ליאור רוטברט הוא שותף בחברת ספוט תקשורת ואסטרטגיה והיה דובר מפלגת העבודה עד לפני שנה
אין חולק כי ח"כ צחי הנגבי יצא מבית המשפט חבול משפטית, אך כל מי שעיניו בראשו מבין כי במקביל עבר תהליך של התאוששות ורהביליטציה ציבורית.
הנגבי, שהחל את דרכו כסטודנט פרוע מאובזר בשרשראות, הפך להיות המבוגר האחראי בשכונה. בניגוד לכל היגיון, ההליכים המשפטיים לא הפריעו לשינוי התדמית שלו - ואף סייעו לה בכך שהוא הצליח בסיועם להדגיש את ההבדלים בין הנגבי החדש, האחראי, שנמצא בקונצנזוס הפוליטי - ושנענש היום על חטאי הנגבי הישן, הבדלן ומעורר הפרובקציות.
גם מכתבי ההמלצה שקיבל הנגבי מהנהגת המדינה ומאישי רוח ותרבות מעידים על השינוי התדמיתי שעשה. נבחרי ציבור אחרים התחננו לקבל מכתבים שיוכלו להציג לבית המשפט, ואילו הנגבי היה צריך לבחור את המתאימים לו מבין המתנדבים הרבים.
מעולם לא היה בישראל מקרה כזה של איש ציבור שהמשפט שעבר סייע לו בשיקום מעמדו הציבורי. הנגבי עשה זאת, ושנתיים מחוץ לכנסת לא יסכנו את ההישג הזה.
הבן של גאולה כהן, שהתבצר על המגדל בימית וחצה את הקווים בעקבות פטרונו אריאל שרון, הוא היום אחת הדמויות היחידות בפוליטיקה הישראלית שיכולות לאחד סביבן קהל גדול מימין ומשמאל. מעמדו של הנגבי לא ייפגע גם אם יהיה שנה או שנתיים מחוץ לכנסת.
הנגבי אולי לא יהיה חבר כנסת עד לבחירות הבאות, אבל הוא ימשיך להיות המוציא והמביא בפוליטיקה הישראלית ואולי כעת אף ביתר שאת. לכאורה הוא איננו חלק מהמערכת הפוליטית, אך בפועל יישאר נטוע בה עמוק.
פעם היו שני צעירים מבטיחים, האחד סומן להנהגת גוש הימין והשני להנהגת גוש השמאל. לימים בגרו שני הצעירים, צחי הנגבי וחיים רמון, וחברו יחדיו להקמת מפלגת קדימה. שניהם סומנו להנהגת המדינה, ושניהם הסתבכו בהליכים משפטיים שעיכבו את הקריירה הפוליטית שלהם. אני מאמין כי הליכים אלה לא יעצרו את השפעתם על הציבוריות והפוליטיקה הישראלית.
הנגבי זוכה מעבירת שוחד בחירות ומהעבירה העיקרית של מינויים פוליטיים, כשברור כי על עבירת עדות השקר לבדה לא היה מוגש כתב אישום.
בהטלת קלון על הנגבי קיימת בעייתיות רבה. חשוב לזכור כי רק לפני 4 חודשים זוכה הנגבי מעבירות מירמה, הפרת אמונים ושוחד בחירות. אמנם הנגבי הורשע בעדות שקר, ואינני מפחית בעובדה שאיש ציבור הורשע בעבירה כאמור, אולם בדרך-כלל לא מעמידים לדין על עדות שקר, ואני נוטה להאמין שהנגבי לא היה מועמד לדין אך ורק על עבירה זו, אשר היוותה עבירה משנית בפרשה. הטלת הקלון, לפיכך, אינה מידתית - ואכן מהווה פגיעה בו ובמשפחתו.
נכון שעונש קלון יכול להיות מוטל רק על נבחרי ציבור, אך מגזר הדין עולה כי השופטים עסקו פה בשאלה ערכית-מוסרית ולא משפטית גרידא, וכי החילו על הנגבי "מבחן בוזגלו" הפוך (או אם תרצו מבחן דורי קלגסבלד) בפרשה בכלל ובגזר הדין בפרט.
בפוליטיקה יש שחיתות מסוכנת שיש להיאבק בה בכל האמצעים, אך יחד עם זאת, כפי שכתב השופט יואל צור, "אני נגד שקר של אדם בכל פורום, אך גם נגד הענשת יתר. הוא (הנגבי) שילם מחיר אישי כבד ועבר תיקון", ובהמשך כתב: "יש לתת לקלון פירוש מצומצם. הטלת קלון פירושה היפוכו של כבוד האדם וחרותו".