חבורת ג'יהאד מוחלט בהחלט
ביולי השנה הלך מותג הטרור אל קאעידה נגד הזרם ונכנס לתחום המגזינים עם "אינספייר" ("לתת השראה"). המגזין הכתוב אנגלית מופץ ברשת ב-PDF ומעוצב בצעקנות של מצגות שאנחנו מקבלים באימיילי שרשרת. הגיליון השני יצא באוקטובר, זמן לא רב לפני ניסיונות הפיגוע במטוסים שטסו מתימן לארה"ב באמצעות חומר נפץ שהוטמן במדפסות. גם כשהוא משתמש בטכנולוגיה, אל קאעידה שומר בקנאות על ערכי המותג הלואו-טקיים שמאפיינים את מנהיגו אוסמה בן-לאדן, אדם שמתעקש לתקשר עם עולם ה-HD באמצעות קלטות אודיו.
בזמן שבן-לאדן וחבורת ג'יהאד מוחלט בהחלט שלו מנהלים את הטרור הגלובלי מהמערה האלחוטית, בארגוני הביטחון של העולם המערבי חוששים מאוד מהאינטרנט ומהטכנולוגיה. צה"ל, למשל, החל לחסום גישה ממחשביו לפייסבוק, לטוויטר ולג'ימייל מסיבות של אבטחת מידע. ראש השב"כ יובל דיסקין התלונן בהרצאה שנתן כי "הטכנולוגיה הזמינה מאפשרת לטרור של המאה ה-21 להיות יותר חוצה גבולות, חוצה יבשות והרבה יותר גלובלי ]...] מודיעין שפעם רק מדינות או מעצמות נהנו ממנו, היום אתה מקבל דרך מערכות אינטרנט כמו גוגל ארת', מצלמות אינטרנט שפרושות ברחבי העולם ומחוברות לרשת, או אפליקציות למכשירי אייפון שמאפשרות קבלת מודיעין איכותי בזמן אמת".
מישהו מציץ לך
סר ג'ון סוורס, ראש ה-MI6 (המקבילה הבריטית של המוסד), נשא באחרונה נאום פומבי ראשון של ראש MI6 מכהן ב-101 שנות קיומו של הארגון. הסיבה לתקדים היא דליפת המידע הצבאי הגדולה בהיסטוריה, המוכרת לציבור בשם וויקיליקס. כמו דיסקין, גם סוורס התלונן על סכנות עידן השקיפות המקוון לביטחון האומה: "ארגונים חשאיים צריכים להישאר חשאיים, גם אם הם מציגים לעתים מזדמנות פנים ציבוריות, כמו שאני עושה היום [...] אם הפעולות והשיטות שלנו יהפכו פומביות, הן לא יעבדו [...] סודיות היא לא מילה גסה. סודיות לא מתקיימת כדי לטייח. סודיות משחקת תפקיד מכריע בשמירה על ביטחונה ואבטחתה של בריטניה". ה-MI6 נהנה בעבר מחשאיות גדולה הרבה יותר מזו שהוא זוכה לה היום. עצם קיומו של הארגון לא זכה לאישור רשמי עד 94'. ב-99' דלפה ופורסמה כתובת המגורים של ריצ'רד דירלאב, הראיס דאז והשני ששמו פורסם בעודו בתפקיד. עשר שנים אחר כך נחשפה בפייסבוק כתובת המגורים של סוורס. מי שחשפה אותה הייתה אחת, ליידי שלי סוורס, אשתו.
לפני שסוורס מנסה לתקן את העולם, כדאי שיעשה בדק בית. בסמוך להודעה הרשמית על מינויו לתפקיד העלתה שלי לפייסבוק כמה עשרות תמונות מטיול משפחתי, כולל תמונה שלו בבגד ים, שעוררה לעג וביקורת בתקשורת. "זה לא סוד מדינה שהוא לובש בגד ים ספידו, למען השם", אמר בזמנו שר החוץ דאז, דיוויד מיליבנד. אולם כאמור, לא רק ההעדפות האופנתיות של סוורס נחשפו, אלא גם מידע שלא אמור היה להיות זמין לציבור, והעמיד בסכנה אותו ואת בני משפחתו. מלבד כתובת המגורים נחשפו בין השאר בעמוד הפייסבוק של שלי מידע על מיקום שלושת ילדיהם, הוריו של ג'ון ושמות של חברים מפורסמים שלהם.
המבוכה האחרונה הגיעה מקורין, בתו בת ה-23 של סוורס. זו העלתה לפייסבוק תמונה שלה על רקע עץ אשוח, כשהיא אוחזת בקלצ'ניקוב מוזהב. פיסת הבלינג הזאת היא פריט מאוספו הפרטי של הרודן המנוח סדאם חוסיין, או העתק שלו, שכנראה ניתן במתנה לסוורס כמזכרת לימיו כשליח מיוחד לעיראק. ה"סאנדיי מירור", שדיווח על התמונה, מספר שלקורין היו 873 חברי פייסבוק ואפס הגדרות פרטיות, כך שכל העולם יכול להציץ לה, מה שאומר שלקחים לא הופקו מהתקרית הקודמת בבית סוורס.
ייחודה של קורין סוורס הוא רק בייחוסה המשפחתי. רבים מאיתנו לא שומרים על הפרטיות ברשתות החברתיות, כי אנחנו לא יודעים איך, לא רוצים או לא מודעים כלל לצורך הזה. הנה, קמפיין של הזכיינית הישראלית של קטשופ היינץ ביקש להציע למשתמשי פייסבוק לקבל ארוחה זוגית בתמורה לכך שימכרו את סיסמתם לשטן, וזה יוכל לבצע שם פעולות בשמם במשך שעה. הציל את המצב כתב הבלוג 140 הראל עילם, שבדק את הקמפיין הבעייתי מול תנאי השימוש של פייסבוק והוביל לעיכוב הקמפיין ולבדיקה מחודשת שלו. אלמלא היה מתערב, אני מתערב איתכם שהיינז לא הייתה מתקשה למצוא גולשים שיסכימו לעסקה המפוקפקת.
הטוקבקים הולכים למות
נענע10 ביטלו בחודש שעבר את הטוקבקים והחליפו אותם ברכיב התגובות של פייסבוק. נענע10 מחזיקים בזיכיון הישראלי למכירת פרסום בפייסבוק, כך שהצעד הוא קודם כל מסחרי. אבל יש כאן גם משהו עמוק יותר.
נענע (לפני כניסת ערוץ 10) ו-ynet הכניסו את הטוקבקים לישראל, והולידו את התרבות והנורמה שהתירו לגולשים להשמיץ ולהשתלח בחסות הניק-ניים או השם הבדוי. הכנסת התגובות של פייסבוק מבטלת את האפשרות להגיב אנונימית. "בחרנו במהלך של הטמעת התוסף הפייסבוקי במנגנון תגובות, אנחנו בעד תגובות של אנשים עם שם ופנים, תגובות שיש אדם אמיתי שעומד מאחוריהן", נמסר מנענע10 בתגובה לוואלה.
אבל גם זה לא כל הסיפור. הנה אנקדוטה: בתחילת אוקטובר פורסמה ב-ynet ידיעה שחשפה שסטטוסי-פייסבוק פרובוקטיביים של נשים בנוסח "אני אוהבת את זה על השולחן במטבח" הם קמפיין גרילה עממי להגברת המודעות לסרטן השד. הידיעה זכתה לכ-50 תגובות. בסוף החודש עלה בפייסבוק גל חדש של סטטוסי "אוהבת את זה על", והידיעה רשמה עוד כ-100 טוקבקים.
בתחתית הידיעה מופיע כפתור שמאפשר ללייקק את הכתבה וגם לכתוב עליה סטטוס. קצת יותר מ-13 אלף אנשים הקליקו עליו, וזה רק מתוך הכתבה עצמה, בלי לספור אנשים שהעלו אותה ישירות לפייסבוק שלהם, או שיתפו אותה מסטטוסים של חברים שלהם בפייסבוק. כל לייק/סטטוס/שיתוף כזה גונב טוקבקים מאתרי החדשות ומעביר אותם לפייסבוק, שם מתנהל הדיון. למה שאגיב על ידיעה בנענע10 בטוקבקים אם אני יכול להגיב עליה בפייסבוק שלי, שכל החברים שלי רואים?
פייסבוק שותה את הטוקבקים של אתרי החדשות. נענע10 לא בחרו בתגובות של פייסבוק - הם פשוט היו אמיצים ונועזים דיים להודות בתבוסה ולפרוס לכובש שטיח אדום.
אחראים גם על האינטרנט
בטור הקודם סיפרתי על התוכנית של רשות השידור לאפשר הפצה של תכניה באתרי אינטרנט. טענתי שם שהרשות צריכה לגבות תשלום מהאתרים שיציגו את תכניה, שנוצרו מכספי הציבור של אגרת הטלוויזיה; ושההכנסות צריכות להתקזז מאותה אגרה. דוברת הרשות, לינדה בר, הטעתה אותי כשאמרה שעניין התשלום יגובש בכללים ובתקנות, כשלמעשה כבר הוחלט כי הרשות לא תגבה מהאתרים תשלום על התכנים האקטואליים, אבל כן תגבה על תכני הארכיון. לגבי האגרה אמרה בר כי "למהלך זה אין כל קשר לאגרת הטלוויזיה".
בינתיים התברר כי חוק ההסדרים כולל אפשרות לגבות "אגרה שנתית [...] בעד האפשרות לצפות בשידורי הטלוויזיה, גם שלא באמצעות מקלט טלוויזיה, ובלבד שנוכח כי שינויים בהרגלי הצפייה של הציבור מצדיקים זאת", כשהפרשנות המתבקשת היא אפשרות לגבות אגרה מבעלי מחשבים שצופים בשידורי טלוויזיה באמצעות האינטרנט. כלומר, יש מצב שגולש יצפה ב"מבט" בפורטל אינטרנט ויידרש לשלם על כך אגרה, בזמן שהפורטל, שמשדר את התוכנית ובאמצעותה מושך גולשים ומכניס כסף מפרסום, לא ישלם עליה שקל.
סעיף אגרת האינטרנט עלה לדיון באתר "שיתוף הציבור בהחלטות הממשלה", יוזמה מבורכת של השר מיכאל איתן. הציבור הפגין קונצנזוס: 18 גולשים הצביעו בעד הסעיף, 1,476 התנגדו. עכשיו נותר לראות אם יש בכוחו של אתר שיתוף הציבור לשנות את המציאות הפוליטית, או שהוא עוד שעשוע וירטואלי עקר כמו חווה בפארמוויל.
קונאן גיבוי
התוכניות האחרונות של קונאן אובראיין ב-NBC, שליוו את מאבקו נגד דחיקתו לחצות הלילה כדי לתת לג'יי לנו את הרצועה שלו, היו מהטובות שעשה ב-17 שנותיו בטוק שואו. כשהפסיד, הסכם הכניעה כלל תשלום פיצויים נדיב של 45 מיליון דולר מצד NBC והתחייבות של אובראיין להתנזר מהנחיית תוכנית טלוויזיה במשך שבעה חודשים.
כמו התסריטאים שניצלו את שביתת התסריטאים של 2007-2008 להתנסות בהפקות האינטרנט (ראויה לציון Along-Dr. Horrible's Sing Blog של ג'וס ווידון), אובראיין ניצל את החופשה הכפויה לגדל זקן, לצאת למסע הופעות על הבמה ולהקים ולבצר נוכחות אינטרנט בטוויטר ובפייסבוק תחת המותג Team CoCo, ששימש קודם לכן את גדודי מעריציו במלחמה המקוונת שהכריזו על NBC בניסיון לשנות את החלטתה.
שבוע לפני בכורת "קונאן", תוכניתו החדשה ברשת TBS, העלה אובראיין ליוטיוב פרק מקוצר בשם Show Zero, שכלל נגן אחד מהתזמורת, מונולוג עם בדיחה אחת (על פייסבוק), אורח אחד (ג'ים פרסונז מ"תאוריית המפץ הגדול") שענה על שאלה אחת, להקה (סטיל טריין) שניגנה אקורד אחד וספונסר אחד, דיאט קוקה-קולה, שהוצג בעליבות על ידי הסיידקיק אנדי ריכטר. אם יהיה לנו מזל, חזרתו של אובראיין למדיום הישן והאהוב שלו לא תמנע ממנו להמשיך להשתולל, לשחק ולהגדיר מחדש את הבידור האינטרנטי.
עוד עידוק: ,room404.net בטוויטר: @idokius
ובפייסבוק: facebook.com/ido.kenan