבעלים חדש אני מעדיפה לבחור את המנכ"ל שלי בעצמי. אני מבקשת שתסיים את תפקידך עד סוף השנה".
לגיטימי? בהחלט. כהן עשתה את הבחירה שלה. היא רוצה את פסגות בלי ורמוס. עכשיו היא לא יכולה לסגת. ומנהל שכיר, מוכשר ורב-עוצמה לא יכול להישאר בתפקידו אם בעל-הבית לא רוצה בו. ראו מקרה שלמה נחמה או שלמה זהר. ורמוס יצטרך ללכת כי כהן התחייבה לכך מול לדור וגושן.
כאדם רציונלי ורמוס מבין כי אי-אפשר יהיה למנוע את עזיבתו את התפקיד. אולי לא בכפייה, אולי לא בסוף דצמבר, אבל הפור נפל. הבעלים החדש כבר אמר את דברו. כהן כבר מחפשת מנכ"ל במקומו. ובעתירה לכשעצמה, מוצדקת ככל שתהיה, שורף ורמוס את הגשרים מול אייפקס.
הוא לא יישאר מנכ"ל, אבל כנראה שזו לא המטרה שלו. אז מה הוא מנסה להשיג? האם מדובר בניסיון לשפר עמדות לקראת הסדר עתידי עם הפרקליטות?