נראה שבפרשת וינרוט-ויטה ההתמקדות בפן הפלילי גורמת להתעלמות מהפנים האחרות של הפרשה, שהן אולי לא פחות חשובות. הסיפור בקיצור על פי כתב האישום, הוא שויטה היה לקוחו של עו"ד יעקב וינרוט בכמה עניינים. וינרוט גבה ממנו שכר טרחה של 20 אלף שקל, סכום שהפרקליטות טוענת שהוא מגוחך לפרקליט צמרת. בנוסף, בשלב אחר, ייצג רו"ח פלדמן שגויס בידי וינרוט, בפני ויטה את ענייני המס של הלקוחות ארקדי גאידמק וליאון צ'רני, מהם הם גבו מיליוני שקלים. ויטה ו-וינרוט עומדים למשפט על נתינה ולקיחה של שוחד.
פתאום הפך הפרקליט הבכיר מאוד, המוכשר, היעיל, המבריק והעשיר - לנאשם. פתאום הוא צריך לעמוד מול תובעת אלמונית, עו"ד שרון כהנא, המטיחה בו: "אתה וויטה משקרים". פתאום עושים לו, האיש ששועים ושליטים רעדו מפניו, את מה שהוא אולי עשה במקרים אחרים לאחרים. לכן הוא מתפרץ בבית המשפט על התובעת: "כשתחטפי ממני אל תייללי", מעיד על עצמו: "אני לא סטטיסט ולא טמבל", מבקש הבנה ורחמים: "מאז החלה החקירה נגדי אני לא חי, לא אוכל ולא ישן".
פסול בכל מקרה
אפילו כשמדובר באדם שלא ריחם על יריבים בביהמ"ש, עדיין אפשר להתפתות להרגיש אמפתיה אל וינרוט. אבל לא צריך להמתין לפסק הדין כדי להבין, שוינרוט היה צריך לדעת. וינרוט אינו מפסיק לטעון שהתנהלותו עם ויטה אינה פלילית - אבל הפליליות של מעשים אינה תמיד חזות הכול.
נעזוב לרגע את כתב האישום - מה באמת קרה פה? הדברים יתבררו כמובן במהלך המשפט, אולם נטען כי עורך דין ייצג פקיד שומה, ובשלב אחר, במקביל או לאחר מכן, לא משנה לטענת הפרקליטות, אותו עורך דין, באמצעות רו"ח אותו גייס, פנה אל פקיד השומה, לקוחו לשעבר, כמייצגם של לקוחות אחרים שלו. זהו ניגוד אינטרסים של פקיד השומה, מן הסוג המובהק והבוטה ביותר, גם אם לא מדובר בשכר טרחה נמוך. הרי קשה להטיל ספק בכך שיחסו של פקיד השומה אל עורך דינו לא יכול להיות כמו אל עורך דין שפקיד השומה אינו מכיר. על אחת כמה וכמה אם ייקבע בנסיבות העניין כי עורך הדין גבה מפקיד השומה שכר טרחה סמלי. לכן, גם אם וינרוט יימצא זכאי בדין, אולם העובדות להן טוענת הפרקליטות כן יוכחו, הוא יהיה אשם במשפט הציבור.
בחברה בריאה קשה להעלות על הדעת מצב עניינים כזה. אנשים מוסריים באמת נמנעים מלהיכנס לסוג כזה של יחסי העדפה. אבל אצלנו החברה אינה מספיק בריאה כדי שאנשים ינהגו כך מרצונם החופשי, לכן צריך לכפות זאת עליהם. משפט וינרוט מתנהל כבר חודשים רבים, וההתנהלות בין פקיד השומה לבין עורך הדין עוד תתברר. מדוע שר האוצר אינו מוציא מיד עוד לפני מתן פסק הדין, הנחיה לפקידי שומה, לאמור: היה לכם קשר אישי או עסקי עם עורך דין, או רואה חשבון, אסור לכם לדון בעניינם שלהם ושל לקוחותיהם. אחר הכול, אם וינרוט ו-ויטה אולי עשו זאת כמו שטוענת הפרקליטות, סביר להניח שהם לא היחידים.