צריך לומר את הדברים בצורה הברורה והבוטה ביותר: ביטחון מדינת ישראל הוא עניין חשוב מכדי להפקידו בידי מפקדי צה"ל. העובדות הנחשפות לאחרונה בפרשיות סא"ל (מיל.) בועז הרפז מגלות תמונה קשה על ההתנהלות בצמרת צה"ל.
ערך "החברות האינטרסנטית"
אז עכשיו אנחנו יודעים בפרטי פרטים איך מיישמים בצה"ל את "ערך החברות" שקצינים אוהבים לדבר עליו בנאומים וטקסים. הערך הזה, על-פי צמרת הצבא, פירושו לעזור לקצינים, בעיקר בכירים, לחמוק מאחריות למעשיהם, גם כאשר אלה מסכנים בפירוש את ביטחון המדינה; ולאחר מכן להבטיח שהקצין שסרח יעזוב את הצבא בתנאים כספיים של קצין שלא סרח. בפעם הבאה כאשר אתם שומעים קצין צבא מדבר על "ערכי צה"ל", תדעו למה הכוונה.
הבעיה היא הקצינים שטייחו וצ'יפרו
השאלה הרלבנטית היתה ונשארה: מה עושים בעניין? הרי לא מדובר פה בקצין אחד שסרח. מדובר בשרשרת ארוכה של הבכירים שבבכירים, שבמשך שנים עסקו במלאכה זו, והעסיקו עשרות קצינים בוועדות מיותרות כדי לעזור ל"חבר" בטיוח ובכסף. הרפז הוא הנקודה הכי פחות חמורה בפרשה זו, הרבה יותר חמורים הם מעשיהם של קצינים בדרגות רב אלוף, אלופים ואלופי משנה וכל השאר.
ברור לגמרי שפרשת הרפז אינה יוצאת דופן, הסיבה שאנחנו יודעים עליה היא מסמך גלנט. אבל מקרים של טיוח וצ'ופרים כספיים ענקיים הם עניין של כמעט יומיום בקרב החברים בצבא. עדיין נותרנו עם השאלה העיקרית, החיונית: מה עושים כדי לבער מצה"ל את הנורמות הרקובות והמושחתות?
סמכות חיצונית חפה מחברויות
הפתרון שנראה הכי יעיל ונכון הוא להעמיד את תפקוד הקצונה הבכירה של צה"ל תחת סמכות חיצונית וחפה מ"חברויות", שלא תאפשר התנהלות וערכים כאלה. כל עוד הכול יישאר בבית, כל עוד הקצינים עצמם הם גם החוטאים וגם התובעים וגם השופטים, כל עוד ידם היא זו שמונחת על קופת הביטחון - שום דבר לא ישתנה.
הצעתי כאן בעבר מינוי של מנהל כללי לצבא. לא קצין, לא קצין בכיר לשעבר, אלא אזרח. כלומר: יהיה רמטכ"ל שיעסוק אך ורק בפן המקצועי של הצבא; ולידו - לא מעליו אלא לצידו - יהיה המנכ"ל הממונה על הביורוקרטיה והתקציב. הדגם הזה קיים בהרבה מאוד מפעלים ומוסדות, כי הוא מבוסס על ההיגיון שאדם אחד לא יכול להיות מומחה לכול. מאז ומתמיד מתמנים רמטכ"לים על-פי תפקודם הצבאי. אבל חייל טוב, זה ברור, אינו בהכרח גם מנהל טוב. ואנחנו מדברים פה על ה"עסק" הגדול ביותר במדינה, וללא ספק החשוב ביותר.
מינוי מנכ"ל מהמגזר העסקי
מינוי של מנכ"ל חיצוני ישים קץ לערך החברות הפסול של יד רוחצת יד, שהוא אחד ממקורות הרעה; הוא יוכל לראות את הפגמים שבצה"ל הרבה יותר טוב מאדם פנימי, שטווח ראייתו מוגבל על-ידי הרגלים, שחיקה, חברויות וכיו"ב. למינוי כזה לא תהיה סיבה לטייח, הוא לא אכל מהמסטינג של אף אחד. אני מאמין שאצל אדם כזה, מבחוץ, פרשת טיוחי הרפז ותשלומיו לא היתה יכולה לקרות.
מי יכול למלא את התפקיד? ובכן, בטח לא פונקציונר מפלגתי או פקיד ממשלתי. אני חוזר על הצעתי מהעבר, למנות אדם שהוכיח את כישורי הניהול שלו בסקטור העסקי. לפני כמה שנים הצעתי לקרוא לצורך זה למילואים את אלי הורוביץ מטבע. אבל יש כמובן עוד מנהלים מוכשרים שכבר עשו לביתם ולבתי נכדיהם וניניהם. אני משער שיימצאו ביניהם כאלה שיראו בתפקיד אתגר עצום ותרומה נכבדה לביטחון.
האם נתניהו יכול?
אבל בשביל שזה יקרה צריך ראש ממשלה עם ביצים גדולות. כי ההתנגדות למהלך לא תהיה פשוטה, אם כי גם לא כל-כך מסובכת, מכיוון שזו אינה סוגיה פוליטית. אבל קשה לראות את בנימין נתניהו יוצא למהלך כזה, גם אם הוא מאמין בכל לבו בנחיצותו. ואם אני טועה לגביו, אהיה הראשון לשמוח על כך.
matigolan@globes.co.il