גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ועדת ששינסקי באה לתת תשובה לשאלה איך כולנו נהנה מתגליות הגז: חשוב שהמדינה תכיר בכך שאי אפשר לתת תשובה לשאלה הזו רק דרך הפריזמה של מיסוי ותמלוגים. באנלוגיה למסע המשמעות של לבחון רק את סוגיית המיסוי והתמלוגים אקוויוולנטית לבחינת אמצעי התחבורה מסוף המסע הביתה לפני שבכלל התחלת להתמודד עם הבעיות הלוגיסטיות הבסיסיות ביותר שהמסע מעלה. במצב שנוצר, אם לא יטפלו בלוגיסטיקה של תחילת המסלול ותוואי הדרך ניתן יהיה לחזור מהמסע רק באוטובוס מקרטע כי כמו שאחרי 12 שנות תכנון עדיין אין רכבת לירושלים שלא לדבר על רכבת קלה בת"א כך לא נראה שפיתוח משק הגז מתקדם בכיוון מבטיח יותר.

ובכל זאת, אין ספק שהמסע הזה כדאי.

רשות הגז, ממשרד התשתיות מעריכה כי בשנת 2010 יחליף הגז הטבעי צריכה של כ- 4.5 מיליון טון תזקיקי נפט החלפה שתיצור חיסכון למשק של כ-1.4 מיליארד דולר. החיסכון הכללי למשק כתוצאה מכך ש-40% מייצור החשמל עבר לגז טבעי נאמד עד כה בכ- 5 מיליארד דולר. מעט מאוד חברות תעשייה כבר נהנות מנגישות לגז ומהחיסכון בעלויות הייצור שהגז מאפשר. מעט מידי תושבים נהנים מהשיפור באיכות האוויר שהם נושמים כתוצאה מהמעבר האפשרי של חברות אלה לשימוש במקורות אנרגיה שאינם מזהמים.

יש הרבה מכשולים בדרך

על מנת שגז יגיע לכולנו מהבארות שכבר התגלו נדרשות השקעות של עוד כ-20 מיליארד שקל. גיל בשן העריך השבוע כי "סה"כ החברות הפעילות בפרויקט דלית-תמר יצטרכו לגייס סדר גודל של 2.25 מיליארד דולר בחוב (לכלל הפרויקט) בהנחה של 25% הון עצמי והשאר בחוב. ריבית של6.5% על החוב משמעותה 200 מיליון דולר רק החזרי ריבית, במידה והמדינה נותנת ערבות עלות הגיוס יכולה לרדת ל 4%, והחיסכון בתשלומי ריבית יהיה 80 מיליון דולר בשנה, בערך העלייה בשיעור התמלוגים מ 12.5% ל 20% לפי הצעת החוק של יחימוביץ'."

כעת, רק המדינה יכולה לקבוע כמה זה יעלה לנו:

1) זמן זה כסף - כמה זמן יארך הפיתוח יקבע את אובדן ההכנסות למשק מפיתוח משק הגז.

2) לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן - מסלול הפיתוח קרי, היכן יעלה הגז לחוף, כן אסדה לא אסדה מערך הפצת הגז וכו' יקבעו במידה רבה את עלות הפרויקט, את הביטחון באספקה סדירה של גז וסוגיות רבות נוספות.

3) מימון הוא המפתח - יש מקומות בעולם שבהם ניתנות ערבויות לפיתוח מקורות אנרגיה הנמצאים בעדיפות לאומית גבוהה. ערבויות מוזילות מאוד את עלויות המימון של הפרויקט ועשויות לאפשר לגופים המוסדיים בארץ להשתתף בתהליך המימון תוך הגדלת התשואה ללא הגדלת הסיכון של חסכונות הציבור לטווח ארוך.

מסקנות הביניים של ועדת שישנסקי תורמות לשיפור הצדק החלוקתי של אוצרות הטבע של מדינת ישראל אולם הן משאירות הרבה שאלות פתוחות בסוגיות שלא הוועדה הייתה צריכה לעסוק בהן אבל היה רצוי שוועדה רלוונטית תעסוק בהן במקביל. בשווקים הפיננסים לחוסר וודאות יש מחיר כבד ואם המדינה לא תתעשת ותמצא פתרונות לכל תוואי הדרך ולא רק לסופה משמעות הצדק החלוקתי תהיה שכולנו נפסיד ביחד.