אמריקה עדיין מריירת על המשחק שמייקל ויק, הקוורטרבק של פילדלפיה, נתן נגד וושינגטון במאנדיי נייט פוטבול. ראיתי את המשחק של ויק: הוא היה על הגבול של אותם אירועים ספורטיביים שאתה מנסה תמיד להיזכר איפה היית ומה עשית כשהם קרו. אבל התמונה שנשארה ותישאר בראשי מהשבוע היא דווקא של טום בריידי. גם כי בריידי הביס את פיטסבורג המעולה בפיטסבורג. אבל בעיקר בגלל מה שקרה 2:30 דקות לסיום הרבע השני.
בריידי מוציא תרגיל ריצה שמתקלקל, וניו אינגלנד צריכה לבעוט את הכדור חזרה לפיטסבורג; לא מאוד נורא בהתחשב בכך שניו אינגלנד מובילה 3-10 והיא בשוך מחצית לגמרי אופטימית מבחינתה; ובשוט הבא רואים את בריידי יורה בערך 500 וריאציות של המילה FUCK בירידה מהמגרש; ובשוט הבא הוא צורח על שחקני ההתקפה שיושבים נזופים על הספסל, העיניים שלו דלוקות כמו בנאדם על אקסטה.
בריידי והאמריקאים קוראים לזה Competitive Nature (אישיות תחרותית בתרגום חופשי). אבל האמת היא שספורטאי-על הם לרוב אנשים אובססיביים. וכל השבוע חשבתי על הספורטאים הכי אובססיביים שאני מכיר. הנה הם:
5. רוג'ר פדרר. אצל פדרר, בניגוד לחברים האחרים ברשימה, האובססיה היא לא כל כך לניצחון כמו לשלמות. יעיד על כך הסיפור הבא.
ב-2005 נציגים של חברת ווילסון פנו לפדרר והציעו לו להחליף את המחבט בדגם חדש. אנטואן באלון, ראש מחלקת השיווק הבינלאומית של ווילסון למחבטים מקצועיים, ביקש מפדרר להסביר לו מה הוא רוצה מהמחבט הבא שלו. פדרר אמר שהוא מוכן לוותר על עוצמה וגודל ראש מחבט למען יותר שליטה.
פדרר. אחרי 16 דגמים, הוא היה מרוצה (צילום: רויטרס)
המדענים של ווילסון פיתחו כמה פרוטו-טייפים במשך שנה. כשהעבודה הסתיימה, באלון ביקש מפדרר פידבק. ברוב המקרים מגישים לטניסאים מוצר שהושקעו בו מיליוני דולרים ואלפי שעות עבודה, והשחקן מחליט כמעט מיד: או שהוא אוהב את המחבט או שלא. "פדרר", אמר באלון, "היה רגיש בצורה מדהימה. הוא אמר דברים כמו 'כשאני חובט בקהאנד וולי והכדור פוגע לא בדיוק במרכז המחבט, התחושה קצת נוקשה מדי'". המדענים חזרו לעבוד ובשנה שחלפה פדרר ניסה 12 מחבטים. לקראת סוף 2006 הוא ניסה את הפיתוח האחרון. "אתם בכיוון הנכון", הוא אמר לנציגי ווילסון, "אבל אתם עדיין לא שם".
כמה חודשים אחר כך הם היו שם. ואז נותר העיצוב. אחרי 16 דגמים פדרר היה מרוצה. "זה נראה בסדר", הוא אמר, "תנו לי להראות למירקה" (ואוורינק, אשתו והמנהלת שלו - א.ז). מירקה אישרה, ובאליפות אוסטרליה 2007 פדרר חנך את המחבט החדש. הוא זכה בטורניר.
4. פאט ריילי. ריילי היה שחקן אובר אצ'יבר, בעיקר בלייקרס בשנות ה-70', אבל מהרגע שבו הוא, כעוזר מאמן הלייקרס, ומג'יק ג'ונסון רקחו את הדחתו של המאמן פול ווסטהד ב-1981, היה ברור שהבנאדם אובססיבי. בשנות ה-90' האובססיה של ריילי היתה מייקל ג'ורדן. ריילי החתים שחקנים בניקס ובמיאמי רק כי הם נראו לו פוטנציאל להיות "עוצרי ג'ורדן".
פט ריילי. ג'ורדן אמר עליו: "הוא תחרותי כמוני" (צילום: רויטרס)
כשג'ורדן הזמין את החבר הכי טוב שלו, צ'רלס אוקלי, לארוחת צהריים לפני משחק בין שיקגו לניקס, אוקלי סירב כי "פאט לא חושב שאנחנו צריכים להיפגש יותר". מהשנים האלה ג'ורדן יצא עם מסקנה די מפחידה: "בכל הכנות, ריילי תחרותי בדיוק כמוני".
3. מיכאל שומאכר. בגראנד פרי מונאקו כמעט בלתי אפשרי לעקוף. המסלול צר מדי. בין 1998 ל-2005 אלה היו מספרי העקיפות בכל אחד ממרוצי הרחוב במונאקו - 1, 3, 2, 5, 5, 0, 5, 11.
ב-2006 שומאכר זינק אחרון כעונש על עבירה במקצה הדירוג. מהמקום ה-22 הוא התחיל לעקוף - ולא הפסיק. מי שראה את זה לא ישכח. לכולם היה ברור שהוא לא ניצח רק כי המירוץ נגמר לו באמצע. הוא סיים חמישי.
בכל המירוץ היו 16 עקיפות. לשומאכר היו 12 מהן.
שומאכר. עוקף, ועוקף, ועוקף... (צילום: רויטרס)
2. טום בריידי. בריידי היה שחקן לא משמעותי בקולג' משמעותי (מישיגן) בפוטבול שנבחר רק במקום ה-199 (סיבוב 6) בדראפט 2000, והתחיל כקוורטרבק הרביעי של ניו אינגלנד. הוא האיש שבא משום מקום. זה מקור האובססיה שלו: הדרייב הפתולוגי להוכיח את כולם.
ב-2007 הייתה כתבה ב"60 דקות" על בריידי. המראיין שאל אותו אם הוא לא מתפתה להגיד לכל האנשים שלא האמינו בו "אמרתי לכם". בריידי אמר שלא, "זה יהיה קל מדי. תן לאנשים אחרים להגיד את זה, זה נשמע כל כך הרבה יותר טוב".
טום בריידי. הדרייב הפתולוגי להוכיח את כולם (צילום: רויטרס)
1. מייקל ג'ורדן. סיפורים על התחרותיות החולנית של ג'ורדן יש בכמות של החול בים. אבל מה שקרה בטקס הקבלה שלו להיכל התהילה לפני שנה עלה על הכל. ג'ורדן הטיס לספרינגפילד, מאסצ'וסטס, את המשפחה המורחבת שלו ואורח מפתיע אחד בשם לירוי סמית'. לירוי סמית' היה הילד שלקח לג'ורדן את המקום בסגל נבחרת הכדורסל של תיכון לייני בצפון קרוליינה כשהוא היה בן 16. ג'ורדן הביא אותו לטקס והצביע עליו במהלך הנאום כי "רציתי לוודא שהמאמן שבחר בלירוי על פני יבין - עשית טעות, גבר".