התגובה של בזק לידיעה, ולפיה משרד התקשורת מסייע למתחרים בתחרות מולה מפני שהוא מחייב אותה לפרסם את לוח התעריפים שלה - נכונה ביסודה.
למרות זאת יש לכך סיבה, ולא, היא לא קשורה לרצון של המפקח סתם להתעמר בה למרות שבבזק חושבים כך.
ראשית, לשון הרישיון מחייבת זאת ובכך לכאורה די; אך שנית, הסיבה קשורה לחוסר היכולת של המשרד לפקח על בזק, בעיקר בשוק התקשורת לעסקים.
כדי חלילה שלא נחשוד בכשרים, נאמר כך: בזק מגלה יצירתיות רבה בכל הקשור לתעריפים ולחבילות שהיא מעניקה בשוק התקשורת לעסקים. למשרד התקשורת אין יכולת אמיתית לדעת מה בזק עושה ואיך. למען האמת - הוא יודע, אבל מעלים עין.
חלק מהאנשים שיושבים היום במשרד התקשורת היו אלה "שהנדסו" את המשרד בעבר, ולכן בהיבט הזה הרבה יותר קשה לבזק להתמודד מולם. במילים אחרות, בזק מעגלת פינות ולעתים חוצה גבולות בהצעות שלה, אבל המשרד לא מצליח להוכיח דבר.
איפה הוא כן יכול לפקח? במכרזים הממשלתיים. שם יש לו יתרון מכיוון שהוא כופה על משרדי הממשלה (במקרה זה החשב הכללי) לפעול לפי המדיניות שהוא קובע, ולכן זהו מגרש שלבזק קשה מאוד לנצח בו.
כך למשל, המשרד התערב במחירים שמוכרת בזק שירותי תקשורת לצה"ל. משרד הביטחון השתולל בעניין, וזה לא עזר. הוא נדרש לשלם מחירים שבזק מחויבת לפי דרישות הפיקוח עליה, למרות האבסורד שבדבר.
בזק הייתה מוכנה לתת לצה"ל הנחות גדולות, אבל הוא לא היה יכול לקבלן כי המפקח לא הסכים. כתוצאה מכך, צה"ל (כלומר אנחנו) משלם יותר בגלל עקרונות משרד התקשורת.
אך המציאות מורכבת יותר, משום שלנגד עיני משרד התקשורת עומדים רווחיה העצומים של החברה (ומשכורות העתק של מנהליה, וכן, לעתים גם הקנאה מבצבצת), ומנגד נפגעת התחרות בשוק כי החברה לא יכולה להוזיל מחירים כיוון שמחיריה מפוקחים.
יוצא אפוא שבזק נהנית במידה רבה מהפיקוח עליה. היא ממשיכה להרוויח למרות כל המכות שמנחיתים עליה, והדבר יוצר מוטיבציה דווקא להחריף עמה, כי כמה שלא מנסים לעצור אותה ולהגביל אותה, החברה ממשיכה להרוויח.
הסדרת השוק באופן הזה בעייתית, כי הפיקוח על המחירים מסתבר אינו אפקטיבי יותר, ואף מזיק, כי פירות התחרות מגיעים לצרכנים במשורה. זו בדיוק הדילמה של ועדת חייק, שבודקת בימים אלה את מדיניות הפיקוח על תעריפי בזק. איך לפקח על תעריפיה של בזק מבלי שהחברה תיפגע, ומנגד הציבור ירוויח מפירות התחרות שהיא מסוגלת לייצר.