כששואלים את משה קפלינסקי, 54, שאלה שהוא לא מעוניין לענות עליה, פיו מתעקל בחיוך נבוך, ומוחו מאתר בדיחה או אנקדוטה שתסיט את האש לכיוון אחר. בתום השיחה, בדרכנו החוצה מן החדר, הוא מקבל שיחת טלפון מ"קפלינה", כינויה של רעייתו, פנינה. "אני קפלן, אז היא קפלינה" הוא מסביר בחיוך.
קפלינסקי, יליד גדרה, בנה קריירה צבאית מרשימה במשך 32 שנה, אותה החל בגולני וסיים כסגן הרמטכ"ל, כשברזומה שלו, בין היתר, פציעה בעת כיבוש הבופור כמפקד סיירת גולני והקמת גדר ההפרדה ביהודה ושומרון, בהיותו אלוף פיקוד מרכז בשיא האינתיפאדה השנייה. עתה הוא עושה את דרכו בעולם העסקים, כמנכ"ל מיזם המכונית החשמלית בטר פלייס, שהקים ומוביל שי אגסי.
"ההבדל הוא בטוטאליות"
לאוניברסיטת תל אביב קפלינסקי הגיע במסגרת פרויקט משותף עם "גלובס", שנקרא "פורום מנכ"ל", ובו מוזמנים מנהלים בכירים במשק להציג את משנתם ותפיסת עולמם בפני העילית מקרב הסטודנטים שלומדים כלכלה, מנהל עסקים, עריכת דין וראיית חשבון באוניברסיטה. קפלינסקי עצמו בוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת בר אילן ותואר שני במנהל עסקים למנהלים מאוניברסיטת תל אביב.
באופן טבעי, השיחה בינו לעורך "גלובס", חגי גולן, נסובה על עברו הצבאי, ההווה כמנהל חברה שמושכת הרבה תשומת לב, ובעיקר על מה שדומה ושונה בין שני אלו.
- מה ההבדל בין ניהול מערכת צבאית לניהול עסק עבור בעלי מניות?
"אם הייתי צריך להצביע על הבדל אחד עיקרי, הייתי אומר שזה בטוטאליות. בצבא המשימה היא טוטאלית וגם ההקרבה היא טוטאלית. כמפקד, אתה מקבל החלטות גורליות, שלעתים חורצות חיי אדם, או משנות את החיים של הפקודים שלך.
"אבל מעבר לכך יש המון דמיון. למשל, בשני המקרים אתה מנהל באמצעות אחרים. אתה צריך לתכלל ידע של אנשים אחרים, לקבל החלטות באי ודאות ולדאוג למוטיבציה של הצוות".
- אתה מדבר על מוטיבציה, אבל הרבה חיילים מתגייסים לצה"ל מכוח החוק. בעסק מסחרי אתה לא מחזיק אנשים בכוח.
"השאיפה למצוינות נכונה גם בצבא וגם באזרחות. המשתמע מהשאלה שלך הוא שהארגון בצבא הוא בינוני, אבל המצב אינו כך. גם בארגון שהוא טוטאלי כמו צה"ל, ושאתה חייב לעשות את מה שהמפקד אמר לך, עדיין יש משקל לדרך שבה המפקד או המנהל רותם אנשים".
- באילו כלים שרכשת כמפקד בצבא, אתה משתמש בניהול בטר פלייס?
"יש לא מעט כלים כאלו. איפה צריכים את המנהיג? דווקא במקומות שיש אי ודאות. היכן שצריך לייצר תרגום פרקטי בין חזון או דירקטיבה לבין המימוש שלהם.
"שי אגסי בא עם חזון משמעותי אך פשוט: לשנות את העולם במספר חודשים. בסופו של יום, היינו צריכים לצקת תוכן לתוך החזון הזה. זה אומר לענות על שאלות כגון כמה תעלה הסוללה, איך לפרוס את התשתיות שיתמכו בדברים שעדיין לא ברורים, הגדרת יעדים, כיוונים ועוד".
- מנהיגות היא דבר מולד או נרכש?
"אין לי ספק שמנהיגות זה דבר נרכש. זה לא רק כריזמה או מי שקופץ ראשון לפתור בעיה שנוצרת. זו לא פעולה חד-פעמית. אני משוכנע בזה. זה אומר לקחת אחריות, לעמוד בפני אנשים גם ברגעים קשים, לתת גיבוי, להתמודד עם כישלון, לפתח סקרנות מקצועית, לפתח מקצוענות לעשות דברים נכון, להתמקד במה שמייצר לך ערך - אלו לא דברים שנולדים איתם".
- מה הפילוסופיה שלך לניהול ארגון?
"השאיפה, וקל לומר וקשה ליישם בארגון גדול שפועל בתנאים של אי ודאות, היא לייצר ארגון סקרן ששואל שאלות, יודע להתמודד עם ביקורת ולא מהסס לשחוט פרות קדושות, אבל מצד שני לא מאבד את המשמעת הביצועית. אני יודע שזה נשמע כמו סיסמה, אבל זה חיוני להצלחה".
"ראיון זה מניפולציה"
לשאלת "גלובס" מה הוא מחפש בראיון עבודה, עונה קפלינסקי "קודם כל, ריאיון זה מניפולציה, לא רק ריאיון עבודה", וצוחק, כשהוא כמובן מתכוון לעצם האירוע בו הוא נוטל חלק.
אז, יותר ברצינות, הוא מוסיף: "הניסיון והשנים מלמדים אותך לעשות את זה. אני מחפש אצל עובדים שלי כמה מאפיינים - שיהיו Team Players, שיידעו ללמוד בעצמם, שיהיו מסוגלים ליטול אחריות ויהיו ניחנים באומץ לב ציבורי בלחשוב אחרת. אלו דברים שעם הזמן והניסיון אתה יכול לעלות עליהם בריאיון וגם לקבל עליהם חוות דעת".
- תן דוגמה למקרה שטעית בגיוס ומקרה שלא גייסת איש ראוי.
"טעיתי גם לכאן וגם לכאן. אני לא אתן דוגמאות, כי מדובר באנשים מוכרים, אבל היו מקרים שגייסתי אנשים שסמכתי עליהם, ואחר-כך נאלצתי להדיח אותם, ואפשר להסתכל על מי גייסתי בצבא ובבטר פלייס וכבר לא עובד איתי. היו לי גם החמצות שבהן אנשים שאמרתי 'הם לא יהיו', ואז הם פרחו והבריקו במקומות אחרים. אבל כמו שאמרתי, חלק בלתי נפרד מלהיות מנהל ומפקד זה לומר 'טעיתי'. ולא כל המנהלים יודעים לעשות זאת".
- מצוינות זה ביצועים פיננסיים, או גם משהו אחר?
"כשאני נשאל אם המטרה של חברה היא מקסימום רווח, התשובה היא 'לא בהכרח'. ארגון לא יכול להחזיק מיצוב תחרותי לאורך זמן אם למשל הוא יפגע בסביבה או בזכויות העובדים שלו. מצוינות באה לידי ביטוי בארגון שיודע לקחת משמעויות של סביבה משתנה ולהתמודד עם העתיד, תוך כדי למידה ותיקון שגיאות העבר".
- יש לך טיפים למנהלים צעירים? למשל, אם כדאי להיות "פוליטיקאי" בארגונים?
"הייתי מפריד בין הטווח הקצר לטווח הארוך. לאורך זמן, פוליטיקה משרדית ותככים לא מחזיקים. מקצועיות, אמינות, ערכים, נכונות לתת יותר מהגדרת התפקיד, אלו הדברים שמייצרים בולטות ומצוינות של עובד בארגון. ועל עובדים מצוינים, ארגון מצוין לעולם לא ירצה לוותר".
- אם היית חוזר לגיל 21-22 והיית צריך להתחיל מההתחלה, מה היית עושה?
"הייתי הולך להיות פקיד בבנק", קפלינסקי אומר וצוחק. "לפני מספר חודשים שאלו אותי שאלה דומה, אז החלטתי להיות עקבי עם התשובה".
"לא נחכה למשהו מושלם"
בתפקידו הנוכחי, קפלינסקי מתמודד בתחרות עם אתגר כפול: להביא את חזון המכונית החשמלית לעולם המעשה, ושמבין הפרויקטים הלא מעטים בעולם בתחום, בטר פלייס תהיה מאלו שיתחלקו בשלל.
- יש הרבה מאוד ספקות לגבי בטר פלייס.
"הייתי מאוד מופתע אם כולם היו זורמים וקופצים על העגלה. אבל מצד שני, זה מזכיר לי את המחקר של מקינזי שנעשה עבור AT&T לפני כ-30 שנה, שבו נקבע נחרצות ששוק הסלולר בארה"ב יגיע לעשרות אלפי מכשירים בלבד.
"קשה לנבא את העתיד. אבל מצד שני, ברור לכל מי שמסתכל על עולם הרכב והטכנולוגיה, שזה הכיוון שהולכים אליו - רכב חשמלי. אין יצרן רכב שלא עוסק ברכב חשמלי או בפתרונות לרכב חשמלי. ממשל אובמה נתן מענקים של למעלה מ-2 מיליארד דולר לפיתוח טכנולוגיות לסוללות מתקדמות יותר וממשלת סין הקציבה פי 10 מזה לפיתוח רכב חשמלי".
- הטרנד צבר הרבה תאוצה כשחבית נפט עלתה 140 דולר, אבל כשהמחיר לחבית הוא חצי מזה, אין לחץ. חוץ מזה, אין כל ביטחון שדווקא הפתרון שלכם יהיה זה שיתפוס.
"הקפיצה במחיר הדלק אכן האיצה את הטרנד, אבל השינוי הזה היה קורה בכל מקרה. האם הפתרון של בטר פלייס יהיה זה שיתפוס ל-10 השנים הקרובות? יכול להיות שלא. אבל איזה עוד אלטרנטיבה קיימת בתפוצה המונית, כאן ועכשיו? אנחנו כמובן יכולים לחכות עוד 10 שנים למשהו מושלם, ואנחנו יכולים לעשות את זה כאן ועכשיו - ואנחנו מתכוונים להשיק בישראל רכב חשמלי בשנה הבאה. זה לא חזון, זה כבר קורה. נתחיל בישראל ונמשיך לשווקים אחרים".
- יש דמות שמהווה עבורך מודל לחיקוי?
"היה לי הכבוד לעבוד עם אריאל שרון כראש ממשלה בזמן שהייתי המזכיר הצבאי. הוא דמות של מנהיג שידע לקבל החלטות קשות בתנאי אי ודאות, תוך נטילת סיכונים אישיים. הוא מהווה עבורי מודל לחיקוי והוא דמות שהייתי רוצה לפגוש שוב, לו יכולתי".
- מה ההישג הכי בולט בקריירה שלך?
"בכל תפקיד שעשיתי, היה הישג. פיקדתי על סיירת גולני בכיבוש הבופור, הייתי אלוף פיקוד מרכז כשהכרענו למעשה את טרור המתאבדים הפלסטינים מהגדה המערבית והשיא כמובן יהיה ההצלחה של בטר פלייס".
- מה התפקיד הבא שלך?
קפלינסקי מחייך: "אנחנו בבטר פלייס משנים את העולם. זה לא ייגמר בתוך יומיים".
הסטודנטים שואלים, קפלינסקי עונה
בנוסף לשיחה בין קפלינסקי וחגי גולן, במסגרת האירוע בתל אביב ניתנה לסטודנטים האפשרות להפנות לאורח שאלות.
כך, אחד מהם שאל אם המעבר מהצבא לעולם העסקים לא היה חד וקשה מבחינתו. קפלינסקי השיב: "תראה, ניהול זה ניהול. אין כאן הוקוס פוקוס, גם אם לעולם העסקים יש חוקים אחרים. שיניתי את השפה בה אני מדבר, החלפתי את סוג הספרים שאני קורא והוספתי עיתון ורוד לרשימת הקריאה שלי.
"אני יודע שלעולם לא אסיים ללמוד. תמיד יהיו עוד דברים לדעת ואני רוצה להיות במצב שאני יכול לדבר ברמה גבוהה עם מתכנתים. יש הבדלים בין צבא לעסקים במנטליות, בשפה, במה שמניע אנשים ובמה חשוב לאנשים, וצריך להביא את הכל בחשבון.
"למשל, כשגייסתי את העובד השביעי לבטר פלייס (קפלינסקי היה העובד מספר 4 בחברה - א.א), הוא שאל אותי: 'כמה אתה משלם?'. הבטתי אליו בהלם, ואז הוא שאל: 'למה אתה מסתכל? זו שאלה לגיטימית'. אמרתי לו שגייסתי לפניו עוד שני אנשים, ופתאום הבנתי שהם לא שאלו אותי מה השכר שלהם. רצתי לשאול אותם למה הם לא שאלו על משכורת, והם אמרו לי: 'היית סגן הרמטכ"ל, אתה איש מכובד, תיארנו לעצמנו שיהיה בסדר'. פשוט לא חשבתי לדבר על משכורת.
"או למשל כשאישרתי לשמור חניה לסמנכ"לים - בצבא זה נורמה. בסטארט-אפ יש תרבות של שוויון. כמעט היה לי מרד בחברה".
"ארובה עדיפה"
אחד הסטודנטים שאל אם היות תהליך ייצור החשמל בישראל הרסני לאיכות הסביבה, זה לא סותר את המטרות של בטר פלייס. קפלינסקי ענה כי "אפשר לדבר על איכות סביבה בוואקום, אבל אם לא נחבר את זה למציאות ולמודלים כלכליים שנותנים תמורה אמיתית לחברה וכלכלה, מה זה נותן?
"ראשית, מנוע חשמלי עדיף על מנוע בעירה פנימית ב-70% וזה כבר אומר שזה לא אותו דבר. נכון, במדינת ישראל החשמל עדיין מיוצר בצורה שמזהמת את הסביבה, אבל אני מעדיף ארובה אחת בגובה של 300 מטר מאשר מאות אלפי אגזוזים שפולטים חלקיקים רעילים בגובה הפרצוף של הילדים שלנו. בדנמרק אגב, השותפה שלנו, DONG Energy, מייצרת 25% מסך החשמל שלה בעזרת אנרגית רוח.
"אם יש מסר אחד לקחת מהניסיון שלי, הוא שכאשר יש משהו שאפשר לשנות, תשנו. אף פעם אי אפשר את הכל, ואף פעם אי אפשר מושלם. אבל תעשו את מה שאפשר וזה תמיד יהיה יותר טוב מלא לעשות בכלל".
סטודנט אחר שאל כיצד המטרה הפוליטית, להחליש את התלות בנפט, עליה הצהירו בכירי בטר פלייס, מסתדרת עם חברה שמטרתה לייצר רווחים. קפלינסקי: "לבטר פלייס יש בהחלט אג'נדה רחבה יותר מעבר לרווחים. לטעמי, אין כאן סתירה. אני בבטר פלייס, כי אני מבין את המעגל הזה.
"ההתמכרות שלנו לדלק מממנת את הטרור שמופעל נגדנו. אנרגיה נקייה שאינה כלכלית, לא תקרה. חדשנות זה אומר גם במוצר, גם ברמת העסק, גם בין הלקוח ל-Operator וגם במימון. בטר פלייס רוצה לשפר את איכות הסביבה, לנתק את התלות של העולם בנפט ולעשות רווחים".
"סיוע" מחיל האוויר
על התפר הזה, שבין אידיאולוגיה לאינטרס עסקי טהור, שאל אחד הסטודנטים מדוע הוקמה בטר פלייס בישראל ולא ביפן או גרמניה.
קפלינסקי "מגייס" את חיל האוויר הישראלי כדי לענות: "יש דברים שיכולים לקרות רק בישראל. לפני כמה שנים הייתה לנו שיחה עם אנשי הצוות הטכני הבכיר של רנו. הם הודיעו לנו שלמרות שהמנכ"ל הבטיח שיהיה שיתוף פעולה, הם לא יודעים לשים סוללה ששוקלת למעלה מ-200 קילו מתחת למרכב של מכונית, שצריכה לקפץ על כביש עם מהמורות ולעמוד בעומסים של סיבובים.
"אז המהנדס של בטר פלייס ענה: 'אני לא מומחה גדול במכוניות, אבל אני מבין במטוסים. על F 16 אפשר לשים פצצות במשקל טון מתחת לכנף, הם עומדים בעומסי ג'י אדירים, וצריך לשחרר אותן בדיוק של אלפית שניה, אחרת זה לא פוגע במטרה. ואז כשהם חוזרים, צריך להתקין פצצות חדשות תוך כמה דקות, כדי שהמטוס יוכל לטוס שוב. אם אפשר לעשות את זה עם פצצות של מטוס קרב, למה אי אפשר לעשות את זה עם סוללה של מכונית?".
"היו הרבה דיבורים בצרפתית בצד השני, ואז מישהו שאל 'תוך כמה חודשים תוכלו לייצר לנו מודל לדוגמה?' והמהנדס שלי ענה 'תבואו לכאן בשבוע הבא ויהיה מודל'.
לקראת סיום, סטודנט אחד אמר כי "בצבא הרגשתי שאני יכול לסמוך על החברים לנשק", ומתוך כך שאל: "איך אני יכול לדעת שאני יכול לסמוך על מישהו בעולם העסקים?"
קפלינסקי ענה כי "לפי העיתונים, גם בצבא אי אפשר לסמוך על אחרים", ומיד צחק, ואז המשיך, יותר ברצינות: "האמת, מעציב לשמוע על אותם מקרים חריגים, אבל בגדול אני סבור שאחדות המטרה בצבא מסייעת להתגבר על 'הפוליטיקות הקטנות'.
"זה הכל שאלה של עם מי אתה עובד, איך אתה בוחר את האנשים שלך, ואיך אתה מתנהג אליהם ביום יום. באזרחות המוטיבציות אחרות, אבל גם כאן אני יודע להביט לאנשים בעיניים ולומר 'אני צריך אותך', והתשובה שאני מקבל היא חיוך של הערכה ולא 'אז תוסיף לי שלושה שקלים למשכורת'. כשיש שייכות ותחושת ערך, אפשר לסמוך".
המלצות למנכ"לות מוצלחת
1. ארגון עם איזון
"השאיפה היא לייצר ארגון סקרן ששואל שאלות, יודע להתמודד עם ביקורת ולא מהסס לשחוט פרות קדושות, אבל מצד שני לא מאבד את המשמעת הביצועית"
2. לגייס עובדים עם חוש לעצמאות
"אני מחפש אצל עובדים שיהיו 'Team Players' שיידעו ללמוד בעצמם, שיהיו מסוגלים ליטול אחריות ויהיו ניחנים באומץ לב ציבורי בלחשוב אחרת"
3. לדעת להודות בטעות
"חלק בלתי נפרד מלהיות מנהל ומפקד זה לומר 'טעיתי'. ולא כל המנהלים יודעים לעשות זאת"
4. לא להתמקד רק בשורה התחתונה
"ארגון לא יכול להחזיק מיצוב תחרותי לאורך זמן אם הוא יפגע בסביבה או בזכויות עובדיו. מצוינות באה לידי ביטוי בארגון שיודע לקחת משמעויות של סביבה משתנה ולהתמודד עם העתיד"
5. לא לשמרנות
"כאשר יש משהו שאפשר לשנות, תשנו. אף פעם אי אפשר את הכל, ואף פעם אי אפשר מושלם. אבל תעשו את מה שאפשר וזה תמיד יהיה יותר טוב מלא לעשות בכלל"
"לא הייתי רמטכ"ל ולכן יש לי קצת תחושה של החמצה"
לתפקידו הנוכחי נכנס משה קפלינסקי אחרי שהיה סגן הרמטכ"ל בתקופת מלחמת לבנון השנייה. על פניו, הייתה זו מקפצה נוחה לתפקיד הרמטכ"ל. אבל מלחמת לבנון השנייה טרפה את הקלפים.
- מדוע הסרת מועמדותך לתפקיד הרמטכ"ל?
"ההחלטה של דן חלוץ להתפטר טרם ועדת וינוגרד, העמידה אותי במצב בעייתי. יכולתי להתמודד ואולי להיות רמטכ"ל, אבל השיקול שלי היה שהייתי סגן הרמטכ"ל באותו הזמן, ואם ועדת וינוגרד לא הייתה מוציאה אותי צח כשלג, זה היה פוגע בצבא. מאחר שפרסום המסקנות לא היה בידי, החלטתי לא להתמנות ולפרוש".
- בסופו של דבר, יצאת בסדר גמור. אין תחושת החמצה? יכולת להיות רמטכ"ל.
קפלינסקי מעקם את הפרצוף ועונה: "לא הייתי רמטכ"ל, ולכן יש לי קצת תחושה של החמצה. אבל גם ככה אני שמח בעיסוקי וטוב לי". ושוב, קפלינסקי נחלץ משאלה מביכה כשהוא מגולל סיפור משעשע: "תראה, לפני 6 שנים, כשהייתי אלוף פיקוד מרכז (והרמטכ"ל אז היה משה בוגי יעלון), קיבלתי טלפון ממזכירות הפיקוד העליון. 'קפלן', שאלה אותי הגברת, 'אתה רוצה להחליף את הרמטכ"ל?' עניתי: 'אם זה רציני, בוודאי. מאוד מחמיא לי". ואז היא אמרה: 'מצוין, סע לצריפין, יש הרצאה שהוא התחייב אליה ולא יכול להגיע, תרצה במקומו". בסוף אני מרוצה מהחיים שלי כמו שהם. עשיתי מסלול חיים מדהים ולא הייתי משנה דבר".