בין אם בצדק בין אם לאו, קל לנו להאמין שהבנקים דופקים אותנו. אז מה הפלא שהודעה בזו הלשון מזמינה התעניינות: "בעל עסק! מגיע לך החזר כספי מהבנקים". על החתום - חברת ניהול ובקרה פיננסי בע"מ, בייסודו ובניהולו של יאן קליימן.
לקליימן יש חזות מכובדת. הוא מציג את עצמו כמי שעוסק בבדיקת בנקים מאז 1998, מפרסם טורים בנושא בעיתונים ובאתרים והוא אף בעל בלוג בקפה דה-מרקר.
אבל אם משווים לשני הקולגות שלו, חברתו והוא מושכים אש עזה במיוחד ברשת האינטרנט. כמעט בכל מקום שהוא כותב בו מתלווים אליו טוקבקיסטים שתוקפים אותם בצורה קשה. טוקבקים, אפשר לומר בהשאלה מאימרה די ידועה של וינסטון צ'רצ'יל, הם הטיעון הכי טוב כנגד דמוקרטיה, בהיותם אנונימיים, בוטים, רדודים וללא נימוק. המקרה של קליימן נראה שונה - הכותבים מזדהים, כך נראה, כקורבנותיו, הם מציינים את שמם, הם מנומקים אחד לאחד וגם מזכירים דרך פעולה שדומה באופן די מדהים.
מפרסומי החברה עולה כי היא מבטיחה ללקוחות החזרים על כספים שלכאורה נגבו מהם על-ידי הבנק באופן לא תקין. הלקוחות מספקים לחברה פרטים וייפוי-כוח, והיא מצדה - תמורת שכר-טרחה של 10-20 אלף שקל - מבטיחה לנהל עבורם את ההידברות מול הבנק, או לייעץ לייצוגם בבית משפט במקרה שהידברות זו לא עולה יפה.
בפועל, כך עולה ממספר תלונות שהגיעו ל"גלובס", קרה שקליימן דיווח בשלב זה, שלאחר העברת הטיפול אל חברתו, כי המשא-ומתן מול הבנק מתעכב שוב ושוב, עד שברוב הגדול של המקרים קרה שהבנק דחה את התביעות הללו. אם הלקוח לא מתייאש והולך לבית המשפט, מגובה בחוות-הדעת של קליימן, הוא מגלה במקרים רבים כי גורלו הוא להפסיד שם בקרב וגם להשיל מעצמו עוד אלפי שקלים - תשלום הוצאות המשפט.
כמה מהלקוחות לשעבר של קליימן מאשרים את הפרטים, אבל חוששים להיחשף. אחד עוד מצוי בתהליך משפטי, ואחר מחכה ממנו לצ'ק. עוד לקוחות שלו בעבר, ביניהם חברת אורקום שגם זכתה בתביעה נגדו, וחברת פלס קונסטרוקציות, תיארו את גירסתם בפני "גלובס".
עו"ד ברוך אורנשטיין, שייצג את אורקום, אומר כי כרגע מתנהלות נגד קליימן וחברתו מספר תביעות, אבל לדעתו עדיין שווה לקליימן להמשיך בדרכו: "הוא לא טיפש ומבין בכלכלה, לפחות מבחינת הכדאיות בדרכו. גם כשזה מגיע לתביעה, כמו במקרה של אורקום, קליימן לא מוותר. הוא מאמין שהלקוח יהיה זה שיוותר, וזה הדרייב שלו. אני גם לא מאמין שהוא מגיע לחברות הענק, והוא יודע למה. קליימן חי על ההסתברות שהלקוח העסקי יוותר בסוף - על המקדמה שנתן לו ועל הצורך להתנהל מולו".
מאלפים במיוחד הם המקרים בהם הלקוחות לשעבר תבעו את קליימן. במשפט בו תבעה אותו חברת אורקום, קבע השופט פאול שטרק ב-יוני 2008 כי "בית המשפט התרשם מהנתבע (קליימן - י.מ), שמפגין ביטחון יתר ביכולת המקצועית שלו ובפרט בתחום של הצעת שירותיו. היה מעניין אילו הנתבע היה מביא עדויות מלקוחות שהיו מרוצים מעבודתו. בסופו של יום, באיזון הראיות ניתן לומר כי התובעת (אורקום) הצליחה להטות את מאזן ההסתברויות והביאה ראיה כדי לזכות בתובענה, ובכך להביא למסקנה ששללה לחלוטין את עמדת הנתבע".
גם בתביעה של חברת הפרזול נגד קליימן ושותפו לשעבר, דורון פולק, השניים לא יצאו בזול בפסק דינו של השופט מנחם קליין בדצמבר 2007: "פעולותיו של הנתבע חרגו ממה שמצופה מגוף עסקי רציני. העובדה שהנתבע שימש כ'איש מכירות' כדי 'למכור' עילות תביעה נגד הבנקים לעסקים הביאה להיווצרות הסכסוך שבפניי, וטוב יעשו העוסקים בתחום זה (קליימן ופולק - י.מ) אם לא ינסו 'לשווק את מרכולתם' שיווק אגרסיבי, כפי שהדבר נעשה במקרה שבפניי".
כמו במקרה עם אורקום, גם פה התבקש קליימן, יחד עם פולק, להשיב את 30 אלף השקלים שגבה, בתוספת מע"מ והוצאות המשפט. בינתיים הוא ערער, והנושא טרם הסתיים.
נורות האזהרה נדלקו
מי ששופכים אור על פעילותו של קליימן הם עורכי הדין סיגל עזרן-שרעבני ומיכה לנקרי, שהתבקשו לשמש כעורכי דין מטעמו במקרים שבהם העניינים מתגלגלים לכדי הליך משפטי. "תחת שמי", מספרת עזרן-שרעבני, "כתבתי לבנקים עבור 45 לקוחות שלו כי עליהם לשלם להם. ואז התחלתי לקבל תשובות. כולם זרקו אותי מכל המדרגות.
"התחלנו להבין שמשהו לא בסדר כשעורכת דין שייצגה שתי חברות, לקוחות של יאן, דרשה שנשיב את כספי שכר-טרחה בגין גישור שקיבלנו לידינו. זאת משום שאותן חברות גילו כי הבנקים לא הסכימו לשום תשלום, בניגוד לטענותיו של יאן. היא אמרה לי דברים קשים. נלחצתי. ואז התקשר אליי רו"ח אליהו מונד, שייצג את אחת החברות שתבעה אותו ומכאן הוא הכיר את קליימן. הוא אמר לי: 'נפלת בפח'".
לדברי עו"ד עזרן-שרעבני, "באחד המקרים יאן אמר ללקוחות של מונד שיפגשו את המגשר במשרד עורכי הדין ברחוב וויצמן בתל-אביב בקומה 12, אבל באותו משרד לא ידעו על מה מדובר ולא ידעו כלל מיהו אותו קליימן. אז היה ברור מה קרה".
טלפונים כאלה הפכו לעניין שבשגרה במשרדי עורכי הדין עזרן-שרעבני ולנקרי, אשר החליטו לסיים את ההתקשרות עם קליימן והודיעו לכלל הלקוחות שבשמם כתבו מכתב לבנקים כי אינם מייצגים אותו עוד.
שורת הפסדים במשפט
אם ניתן בדוחק לקבל מהלקוחות לשעבר תחושה של נתוני הצלחה מעורבים, הרי שמבט ברזומה של קליימן בבית המשפט שופך אור על יכולותיו ואולי גם על מניעיו. באתר של חברת ניהול ובקרה פיננסי ישנה הפניה לפסקי דין. מי שמצפה לגלות מאחוריה רשימת הצלחות שראוי להתהדר בה, יופתע כי בדיקה קצרה חושפת תמונה אחרת לגמרי: ברובם המכריע לקוחותיו של קליימן דווקא הפסידו לבנקים, ובחלק מהמקרים גם נאלצו לשאת בעלות המשפט.
כך למשל, במשפט לפני 3 שנים, בו בנק הפועלים תבע את ארז אדני, לקוח של קליימן, אמר השופט חגי ברגר: "אציין כי המומחה קליימן יצא מתוך נקודות מוצא מופרכות, כגון סברתו כי ערבות אישית של בעל החשבון לפרוע את החוב בחשבון כמוה כבטוחה בחשבון".
בפסק דין אחר, בו תבעה חברת ב.ב שירותי אחזקה וחשמל בעמ' את בנק הפועלים, ביקרה השופטת ריבה ניב בחריפות את קליימן: "התובעת, שניהלה במקביל חשבון בבנק אחר, לא באה אליו מעולם בטרוניה כנגד ניהול החשבון או תנאיו, ואלמלא קליימן ששכנע אותה כי היא זכאית להחזר כספים, לא היתה עושה כן. עוד התברר כי הנחת הבסיס של חוות-הדעת, כי היה מדובר בחברה יציבה, בעלת בטחונות נזילים, לא היה לה על מה לסמוך. המומחה לא בדק את מצבת הביטחונות אל מול האובליגו, והתבסס על טענת לקוחו בלבד".
פסק הדין זיכה את בנק הפועלים וחייב את התובעת לשלם הוצאות של 25,000 שקל בתוספת מע"מ.
אגב, באתר של קליימן הוא מציג את עצמו כמי שעבר השתלמויות בדיני בנקאות ו"לימודי כלכלה", כהגדרה כללית. מעבר לכך, חלק מהלקוחות (גם המרוצים) ציינו כי קליימן התרברב בפניהם כי הוא יוצא בנק ישראל ולכן הוא מכיר את המערכת מבפנים. מבנק ישראל נמסר כי "לפי נתוני הבנק, קליימן לא מופיע כעובד הבנק לשעבר".
תגובת קליימן: בשיחה עם "גלובס" אמר קליימן כי "כלל אינו מכיר את עו"ד סיגל עזרן-שרעבני", וכי הוא לא העביר שקל אחד לחברת אינטרפרייז.
לתהייה כיצד ייתכן שכל-כך הרבה אנשים מספרים את אותו סיפור לגבי התנהלותו, הוא סירב להשיב.
לקוחות מתלוננים: מתפתים להאמין שהבנק חייב להם מאות אלפי שקלים
1. אהרון שמשון, סמנכ"ל בחברת הפרזול: תשלום של 35 אלף שקל לקליימן
"הוא מציג את עצמו כמומחה בתחום. הוא חביב ומשחרר הבטחות שנושקות לפנטזיה באשר להחזרים צפויים מהבנק, ומבטיח 'בדיקה מדגמית' תמורת דמי עמלה של כ-3,000 שקל או אף בחינם.
"הלקוח מספק לקליימן מסמכים וניירת בנקאית, ואו-אז הוא מופיע עם סיפור על החזרים במאות אלפי שקלים שמובטחים ללקוח. לנו הוא אמר שמגיעים כ-700 אלף שקל.
"הלקוחות מתפתים, ואז דורש קליימן שכר-טרחה של 20 אלף שקל. לאחר מספר שבועות מופיע קליימן ומספק דו"ח עם מספרים שנראה כי גם הוא איננו מבין מצליח להסבר.
"לעתים בשלב זה הלקוח מגלה כי לדו"ח אין כל אחיזה במציאות והמספרים חסרי בסיס. אז עולה החשד, ונשאלות שאלות, עליהן הוא מקבל תשובות של הלוך ושוב, בנוסח 'אני נמצא במשא-ומתן עם הבנק, ואנחנו על סף פשרה'.
"ועוד שבוע חולף, ועוד חודש. אז מספר קליימן כי הדו"ח נמצא בבדיקת הבנק וכדאי להמתין. כך חולפים חודשים, וכולם 'ממתינים'. ואז מתחיל סיפור נוסף על משא-ומתן קשה המתנהל בינו לבין בנק הלקוח.
"ופתאום עולה החשד כששואלים לפתע 'איזה בנק לא יודיע ללקוח שמישהו מטעמו הופיע ומנהל בשמו משא-ומתן?' אבל אז כבר מאוחר מדי. כל הכסף בידי קליימן, והלקוחות יכולים לדבר לקירות.
"כשיורד האסימון, הלקוח בבעיה. הרי מה האפשרויות שלו? לך תוכיח שלדו"ח אין אחיזה במציאות. תביעה משפטית? כולנו יודעים מה העלויות וכיצד פועלות טחנות הצדק בישראל. וכך נמשך הריטואל, ועוד לקוחות ממשיכים להגיע לחברה. וקליימן, הוא ממשיך ומתפרנס לא רע.
"במרוצת השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים שנפלו לטענתם קורבן למעשיו. מצער שכולם בודקים ומגלים את טיבו של האיש רק לאחר שהכסף שולם. ברוב המקרים אנשים מוותרים על תביעה עם כל הכרוך בה.
"אני מאלה שלא ויתרו: תבעו וזכו. גם לאחר פסק דין קשה, קליימן מעכב את התשלום וממשיך ופועל".
2. אורי מיכל, חברת אינטרפרייז פרסום מתקדם: תשלום של 40,000 שקל לקליימן
גם כאן הרושם הראשוני היה טוב, ההבטחות בשמיים - ובהתאם גם תשלום של 40 אלף שקל לקליימן.
"הוא אמר שיוכל להוציא מבנק לאומי לפחות חצי מיליון שקל, והצהיר כי כבר דיבר עם הבנק שהסכים לטענתו לסכום זה, אך קליימן עצמו לא הסכים, כי לדעתו מגיע לנו יותר. אמרנו שנסתפק בחצי מיליון. אז קליימן טען כי ההסכם נעשה בעל-פה עם המחלקה המשפטית.
"לאחר ששם אמרו לנו שהם בכלל לא מכירים אותו, קליימן אמר שהוא דיבר במחלקה המשפטית עם עו"ד לוינבוק, אבל במחלקה המשפטית לא היה עורך דין כזה. בסוף מצאנו את משרדו של עו"ד לוינבוק ז"ל, שנפטר לפני 3 שנים. כשהלכנו לחברה אחרת לבדיקת בנקים, אמרו לנו שאין לנו סיכוי לקבל אגורה שחוקה מהבנק".
ומה הסוף? ב-12 באוקטובר 2009 התקבלה התביעה של אינטרפרייז כנגד קליימן, ונפסק לחובתו תשלום של יותר מ-70 אלף שקל. לדברי מיכל, "רק לפני יומיים הוא העביר סכום ראשון של 22 אלף שקל".
לקוחות מרוצים: בית המשפט לעתים פוסק לטובת הלקוחות
קליימן, יש לציין, מתהדר גם במספר לקוחות מרוצים. לבקשת "גלובס" הוא סיפק אחדים כאלה, שטוענים כי הוא חילץ עבורם מהבנקים הרבה כסף.
כזה הוא תמיר חצב מחברת שער אפוקסי: "ב-2007 חשדנו כי הבנק הבינלאומי גובה מאיתנו ביתר עמלות וריביות. נסענו ליאן לפגישת היכרות. אחרי חודש וחצי הוא אמר שהבנק ראה את הדו"ח ומכתב מעורך דין. אז הוזמנו לפגישה בבנק וקיבלנו ממנו 150 אלף שקל. יאן גילה כמעט 300 אלף שקל שמגיעים לנו, אבל התפשרנו".
- למה להתפשר?
"רצינו לסיים. גם ככה זה לקח חצי שנה".
- מה הבנק אמר לפני שפניתם לקליימן?
"שהבנק פועל לפי החוק ואין בעיה. אמרנו 'תורידו לנו את הריבית, קצת התחשבות'. אבל הם אמרו 'לא רוצים, תלכו'. אחרי שהוכחנו שהם לוקחים מאיתנו ביתר, הם דיברו אחרת".
הבנק הבינלאומי בדק את המקרה, והנה תשובתו ל"גלובס": "המרואיין בכתבה אינו מוכר לבנק. נציין כי פניות שהגיעו אלינו באמצעות חברת ניהול בקרה פיננסי נדחו כולן על הסף, ובוודאי שלא הוחזרו כספים או 'פוצו' לקוחות כתוצאה מפניות אלה".
מעניין לציין כי לצד תגובה כזו, גורמים במערכת הבנקאית אומרים כי חברות בדיקה אחרות, דוגמת שגיא, הן רציניות, וכבר אירעו מקרים שהאחרונה גילתה טעויות בבנקים.
לקוח מרוצה נוסף הוא אריה צביקל מחברת פלרן, שמייבאת מנופים למשאיות. צביקל לא ראה הרבה כסף מההליך המשפטי, אבל הוא מאמין כי האשם אינו בקליימן אלא בשופט:
"יאן עשה בדיקה ומצא שלקחו ריביות גבוהות מדי ומגיעים לנו 120 אלף שקל. הבעיה היתה שהשופט התנהג כל הזמן בחברות עם נציג הבנק. כנראה שהוא מופיע אצלו הרבה. הוא דחה את התביעה, אבל פסק לטובתנו 5,000 שקל לפנים משורת הדין".
לקוח מרוצה אחר הוא גיל אוליאמפרל מחברת סברס יזמות וייצוג. פסק הדין קבע כי מגיע לחברה פיצוי של 286 אלף שקל מבנק לאומי. אלא שלאחר ערעור הבנק, בוטל פסק דין זה, וההחלטה הסופית החזירה את רוב הכסף אל הבנק. ובכל זאת, אפשר במקרה זה להבין מדוע הלקוח של קליימן יצא מרוצה ממנו.