מי מהשרים, חברי הכנסת והפקידים הבכירים יכול לקום ולהצהיר: מעולם לא ביקשתי טובה או פרוטקציה בענייני בריאות? לא לי, לא לבני-זוגי, לא להוריי, לא לילדיי, לא לחבריי, לא לבוחריי?
לא ביקשתי שיסדרו לי את מנהל המחלקה, לא ביקשתי תרופות מחוץ לסל, לא ביקשתי חדר פרטי, לא להקדים ניתוח, לא להקדים תור, לא פניתי למנהל הקופה, למנהל בית-החולים, למנהלי המחלקות, למאות המקורבים, העסקנים והמאכערים הסובבים אותם?
זה הסיפור של מערכת הבריאות. הלובי החזק במדינה, שמתחזק בזכות היותו "לא מעניין" בשפת התקשורת. זה בסיס השחיתות העמוקה, הממושכת והממוסדת של חבר המרעים העומדים בראש קופת-חולים מאוחדת, כולל כל "שומרי הסף" ו"מנגנוני הבקרה", שנחשפו השבוע בשיא ערוותם בדו"ח מבקר המדינה.
זה כל הסיפור של שר הבריאות בנימין נתניהו וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שלא זרקו, כבר השבוע, את כל חבורת המושחתים מקופת-חולים מאוחדת.
כך נבנו קופות-החולים, כך התבססה, בימים ההם, מערכת הבריאות על בתי-החולים שלה - פוליטית, מקורבת, בזבזנית, מפלה, לא יעילה, אפשר גם לומר מקולקלת מיסודה. כך זה נשמר בחוק ביטוח הבריאות הממלכתי ב-1995, שמבסס תנאי ביורוקרטיה פוליטית פרוטקציוניסטית, לא מפוקחת ולא שקופה, וכך זה מתקבע - כאשר שנה אחר שנה, זה 12 שנים, מנסים משרדי הבריאות והאוצר להעביר רפורמה ציבורית בתקנוני קופות-החולים ונזרקים בבעיטה מכל מדרגות הכנסת.
כל חבר כנסת, שר, פקיד בכיר, יועץ, מקורב - מקבל טלפון, מקבל הוראה, מוזמן לפגישה, נזכר במשהו, מזכירים לו משהו. והם מתכופפים בזה אחר זה. בכל שנה.
בריאותם של 7.5 מיליון אישה ואיש, ילדה וילד, קשישה וקשיש, ו-40 מיליארד שקל, מסורים בלעדית בידי חבורה של פחות מ-100 אנשים המנהלים את 4 קופות-החולים ואת בתי-החולים. שלטון מנהלים מובהק שנתמך על-ידי פרוטקציות וכוחות מפלגתיים.
בבחירות, אם הן מתקיימות, משתתף אחוז זעיר מהחברים, שהם הפקידים ובני משפחותיהם, שנהנים מיום של הסעות, כבוד וכיבוד. שאר "החברים" - כלומר אלה הרשומים כחברי קופת-חולים כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית - כלל אינם יודעים על קיום הבחירות, וגם אינם מתעניינים בהן.
לכל קופה תקנון משלה והתנהלות משלה, כללים פנימיים, אינטרסים והשפעות זרות. בכללית, למשל, הקופה הגדולה במדינה, המשפיע הגדול הוא עופר עיני, יו"ר ההסתדרות הכללית, שפרוס גם בקופות אחרות. זאת, אף שלכאורה הופרדה הקופה מההסתדרות כבר ב-1995 ואף שכל מימון הקופות בא מתקציב המדינה ומהשתתפות עצמית של המבוטחים. שליש מהדירקטורים בכללית ממונים על-ידי ההסתדרות. שני השלישים האחרים ממונים רק אחרי אישור שקט של ההסתדרות ושל המנהלים.
במכבי היתה ועדיין יש השפעה של שאריות המפלגה הליברלית, ועיקר הכוח מצוי בידי רופאי הקופה: מרביתם מועסקים בבתי-חולים, עם אינטרסים משלהם.
הסתדרות העובדים הלאומית ניהלה בגאון ובכדאיות את קופת-חולים לאומית, עד שנחשפו פרשות השחיתות הגדולות, ועל חלק ממסתרי המאוחדת למדנו השבוע.
מכץ לא תבוא הגאולה
לאף אחת מקופות-החולים אין ביקורת ציבורית, אין דירקטוריונים ציבוריים. הרפורמה המוצעת שנה אחר שנה בחוק ההסדרים מדברת על כללי שקיפות ומשטר תאגידי, שדירקטוריון הקופה ייבחר על-ידי ועדה ציבורית בראשות שופט בית משפט עליון, שיהיה פיקוח ציבורי.
לפני כשנה וחצי דרשה הכנסת לפצל את הרפורמה בקופות-החולים מחוק ההסדרים. נוסחה הצעת חוק ממשלתית, שמאז, למעט דיון מקדמי אחד קצר, שוכבת, מתנמנמת, בוועדת העבודה הרווחה והבריאות בראשות ח"כ הליכוד חיים כץ.
כץ הוא האיש החזק בסיעת "עוז" בהסתדרות, השותף הקואליציוני הגדול של עופר עיני. לכץ אינטרסים בליכוד, בעבודה, בישראל ביתנו, בש"ס ובמרצ, שמצאו את ביטויים בסיוע מאסיבי שהכניס לכנסת קבוצה מגוונת של "חייבים" לו. כאיש הסתדרות יש לו כמובן גם אינטרסים בקופות-החולים המחוברות להסתדרויות ולאיגודי עובדים.
בקיצור, הוא קשור כך ואחרת לכל אלה שלא אוהבים רפורמה, לא שקיפות, לא ממשל תאגידי, בטח לא מינוי דירקטורים מטעם ושל הציבור. מכץ בטח לא תבוא הגאולה.
בקיצור: אם שר הבריאות נתניהו וסגן השר ליצמן לא ייקחו את העניינים לידיים, לא יעמדו על רפורמה בבריאות ולא יעבירו את הדיון בה לוועדה אחרת - נצטרך להיפגש בדו"ח המבקר הבא.
stella-k@globes.co.il