חברות כמו Loewe ובאנג אנד אולפסן הפועלות בשוק מסכי היוקרה, משתדלות להציע מסכים איכותיים שהדגש שלהם הוא בעיקר על עיצוב ועל החומרים שמהם הם עשויים.
*עיצוב: בניגוד למסכי LED של יצרניות אחרות, Loewe בחרה לא להתמקד בעובי המסך, אלא, בחומרים שממנו הוא עשוי. המסך לא עבה במיוחד, אבל גם לא נחשב דק. המסגרת, הדקה בצדדים ובגב, עשויה מפלסטיק בצבע כסוף, כך שתוכלו להניח את המסך גם במקום שבו אנשים יראו את הגב שלו. כל החיבורים והכבלים מוסתרים, כך שהחלק האחורי נשאר נקי. בחזית עוטפת את התמונה מסגרת שחורה עם ציפוי מבריק מאוד. השלט מושקע מאוד ועשוי מחומרים קשיחים כסופים.
* מרכז מדיה: הדגם מצויד במספר יכולות חכמות, שמאפשרות למסך לתפקד כמרכז מדיה. התקן האינטרנט האלחוטי הפנימי מאפשר גישה למחשב כדי להאזין למוזיקה, לצפות בקבצי וידיאו בפורמט DIVX (ללא תמיכה בתרגום בעברית באמצעות קבצי SRT) ולראות תמונות. מעבר לזה, יש כאן חיבור להאזנה לרדיו אינטרנטי. מצד שני, הממשק של שירותי המדיה הוא לא מספיק פשוט ולטעמנו לא מספיק נוח לשימוש, כאשר הוא גם נראה קצת מיושן. יש כאן אפשרות להקליט תוכניות טלוויזיה על הכונן הקשיח הפנימי (250 ג'יגה), אבל אין אפשרות להקליט שידורי HD.
* איכות תמונה: קשה להגיד שמחירו הגבוה של המסך מוצדק מבחינת איכות תמונה. הדגם אמנם מציע תמונה מוצלחת, אבל יש מסכי LED אחרים בשוק שעולים בערך רבע מהמחיר שלו ומציעים תמונה קצת יותר טובה. המעבד עשה עבודה טובה - הוא מספק תמונה מוצלחת גם אם מעט חיוורת המגיעה משידורי טלוויזיה רגילים מממיר המג'יק של HOT. בסרט HD מכונן בלו-ריי התמונה טובה בהרבה.
אחת התופעות המעצבנות שמאפיינת מסכי LED היא השתקפות של אור שמש, שתיאלץ אתכם לצפות בו בחדר לא מואר מדי. בעיה נוספת: תפריט הסאונד ממוקם על הכתוביות.
בשורה התחתונה: המסך מציע הרבה פיצ'רים ועיצוב יוקרתי, אבל איכות התמונה לא הפילה אותנו.
מחיר למסך בגודל 46 אינץ': כ-30,000 שקל.
ציון: 8.5.
