בשבוע שעבר כינס "גלובס" 4 מומחים לחשבונאות - רו"ח דב ספיר, ד"ר אייל סולגניק, רו"ח אדיר ענבר ורו"ח משה פרץ - לשיחה חופשית על הנושאים שמעסיקים את העולם העסקי בתחום עיסוקם.
בחלקו הראשון של הפרויקט שאלנו את המומחים מה יש להם לומר על מעמדה של תקינת ה-IFRS היום; על הדו"חות השנתיים המסורבלים ועל שינוי מאזן הכוחות בעולם רואי החשבון. התשובות הפתיעו רבים. "האבות המייסדים" של ה-IFRS בישראל לא עשו הנחות לתקינה החשבונאית שפעם אהבו כל-כך לאהוב. היום, בחלקו השני של הפרויקט, מונחות על שולחן פאנל המומחים 3 סוגיות נוספות לדיון: האם ארה"ב, השולטת בעולם הכלכלה המודרני, תצטרף ל-IFRS, ומתי; האם רואי החשבון הפכו "לא אנושיים"; ומה הבעיה עם ההיררכיה ומערך הכוחות בין הבכירים לעובדיהם בפירמות רואי החשבון. גם בנושאים הללו המומחים מדברים בגילוי לב. "רואי חשבון במשרדים גדולים הם סריסים"; "ייתכן שארה"ב לא תאמץ את ה-IFRS" ו"החשבונאות מובילה לאובדן האנושיות" - הם רק חלק מהאמירות המפתיעות שלהם.
ארה"ב ו-IFRS
בספטמבר 2008 הודיעה רשות ניירות ערך האמריקנית על כניסה ל"מפת דרכים" בדרך לחיוב החברות לעבור לתקנות חשבונאיות בינלאומיות ב-2014. מאז עוקבות "מדינות ה-IFRS" בציפייה דרוכה אחר התקדמות ארצות-הברית בתהליך אימוץ תקני IFRS, רק כדי לגלות שקצב ההתקדמות וההתכנסות בין גוף התקינה החשבונאי הבינלאומי (IASB) לגוף התקינה בארצות-הברית לא מאוד מהיר.
מומחי החשבונאות סביב השולחן מסכימים שארה"ב לא תאמץ את ה-IFRS עד 2014. "אין ספק בכך", הם אומרים יחד. עם זאת, הם חלוקים לגבי השאלה מתי זה יקרה, אם בכלל, ואם העולם לא ייאלץ לבסוף להתאים את עצמו לארה"ב בעניין הזה, במקום להיפך.
לדברי רו"ח דב ספיר, "לפני כמה שנים, כשנקבע תוואי מיזוג הכללים עם האמריקנים, על מנת להגיע למצב של האחדת כללים, היתה ציפייה שיהיה מודל אחיד תוך זמן קצר. אבל לאמריקנים יש הרבה אגו, ולכן זה לא כל-כך פשוט".
זה הולך בעצלתיים. האמריקנים מאוד לא מתלהבים מהעניין הזה, ומה שקורה לצערי זה שבכל המקרים ראשי ה-IASB, כדי לעמוד בהתחייבות הזו, הולכים לקראת האמריקנים".
התוצאה לדבריו בעייתית. "אנחנו יותר ויותר הולכים למערכת שהיא על בסיס חוקים של האמריקנים, שהיא ממש לא טובה, מסובכת ומלאה פרטים. בסוף גם ה-IASB יהיה על בסיס חוקים, אבל האחדה לא תהיה. כל מה שזה עושה זה מקלקל את ה-IFRS".
רו"ח משה פרץ לא מסכים. "יצא נייר רשמי של רשות ניירות ערך האמריקנית, שאומר שהדרך לאימוץ בארה"ב הוא דרך האחדה. זו הדרך. הם רואים כאחת מאבני הדרך החשובות ביותר את ההאחדה. הם חושבים שזה ימזער את הפערים. האמריקנים הבינו שהם נמצאים בלחץ עצום, גם פוליטי, ואם הם ישימו את יהבם ואת השקעתם בהאחדה, הם לא יגיעו לשום מקום. האחדה זה נחמד כשיש, אבל זה לא דבר שהם יסכנו או שיחרפו בשבילו".
לדבריו, ארה"ב, עם כל עוצמתה, לא תרצה להישאר מאחור. "שימו לב שקנדה, האחות הקטנה של ארה"ב, החליטה ללכת ל- IFRS ולא מעניין אותה מה שארה"ב עושה, על אף שכל הזמן היתה בצל של ארה"ב. בעוד חודשיים קנדה בתוך ה-IFRS".
- שורה תחתונה, ארה"ב תאמץ או לא?
רו"ח אייל סולגניק: "בסוף היום הם יאמצו את מה שהאמריקנים רוצים. יש בדיחה שאומרת 'איפה גורילה של 200 ק"ג יושבת? איפה שהיא רוצה'. האמריקנים ידאגו שהתקינה הבינלאומית תהיה לרוחם ולדעתם, ולכן הם יאמצו אותה כי זו תהיה התקינה שלהם. זה ברור. בסוף יהיה סט של תקנים שכולם מסכימים עליו, גם האמריקניים וגם הבינלאומיים".
- ספיר: "אם הוא יהיה, הוא יהיה קרוב יותר לאמריקנים".
סולגניק: "זה יהיה קרוב מאוד למה שהאמריקנים יכתיבו. האמריקנים, בניגוד אלינו הם לא שחקנים שמקבלים תכתיב מלמעלה, אלא הם קובעים. יכול להיות שהם קובעים את זה בנחמדות, אבל הם לא יתכופפו אלא יכופפו".
רו"ח אדיר ענבר חולק על דעת הקולגות שלו. ענבר חושב שארצות-הברית לא תוכל לכפות את דעתה על שאר העולם. לא בשלב כל-כך מתקדם. "הסיפור הזה נגמר, האמריקנים יאמצו את הכללים שכולנו אימצנו".
- פרץ: "לדעתי לא לפני 2016, ואירופה בפירוש חושבת שהם לא יגיעו לשם אף פעם".
ענבר: "זה לא נכון. הרכבת מזמן יצאה מהתחנה, היא כבר בדרך ושועטת. אם זה 2014, 2015 או 2016, זה לא משנה.
"לאמריקנים אין ברירה אלא להצטרף לסיסטם. כל עוד ה-IFRS לא יקרוס, והוא לא יקרוס לדעתי, לאמריקנים אין הרבה ברירה. עם כל הכוח שלהם, האיזונים הפוליטיים מאוד חזקים שם. יש את סין שמאוד חזקה ושוקלת להצטרף, ויש את קנדה שמתנגדת לתקינה האמריקנית. האמריקנים בכלל נחלשים כלכלית. זה לא בדיוק כמו שזה נאמר כאן, שהם גורילה של 200 טון".
גם פרץ מסכים עם הניתוח הזה. "אני לא בטוח שאימוץ התקינה הבינלאומית כפי שהיא זה דבר הפיך. מה שאייל אמר למעשה זה שהאמריקנים יסדרו את ה- IFRS כך שידבר ללשון שלהם. אני לא בטוח שתהיה להם אפשרות כזאת. ולמה? כבר ייכנסו הקנדים, נכנסים היפנים ב-2012 והסינים, ואז למעשה אין להם יותר סיי".
כך או כך, אומר ספיר, "בעשור הזה לא יהיה אימוץ חובה של ה- IFRS לאמריקנים".
- עד 2020 לא יהיה אימוץ של ה-IFRS בארה"ב?
סולגניק: "נכון. בסוף היום יהיה אימוץ, אבל האימוץ לא יהיה של ה-IFRS הוא יהיה של היצור המעורב הזה שייבנה בשיתוף של האמריקנים, לאמריקנים יש סיי כבד מאוד".
גם פרץ מסכים, כי "בטווח של עשר השנים הקרובות זה לא יקרה. בטווח הארוך הם ייכנסו, כי הם יישארו לבד בגשם כשכולם כבר יהיו בפנים".
אנושיות וחשבונאות
כשעוזבים את ארה"ב וחוזרים לחצר האחורית שלנו, המומחים מבקשים לבחון נקודה קצת יוצאת דופן: הקשר בין התקינה הבינלאומית וחשבונאות בכלל לאובדן האנושיות. נשמע יומרני? לא לדעת המומחים.
"מחקרים וניסויים שנעשו מראים שתלמידים לחשבונאות, כלכלה ולמנהל עסקים הם הרבה פחות אמפתיים מבעלי מקצועות אחרים", פותח את הדיון רו"ח סולגניק. "באחד הניסויים הציגו לתלמידים תרגיל תיאורטי. אמרו להם: יש לכם מפעל שהרווח שלו כרגע הוא 10 מיליון שקל. אם תפטרו 50 עובדים הרווח שלו יהיה 100 מיליון שקל, אבל אם תפטרו 500 עובדים הרווח יהיה 150 מיליון שקל. כמה תפטרו? אנשים שלומדים מקצועות שמאומנים לחשיבה של מקסימיזציה יפטרו 500 איש בלי הנד עפעף. זה תועד באין-ספור ניסויים שנעשו בעולם. בעלי מקצועות שונים מתנהגים אחרת לגמרי".
- מה הקשר ל-IFRS?
סולגניק: "מי שלומד מנהל עסקים או כלכלה, השיעור הראשון שלו ביום הראשון באוניברסיטה זה על מקסימיזציה, אופטימיזציה של פונקציות. מלמדים אותך לגזור, ובעצם ממדים אחרים נעלמים. בחשבונאות זה בא לידי ביטוי כשלא נכנס הנושא של הדיווח המשלים, שהוא הדיווח החברתי. אם הוא היה נכנס, היה אולי נותן אור אחר. איפה זה חוזר לעניינינו? אני שואל את עצמי אם הדו"חות שהולכים לפי ה-IFRS, שהם דוחות של מרק-טו-מרקט (בשיטת ה"מרק-טו-מרקט", נקבע שווי האחזקות על-פי ערכן האחרון במסחר, א' ל"ו), ישפיעו מאוד על החשיבה הניהולית ויהפכו אותה לחשיבה לטווח מאוד-מאוד קצר? וזה יהיה מה שנקרא 'כוחות שוק' עד הסוף? אני מעלה את זה כשאלה, אין לי תשובה בינתיים".
- מה נאבד אם התשובה לשתי השאלות הללו תהיה חיובית?
ספיר: "את החשיבה האנושית".
פרץ: "את ההומניות".
סולגניק: "זה אולי נשמע מוגזם, אבל ממדים שהם לא מתורגמים לכלכלת שוק, לא יהיו, לא תהיה חשיבה חברתית".
- ואנחנו בדרך לשם?
סולגניק: "חד-משמעית. היום ב-IFRS, כשרואים משהו שעומד הם עושים לו מרק-טו-מרקט. אני רואה את זה כל יום".
גם רו"ח ספיר חושש מההשלכות של הצעידה העיוורת בדרך הכלכלית-חשבונאית -נטולת שיקולי האנושיות. "אני מאוד חושש ממה שיהיה איתנו כחברה ברגע שנשלים את המעבר לחשיבה הזו. הייתי דירקטור בחברה שסגרה מתפרות אחת אחרי השנייה. ישבנו ודנו בסגירות, ובאותה ישיבה דנים על בונוסים למנהלים. אחד הבכירים דיבר על שכר של עובדות דרוזיות שהוא פחות משכר מינימום, ואמר 'בסין משלמים פחות. יותר זול לייצר שם'. מעבירים עבודות לכל מיני מקומות בעולם, וסוגרים עוד מתפרה, ובדרך נותנים בונוסים. זה לא מקומם?"
- מקומם, אבל איך זה קשור ל-IFRS או לחשבונאות בכלל?
ספיר: "זה לא קשור רק ב-IFRS. זה קשור בחשיבה של החשבונאות של הרווח באופן כללי".
סולגניק דווקא חושב שזה קשור מאוד ב-IFRS, ומסביר: "זו לא תופעה ישראלית. זו תופעה עולמית. IFRS מנסה לתת לכל דבר, גם דברים שבעבר בכלל לא עלו על השולחן, שווי - ושווי שוק, שווי הוגן. הוא מעדכן את השווי הזה כל רגע. הנושא הזה של תנודתיות, של מדידה רגעית, מקצין את העובדה שכל שנייה אתה נמדד. בעולם שבו כל שנייה אתה נמדד, יש סיכוי גדול שגם כל שנייה תקבל החלטות שחלקן יכולות להיות על בסיס זמני. וזה לב העניין".
לדבריו, "אין זה סוד כי על אף הצהרת הכוונות של החשבונאות להישאר 'ניטרלית', לא להביא להצגת המציאות בדרך מוטה ואולי אף לא להשפיע עליה, המצב שונה. החשבונאות משפיעה גם משפיעה על הנמדד ועל המציאות.
"אימוץ שיטה המושתתת על שווי שוק כבסיס מדידה מקדשת את החשיבה לטווח קצר, את התופעה של הסקת מסקנות נמהרת גם נגד יחידים-זוטרים כבכירים, את תרופות הטווח הקצר, וחמור מכול, יכול להביא ל'שיפוט מהיר' אשר אינו מבחין בין 'אשמת המנהל' לכוחות השוק. בה בעת, יכול שהיא תביא ל'שיפוט מהיר' שאינו מבחין בין הצלחת כוחות השוק ל'תרומת המנהל'".
- ומה הפתרון?
סולגניק: "אחת התרופות הטובות לבעיה תהיה הטלת חובה לתת דו"חות משלימים על ממדים אחרים. כמו ממדים של תרומות, של שמירה על איכות הסביבה, של אי-העסקת ילדים ועוד. יש גרידיות בחברה בכלל, מדברים על שכר הבכירים והרבה דברים אחרים, והחשבונאות שממקסמת רווח מעצימה אותם.
הצגת מענה לחששות אלה אינה עניין פשוט. בד בבד עם המדידה מבוססת שווי שוק, אקווה שיימצא מי שידחוף להטלת חובה ל'דיווח חברתי' משלים, שבו יקבלו ביטוי ממדים ומדדים אחרים - הון אנושי ופיתוחו, ידע ופיתוחו, וכן: תרומה לקהילה, ממשל תאגידי, איכות סביבה, אתיקה ועוד - בפעילות התאגיד המדווח".
- אלה לא פני החברה בכללותה, בלי קשר לשפה החשבונאית?
סולגניק: "לא. אני חושב שזה נובע מכך שה-IFRS דוחף לחשיבה קצרת טווח, מאוד תגובתית ומודד אותך כל רגע, עם תנודות מאוד גדולות".
בנקודה הזו רו"ח פרץ מתייצב להגנת ה-IFRS. "ה-IFRS הוא כלכלי. הוא נצמד לכלכלה. יש הרבה דו"חות כלכליים שהיו לפני זה, וחברות קיבלו החלטות לפיהן. אני לא חושב ש-IFRS מביא להקצנה".
לדברי פרץ, "החשבונאות, ולא רק חשבונאות ה-IFRS, מתמקדת במדידה אובייקטיבית של מצבה הכספי ותוצאות פעולותיה של החברה המדווחת. תוצאות עסקיות טובות מיוחסות למנהל החברה, ולהיפך.
"לכאורה, מדובר במדידה כמותית-חומרית, ופחות במדידה איכותית. עם זאת, ניכר שהנהלה איכותית, בעלת יושרה, אתיקה ואמינות, שמשדרת The Tone at the Top, תצליח לגייס לשורותיה משאב ניהולי וצוות עובדים ראוי, דבר שבדרך-כלל יתבטא בהצלחה גם בעסקים, וכפועל יוצא, בחשבונאות שתמדוד תוצאות חיוביות של פעילות החברה".
"בעיניי, הנושא של מרק-טו-מרקט מביא להקצנה. אפשר להתווכח על זה שעות, אבל נראה לי שמיצינו את זה", מסכם ספיר את הדיון בנושא, ובתוך כך מבקש להתייחס לבעיה אחרת של רואי חשבון - המבנה ההיררכי והבלתי גמיש של פירמות רואי החשבון.
הסריסים
"לפני שבוע אמר לי רואה חשבון בכיר משהו שכבר ידעתי אותו, אבל עד שאתה לא שומע את זה במילים בוטות, אתה מתכחש לו: הוא אמר לי 'כל השותפים במשרדי רואי חשבון, פרט לשותפים המנהלים, כולם סריסים'. לצערי, זה נכון", מטיל ספיר את הפצצה.
לדברי ספיר, "בכל המשרדים הגדולים, ואני לא מדבר על הנוכחים פה, יש ראש משרד וכל האחרים רק מקווים שהוא לא יראה אותם יותר מדי, שלא יפגע בתנאים שלהם, ואין להם סיי בשום דבר. השותף הבכיר מחליט הכול בעצמו והאחרים הולכים לידו בזהירות, מרוויחים יפה מאוד ומחכים לקבל את הקרן עידוד בסוף השנה או את הרווח בסוף השנה.
"אין להם שום מעמד והם לא מרגיזים אף אחד. הם באים לדירקטוריונים ולא פותחים את הפה, כי הם לא רוצים להרגיז את הדירקטורים. וככה לאט-לאט הם הופכים לאנשים בינוניים שאין להם שום השפעה".
האמירות הללו של ספיר מרגיזות חלק מחברי הפאנל. פרץ: "אני לא מסכים עם האמירה הזו. משרדי רואי חשבון, ואני מכיר את ההתנהלות במשרדים הגדולים, אינם שונים מכל ארגון עסקי מורכב וגדול אחר, שבראשו עומד ראש ארגון, שיש לו אחריות וסמכות להנהיג ולהצעיד את הארגון קדימה. "מובן, שמחד אסור שתהיה אנרכיה, וכל יחיד בארגון יעשה ככל העולה על רוחו, ומאידך, לא ראוי שראש הארגון יתנהג כעריץ בארגון.
"תפקיד ראש הארגון הוא לנצח על תזמורת גדולה ומורכבת, הכוללת הרבה נגנים והרבה כלים, ולתת לכל יחיד מרחב עבודה ויצירתיות, ובכך להפיק את המרב והמיטב מכל יחיד בארגון. לכוון את הכלים ואת היחידים כך שיפעלו בהרמוניה ובתיאום, על מנת להשיג את התוצאות שהארגון חותר להן".
גם סולגניק לא מקבל את אמירת ה"סריסים" שהוטחה לחלל. "לשותפים המנהלים במשרדים, המנווטים ספינות כבדות במציאות מאוד מורכבת, יש, ובצדק, מעמד ותפקיד חשובים ביותר. אולם שותפי הביקורת שעימם יצא לי לעבוד, מכל המשרדים, היו 'אריות' של ממש, אנשים בעלי אסרטיביות מקצועית עמוקה, מלווה בידע ובאומץ ציבורי. ברור שלא כולם כאלה. אך יש רבים כאלה".
לדברי סולגניק, מאימוץ ה-IFRS דווקא חלו שינויים משמעותיים ביחסי רו"ח-לקוח - כשהמאזן נוטה יותר לטובת רואה החשבון. "מה עשתה שיטת חשבונאות זו למשרדי ראיית החשבון? אימוץ השיטה הבינלאומית חיזקה מאוד את המשרדים מול לקוחותיהם והגדילה דרמטית את אי-התלות שלהם. לא ניתן עוד ליישם כללים 'MADE IN ISRAEL', אלא הכול נבחן בפריזמה בינלאומית, ללא התחשבות ב'תנאי הארץ ובתושביה'. רואי החשבון היום חזקים יותר - מול לקוחותיהם- משהיו אי פעם בעשר או ב-15 השנה האחרונות".
רו"ח ענבר מסכם את הפאנל בהסכמה חלקית עם ספיר, על כך שיש לא מעט "סריסים" במשרדי רואי החשבון, אלא שלדבריו המקור לכך שונה לחלוטין. "זה עניין של אופי של אנשים. אולי אופי של אנשים שבאים למקצוע הזה. ב-2002 פורסמה כתבה, בעיצומם של אירועי אנרון, על מה שדב אמר עכשיו. גילו, שרוב רואי החשבון פשוט התחבאו מתחת לבכירים, לא דיברו, לא השמיעו קול. זה קיים מאז ומתמיד ובכל העולם. יש אנשים עם ראש גדול ואנשים עם ראש קטן".