קודם כל יש להשמיע לאלתר צפירת הרגעה: שום אסון לא יקרה למדינה אם צחי הנגבי לא יהיה בכנסת, באופן זמני או בכלל. צריך לומר זאת לנוכח אווירת ההיסטריה שיוצרים אינטרסנטים שונים, חלקם בעבור שכר.
אומרים לנו שכל המפה הפוליטית עלולה להשתנות, שהוא מאד יחסר לקדימה בכלל, ולכולם בכלל. תהרגו אותי אם אני מבין על מה מבוססת התיאוריה הזאת. המעשים שהנגבי מותיר בזיכרון נעו בין פרחחות לבין שחיתות.
מישהו זוכר איזה מעשים חשובים שלו למען המולדת? ייאמר לזכותו של הנגבי: עבודת יחסי ציבור מדהימה הוא בנה לעצמו.
שיקולים פוליטיים, לא משפטיים
לגבי פסק הדין - הוא מוזר מאוד. נראה שבבואם לגזור את הדין על הנגבי עשו שופטיו חישובים פוליטיים, לא משפטיים. מצד אחד נטיל עליו קלון (שני שופטים), מצד שני לא נגזור מאסר, אפילו לא על-תנאי, כדי שיוכל להיות שר בכנסת הבאה.
מרוחו של פסק הדין עולה כי השופטים בהחלט התרשמו מהמכתבים של המכובדים, כפי שהודה השופט יואל צור, והם השתכנעו כי הדחת הנגבי מהחיים הפוליטיים היא גזירה שהציבור בישראל אינו יכול לעמוד בה. יש להניח כי בערעור זה כבר יהיה אחרת.
רק הנגבי נפגע מהרשעה?
השופט יואל צור היה היחיד מבין השלושה שהתנגד אפילו לקלון. וכך נימק: "עצם ההרשעה הוא עונש בפני עצמו... עצם הפרסומים בתקשורת פוגעים בו ובבני משפחתו מבלי שיוטל עליו קלון פורמלי". זהו נימוק שאסור שיהיה קיים במשפט.
האם הרשעה היא עונש רק לאנשי שררה כמו הנגבי? האם רק בני משפחה של פוליטיקאים בכירים נפגעים מהרשעה? לפי התיאוריה הזאת צריך להקל עם כל נאשם, כי אין מי שלא נפגע מהרשעה. זהו נימוק של דם כחול, זו אמירה שאין כמותה לפגיעה בשוויון בפני החוק.
מכתבי בעלי הכוח והשררה
אותו שופט, צור, כתב על מכתבי ההמלצה הרבים של אנשי הכוח והשררה כי "לא ניתן לכסות עינינו ואוזנינו לקולם של המכתבים, כאשר באים להכריע בעניין הקלון".
שוב אמירה של דם כחול, כי נאשם רגיל - גם הוא אדם טוב בהרבה מהנגבי - בחיים לא יוכל לאסוף מכתבים מכל המי ומי בציבוריות הישראלית. הערך האמיתי של מכתבים אלה הוא אפסי, מכיוון שהם נכתבים מתוך אינטרס. שופט שאינו יכול להבין זאת הוא שופט המאפשר השפעה פסולה ובלתי שוויונית על בית המשפט.
המינויים הפוליטיים
בעניין המינויים הפוליטיים הנגבי זוכה. הפרקליטות החליטה לערער, מגיע לה כל הכבוד על כך. טוב שבמערכת אכיפת החוק יש מי שכן יכול להתעלם מ"קולם של המכתבים" הפסולים.
האם קדימה באמת תחכה להנגבי?
אולי. ספק. מהר מאוד יתברר שגם בלי הנגבי המדינה, וגם המפלגה, מצליחים לתפקד. ואולי אפילו יותר טוב. בטח יותר נקי. הייתי מציע לקדימה לא לחכות להנגבי בקוצר-רוח, אלא להיפרד ממנו באורך-רוח.