מנהיגי העולם, המסתמכים רק על יכולתו של כינוס עולמי גדול אחד להוביל להסכם בינלאומי, עתידים כנראה למצוא עצמם שוב מול כישלון בנוסח ועידת קופנהגן.
בשעה זו, צריכים מנהיגי העולם לשקול מחדש את גישתם למשא ומתן העולמי בנושא, ולחשוב על גישות כלכליות חדישות הן ברמה הלאומית והן ברמה הגלובלית, כדי לשמור על כדור הארץ וכדי לקדם משקים בעלי חדשנות סביבתית.
במציאות הנוכחית שבה קרן השפע של הקפיטליזם האמריקני מקרטעת, גם מי שסבר כי הדרך היעילה ביותר לפיתוח משאבי אנרגיה חדשים תהיה באמצעות יזמות פרטית, חייב להסכים כי כוחות כלכלת השוק המודרנית לא הצליחו להניע את חברות האנרגיה הגדולות להשקיע ברצינות בפיתוח של מקורות אנרגיה חדשים.
כשהשוק נותר שאנן דווקא בתפקידו כמקדם חידושים בתעשיית האנרגיה החיונית, שומה על הממשלות להפוך לזרז של חדשנות. לשם כך עליהן להפעיל כלים כלכליים מוכחים ובהם הענקת תמריצים, הטלת מסים, ופיתוח מנגנוני סחר בפליטות.
החוקרים של אוניברסיטת הארוורד מצביעים על פרדוקס מעניין בהיסטוריה של משאבי הטבע בעולם. מחד, משאבים טבעיים מתכלים, כמו פחם ונפט, עדיין ניתנים להשגה בהיקפים ניכרים.
מאידך, דווקא משאבי הטבע המתחדשים, המתאפיינים ביכולת לשמר את עצמם לנצח, כמו זני דגים או עצים, הפכו להיות נדירים וחלקם נמצאים אפילו בסכנת הכחדה. הסיבה לכך נעוצה בשאלת קיומם של תג מחיר וזכויות קניין הצמודים לכל אחד ממשאבי הטבע הללו.
כשמדובר בנפט או בפחם - זה ברור, זכויות הקניין שלהם מוגדרות ואכיפות ויש להם תג מחיר. אבל כשמדובר במשאבי טבע מתחדשים רבים, זכות הקניין בהם היא ציבורית, הגישה אליהם היא חופשית, ותג המחיר שלהם מעורפל.
לכן, השחקנים בשוק מנצלים עד תום את חוסר הבהירות (בין אם בדייג בהיקף חסר תקדים ובין אם בכריתת יערות בלתי מרוסנת המובילים לסיכון אקולוגי), עד כדי הידרדרות מהירה של משאבי הטבע. גם יכולתו של כדור הארץ לספוג פליטות פחמן היא משאב טבע בסיסי שבני האדם מכלים.
גם כאן הסיבה להידרדרות האקולוגית נעוצה בכך שאין למשאב זה תג מחיר שמוצמד לו. לכן, המשימה העיקרית הניצבת בפני מקבלי ההחלטות היא ליצור מנגנונים לקביעת תג מחיר וזכויות קניין, משימה שממשלות רבות נכשלו בה. הסכמים וולונטריים בעלי מנגנוני אכיפה, כדוגמת ההסכם למניעת בירוא יערות, יכולים לסייע בשימור משאבים. יחד עם זאת, הסכמים כאלה אינם יכולים להיות תחליף למנגנון שוק מחייב וכולל שיצמיד תג מחיר לפליטת הפחמן.
משבר האקלים הביא לפתחנו אתגרים שטרם הכרנו, ואין גישה אחת מוכחת המבטיחה מסלול ודאי להצלחה מלאה. האסטרטגיה האופטימלית לבעיית ההמונים של משבר האקלים היא לנסות מגוון של גישות בעת ובעונה אחת. אבל ברור שממשלות אינן יכולות לפעול ללא יצירתם של מנגנוני שוק אפקטיביים.
לפיכך, מנהיגים המעוניינים להירתם למאבק במשבר האקלים, כדאי שיתמקדו בגיבושם ובישומם האקטיבי של מנגנוני שוק יעילים, ברמה הלאומית והבינלאומית, ולא בהשתתפות פאסיבית בוועידות או"ם מרהיבות אך חסרות שיניים.
הכותבת היא ראש המרכז להגנת הסביבה, המכללה האקדמית נתניה