לאחרונה הכריע בית המשפט העליון בסוגיה המסעירה את הרוחות במגזר הקיבוצי, והיא מהו המועד הקובע לצורך קביעת זכויות בנכסי הקיבוץ המופרט.
בשנת 1967 התקבלה המערערת כחברה בקיבוץ תל קציר, אך בשנת 1997 החליטה האסיפה הכללית על הפסקת חברותה. בשנת 2005 קיבל הקיבוץ החלטה פורמאלית על שינוי אורחות החיים.
בין הצדדים התקיימו הליכים שונים, ולבסוף הגישה המערערת תביעה לביהמ"ש המחוזי בה עתרה לקבלת סעד הצהרתי בדבר בטלות ההחלטה וזכאותה לשיוך דירתה. לטענתה, במועד בו הוחל בהליך ההפרטה היא הייתה חברת קיבוץ. כמו כן החלטת מינהל 751 מקימה לה זכות עקרונית ובחינת ה"מועד הקובע" הינה בחינה מהותית ולא פורמאלית.
מנגד טען הקיבוץ, כי תהליך ההפרטה בעת חברותה של המערערת היה רק בתחילתו, ואין בכך כדי לבסס לתובעת זכויות עתידיות בדירה. הקיבוץ נדרש לנקוט הליך ממשי ופורמאלי על מנת ליישם את החלטה 751, אשר רק מעגנת את אפשרותו לבצע שינויים ברוח הליך ההפרטה, ולא תתכן הגדרת "מועד קובע" ללא החלטה פוזיטיבית של הקיבוץ.
בתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש) נקבע, כי "'המועד הקובע' הינו מועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית". ביהמ"ש קבע כי החלטה 751 אינה מקימה למערערת זכות עקרונית לשיוך הנכס. החלטה 751 מעניקה את המנדט להחליט בדבר החלת הליכי הפרטה, ואיננה כופה הליכים אלו על הקיבוץ כי אם מותירה בפניו את האפשרות לנקוט בהליך זה באופן מוסדר. הדבר עולה מסעיף 3 הקובע, כי "החלטה בדבר שינוי או החלפת תקנון האגודה, בדבר הפרדה בין השטח החקלאי לבין שטח מגורים, תתקבל על-ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ". משכך, ומכיוון שהחלטה בדבר הליכי ההפרטה טרם נתקבלה עובר למועד פקיעת חברותה של המערערת, לא ניתן להחיל את "המועד הקובע" רטרואקטיבית ליום מתן החלטה 751.
הפרשנות אותה מבקשת המערערת ליתן לא רק שיונקת מידי האגודות השיתופיות את עצמאותן, אלא גם בעלת נפקות מרחיקת לכת לגבי שיוך הנכסים ואינה מקנה כל זכות קניינית. ה"מועד הקובע" כמועד קבלת ההחלטה אינו מתיישב עם דו"ח הוועדה הציבורית לעניין הקיבוצים, שמציין כי "עמדתה של הוועדה היא שהחברים הזכאים לשיוך הם אותם חברי קיבוץ במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית".
שאלת ה"מועד הקובע" זכתה לגישות שונות. גישה אחת הייתה כי אכן ה"מועד הקובע" יהיה המועד בו ניתנה החלטה 751. הוועדה שללה גישה זו עת קבעה כי "לא ניתן להותיר סוגיה זו לשיקול דעתו של כל קיבוץ מתוך חשש למניפולציות ופגיעה בזכויות..."
בענייננו, מועד תחילת דיוני האסיפה בדבר רעיון שיוך הדירות החל זמן רב לאחר פקיעת מועד חברותה של המערערת. תקנה 4 לתקנות שיוך הדירות, הקובעת כי "הזכאים לשיוך דירות הם החברים במועד קבלת ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית, או לאחריו". נכון הוא כי תקנות אלו ניתנו במועד מאוחר להחלטה 751. אולם, אלו משקפות את תכלית ההחלטה והתכלית המונחת בבסיס רעיון שיוך הדירות, ואין נפקות לשאלת החלתן רטרואקטיבית.
סוף דבר: הערעור נדחה. ע"א 385/08 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ (מרים נאור, 14/10/2010).
הכותב הנו בעל משרד עו"ד המתמחה בנדל"ן, אגודות שיתופיות וממ"י.