בתחילת 2008, כמה שבועות לאחר תערוכת ה-GSM בברצלונה בה נחשפה חברת מודו ברעש גדול, נשאל אחד האנליסטים המובילים בעולם בתחום התקשורת לדעתו על דב מורן והמודו.
התגובה שלו הייתה מפתיעה: "בשוק הזה צריך הרבה יותר צניעות", אמר, "זה לא יגיע רחוק". כאשר ביקשנו לפרסם את הדברים, הגיע טלפון בהול ממשרד יחסי הציבור שייצג בארץ את אותו האנליסט. "תעשו טובה ותשכחו מזה", הם ביקשו, ובין השורות ניתן היה להבין שהתגובה הגיע ממקום יותר אישי מאשר מקצועי.
צריך להודות באמת. לא מעט מאלו שעקבו אחרי התנהלות מורן במודו ושמעו את החדשות על ביטול ההנפקה ביום חמישי אחר הצהרים, חככו את ידיהם בשביעות רצון. בניגוד לתמונה שמורן מצייר, לא מדובר כאן בהתאגדות כמעט קונספירטיבית של עיתונאים צרי עין ומשקיעים צרי אופקים, אלא גם באליטות של אנשי ההיי-טק, כור מחצבתו של מורן.
מורן ביצע לאורך הדרך טעויות, שעליהן הוא משלם עכשיו, אבל בין לבין הוא הצליח לשבור שיא אחד לפחות: מעולם לא הייתה חברה בהיי-טק הישראלי שעוררה כל כך הרבה אנטגוניזם. מורן הרוויח את התחושות האלו ביושר. יהיו מי שיגידו שכך הם רואים בעיני רוחם את היזם האולטימטיבי, אחרים יקראו לזה חטא הגאווה. כך או כך, מחיר הכישלון הוא גבוה מאוד.
מודו היא לא רק האיש, אלא, כפי שהגדיר מורן עצמו, מקרה מבחן לשוק ההון המקומי. תהליך ההנפקה הכושל שניהלה החברה מאז סוף אוקטובר מעורר בדיעבד תחושות של חוסר נוחות.
במסיבת העיתונאים עם הגשת התשקיף הוצגה חברה עתירת פוטנציאל, עם תוכנית למכירות של מיליארד דולר בתוך כמה שנים, טכנולוגיה מובילה, עשרות פטנטים, ושוק אדיר שמחכה. איך קרה ששוויים של כל אלו התאדה תוך שלושה שבועות?
מהצד הפיננסי, מודו לא המציאה שום דבר. שוק ההון הוא שוק על כל המשתמע מכך: יש מוכר ויש קונה, יש סחורה מוצלחת ויש סחורה פחות מוצלחת. הערת ה"עסק חי" שצורפה לתשקיף מודו מתקבלת כמעט כמובן מאליו בחברות הזנק, אלא שמסתבר שזו הייתה הרבה יותר מהותית מכפי שנדמה, ומכפי שהחברה ונציגיה העזו לומר. בסופו של דבר, המשקיעים המוסדיים הבינו שבלי גיוס הון החברה קורסת מיד, והעדיפו להישאר בחוץ.
המשקיעים המוסדיים הישראלים, אלו שמורן חשב שהם אינם מתוחכמים מספיק, החליטו שקו פרשת המים עובר במודו והחברה אינה בשלה לגיוס.