ד"ר גיורא דישון הוא המקרה הקלאסי של היזם הישראלי שגם אחרי שנים כמנהל רוצה ליזום עוד. ב-1993 דישון הקים וניהל את חברת נובה הבורסאית, המייצרת מכשירי מדידה המיועדים ליצרניות שבבים. הוא פרש מהניהול השוטף שלה לפני ארבע שנים ובחר להקים עם שותפו, משה פינרוב, את Magenta Tech, חברת ייעוץ המסייעת לגיבוש ולהקמת מיזמים בתחומי האנרגיה המתחדשת.
להקים חברה בלי פאוור-פוינט
הוא התחיל את הקריירה היזמית בגיל מאוחר יחסית, 49, לאחר שהיה מנהל קו מוצרים באורבוט. את נובה, החברה שייסד ושמנוהלת כיום בידי גבי זליגסון, הוא ופינרוב עזבו בשלבים - תחילה נפקד מקומם בשדרת הניהול, ואחרי חצי שנה גם מהדירקטוריון. "עברנו תהליך לא פשוט ובו הבנו שצריך לזוז. פרשתי או הופרשתי, תלוי את מי שואלים, גם ממועצת המנהלים של החברה", אמר בעבר.
בראיון ל"גלובס" הוא אומר כעת: "הרגשתי לא טוב בדירקטוריון. לא ראינו עין בעין את עתיד החברה ולא הרגשתי שאני עושה משהו מועיל. היה קשה לעכל את זה, אבל אחרי שמקבלים את ההחלטה, זה קל יותר".
* היה קשה להיפרד מהבייבי?
"נובה הייתה יצירה שלי ושל השותפים ולא התייחסתי אליה כאל בייבי. ודאי שהיו רגשות, אבל אחרי שקיבלתי את הדין, הוקל לי. גם הפרישה הייתה מדורגת ובמידה מסוימת גם מתוכננת. אולי היינו צריכים לעשות את זה כמה שנים קודם, אבל קרה בזמן בסופו של דבר. אני חושב שנובה היא הצלחה, אני גאה שהיא מספקת עבודה להרבה משפחות, שהיא חברה איכותית. לא כי כבשנו את העולם, אלא כי עצם העשייה גרמה לי גאווה. זה התגמול היותר משמעותי".
* איך הקימו חברות ב-1993?
"לא היו הרבה גופי מימון. גייסנו כסף מקרן תעוזה ואינוונטק, שכבר לא קיימת. אבי קרבס מתעוזה גם היה דירקטור בחברה מיום הקמתה ועד לפני כחצי שנה. הוא לא נהג כקרן הון סיכון רגילה ולא מימש את האחזקות שלו בנובה. רוב הקרנות מחפשות אקזיט מהיר, והוא אולי לא חיפש את זה".
ייתכן שגם העובדה שמניית נובה לא הייתה מוצלחת במיוחד לאורך שנים ונסחרה במחיר הנמוך משער הנפקתה תרמה לעניין. כיום שווי השוק של החברה הוא כ-150 מיליון דולר.
דישון נזכר בתהליך גיוס ההון אז, השונה בתכלית ממה שמוכר כיום: "עוד לא היה פאוור-פוינט, התוכניות הוצגו בשקפים שהיה צריך להפיק. אני זוכר את הנסיעות לארה"ב, מ-18:00 בערב עד 4 לפנות בוקר היינו מפיקים שקפים. רק מאוחר יותר גייסנו מגופים עסקיים, כמו כלל תעשיות שהייתה משקיעה אסטרטגית. המשקיע הגדול שלנו נתן לנו אוויר לנשימה וגם תמיכה עסקית".
בשנת 1997 אינטל השקיעה בנובה והפכה גם ללקוחה שלה: "שנים ניסינו לשכנע אותה להיות לקוחה. כשהחליטו שם על רכישות בהיקף גדול, עשרות רבות של מערכות, ביקשנו ממנה מקדמות על הייצור, כמו שביקשנו ממיקרון ומ-IBM. היא בחרה לא לשלם מראש אלא להפוך למשקיעה בחברה".
עד להנפקה הראשונה בשנת 2000, נובה גייסה 13 מיליון דולר וזה הספיק: "הגענו להנפקה ראשונה עם הכנסות בהיקף של 50 מיליון דולר. שנה לפני כן כבר מכרנו ב-28 מיליון דולר. הצמיחה הייתה טובה עד 2001, ואז התחיל המשבר".
* למה יצאתם להנפקה?
"ההנפקה לא הייתה למימון פעילות שוטפת, אלא כדי לבסס את המקום שלנו. ההון שגייסנו בבורסה עזר לנו בשנים הקשות, אחרת לא היינו שורדים. עכשיו נראה שהמשבר נגמר. אם בשנת 2000 מכרנו בהיקף של 50 מיליון דולר, הרי שב-2009 היקף המכירות של נובה היה כ-60 מיליון דולר".
וכך, אחרי שנים בתחום המוליכים למחצה, דישון מחפש עניין בתחום חדש. "תחום המוליכים למחצה הוא תעשייה בוגרת. לא קורים בה הרבה דברים חדשים או יצירתיים. זה תחום שהיה בעבר הדבר, בה"א הידיעה, אבל הוא כבר לא. התחום עבר קונסולידציה ופועלות בו חברות ענקיות. אין בו חדשנות אמיתית או פריצות דרך. תחום הייצור אמנם פורח, אבל בתחום התהליכים החדשים לא קורה הרבה. חברות קטנות וסטארט-אפים לא יכולים להצליח בו בגדול".
ובכל זאת, דישון משמש כיום גם יו"ר של אינרסנס, חברה קטנה שעוסקת דווקא בתחום המוליכים למחצה.
* פרשת עם מחשבות על הצעד הבא?
"14 שנה הייתי בנובה, והחלטנו שלא נקים נובה חדשה. כבר ידעתי שמנכ"ל של חברה זה לא האתגר הבא בשבילי. בחנו הקמת קרן שתעזור ליזמים, ובסוף החלטנו שלא להיכנס לסחרור של גיוס הון לקרן חדשה.
"החברה החדשה שנולדה אחרי הרבה התלבטויות, היא מג'נטה טק, שאותה הקמתי עם משה פינרוב, המנהל הטכנולוגי בנובה לשעבר והשותף שלי ב-20 השנה האחרונות. נפגשנו לראשונה באורבוט, משם פרשנו כדי להקים את נובה".
"לעשות טוב לעולם"
דישון ופינרוב החליטו להתמקד בתחום האנרגיה המתחדשת. "זה שתחום שאנחנו עוסקים בו בעקיפין כבר 20-30 שנה. חוץ מזה, רצינו לעשות משהו חשוב וטוב לעולם, למדינת ישראל, שהוא גם מעניין טכנולוגית. זה תחום שאנשים הולכים אליו גם כי הם רוצים לעשות טוב לעולם", אומר דישון.
* איך התחלתם דווקא כמלווים ליזמים?
"בהתחלה התאגדנו כחברה עם עוד שלושה שותפים יוצאי נובה. אבל אלה פרשו כי הם צעירים יותר וצריכים להתפרנס. משה ואני נשארנו והחלטנו שזה מה שרוצים לעשות. לא בוער לנו, אני לא מחפש אקזיט בדחיפות".
לדבריו, "המודל התגבש תוך כדי עבודה. החלטנו שהדבר הנכון עבורנו הוא לעזור לחברות בתחום האנרגיה מתחדשת, בעיקר הסולארית, לקום. משה הוא טכנולוג ברמה גבוהה, ואני יכול לסייע בפן העסקי. אנחנו כבר יודעים מה זה להקים חברה, לבחון אותה שיווקית, לעשות תוכנית עסקית, לעזור להביא כסף ולדבר עם לקוחות. אנחנו משתמשים בניסיון שצברנו".
* כיצד פועלת החברה שלכם בייעוץ ליזמים?
"אנחנו נפגשים עם יזמים צעירים בעלי רעיונות, כאלה שכבר החלו בפרויקט, ובוחנים אם אנחנו יכולים להביא ערך מוסף ואם זה מתאים לנו. אנחנו כמו מייסדים-שותפים ומקבלים אקוויטי בחברה. אחרי שהחברה קמה, מתבססת ומגייסת הון, אנחנו גם לוקחים דמי ייעוץ צנועים.
"כיום יש לנו שתי חברות כאלה, ויש עוד בצנרת. החברה הראשונה היא BrightView שקמה לפני שנתיים, כבר גייסה הון ומפתחת בקרת תהליך של ייצור תאים סולאריים.
"השנייה, Utilight, קטנה וצעירה יותר. חברנו אל שני יזמים, גייסנו כסף מאנג'לים לצורך פיתוח טכנולוגיה לייצור תאים סולאריים, וכעת אנחנו מחפשים השקעה נוספת - לקחת את החברה לשלב הבא. מיזם נוסף שאנחנו בוחנים עם עוד שותף נמצא בדרך לכניסה לחממה. היו לא מעט פרויקטים שבדקנו והחלטנו לא להצטרף, אם בגלל הערכות שיווקיות ואם בגלל התחום".
* המודל שלכם עובד?
"המצאנו את המודל שהתאים לנו בשלב הזה של החיים. אנחנו נהנים מהאתגרים ויכולים להרשות לעצמנו לחיות בלי הכנסה קבועה".