לא כצעקתהבשבוע שעבר פורסמו תוצאות דו"ח הפיתוח השנתי של האו"ם, שבו זינקה ישראל למקום ה-15. הדו"ח בחן את מדד איכות החיים ב-169 מדינות ובדק פרמטרים עיקריים של תוחלת חיים, הכנסה לנפש וקריטריונים נוספים. עבור ישראל מדובר בקפיצת מדרגה מרשימה מהשנה שעברה, אז דורגה במקום ה-27.
על פניו אנחנו בחברה טובה - מתקרבים לנורבגיה ולאוסטרליה, ומתרחקים מרחק רב ממדינות העולם השלישי.
גם הכותרות בעיתונות חגגו את החדשות הטובות, אבל גידי גרינשטיין, מנכ"ל מכון ראות שעוסק בחשיבה אסטרטגית, בביטחון לאומי ובפיתוח כלכלי חברתי, חושב שמוקדם מכדי לפתוח את בקבוקי השמפניה.
"קראנו בעיון את 240 עמודי הדו"ח", הוא מסביר, "ומה שקרה הוא שהשנה פשוט השתנתה שיטת המדידה, ואנחנו הרווחנו. הדו"ח מודד ומשווה אוריינות, תוחלת חיים והכנסה לנפש, ובמובן זה המצב שלנו באמת טוב.
אבל כשהולכים ובודקים את מקומנו במדדים משוכללים יותר, למשל מדד ה"אקונומיסט", שבוחן גם את איכות השירותים החברתיים, את הביטחון האישי ועוד, תמונת המצב עגומה, וישראל מדורגת בתחתית הרשימה".
גרינשטיין מבקש להדגיש שבעוד שמדד האו"ם מחמיא לנו, מדד האקונומיסט מחמיר עם מצבנו משום שהוא כולל פרמטרים של ביטחון אישי. "ברור שלא התרחשה בישראל קפיצת מדרגה כמו שמדד האו"ם קבע. קפיצת מדרגה אמיתית היא כאשר כל האוכלוסייה נהנית מצמיחה כלכלית חברתית, ואילו בישראל הפערים החברתיים גדלו והעוני רק החמיר".
