"לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה התלבטתי בין משפטים לפסיכולוגיה. ולא הייתי שלם עם הבחירה במשפטים. הרגשתי שאני רוצה לעשות דברים יותר יצירתיים והיו לי גם סטריאוטיפים די שליליים על עורכי דין: חלקלקים, משהו לא הגון, לא ישר. בסוף שנה א' עזבתי את הלימודים והתחלתי ללמוד קורסים בהיסטוריה, מדעי הרוח ופילוסופיה. מוטה קרמניצר, שהיה מורה שלי בפקולטה, מאד הופתע. היו לי ציונים גבוהים, לא עזבתי במצב של חולשה. בסופו של דבר חזרתי".
כך מספר בראיון ל"גלובס" עו"ד דוני טולדנו, שותף וראש מחלקת רגולציה והגבלים עסקיים במשרד עורכי הדין צלרמאיר-פילוסוף-רוזובסקי-צפריר-טולדנו, ממובילי עסקת אייפקס-פסגות (מצד אייפקס).
"התמזל מזלי לעבוד עם שמגר"
"לא הייתי תלמיד למופת", מספר טולדנו, "אבל לקראת הסוף שיפרתי ציונים והתקבלתי להתמחות אצל מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון. המתמחה השני היה זוהר גושן.
"שמגר גם עשה את פסקי הדין, גם ישב על בקשות, גם טיפל בעניינים האישיים של 300 שופטים, גם בנה את בית המשפט החדש וגם היה מעורב בחקיקה. הוא היה מגיע ב-6 בבוקר ועוזב באמצע הלילה. היתה לו יכולת עבודה לא רגילה. התמזל מזלי לעבוד איתו, עם מישאל חשין (כמתמחה ועורך דין במשרד שלו) ועם חיים צדוק.
"את העבודה שלנו אפשר לעשות על רגל אחת. אם אתה נכנס לעומק, צריך לקרוא המון ולהיות מעודכן בהרבה מאוד תחומי משפט. בכל תיק יש משהו שאתה חייב לחפש. לא סתם לעשות את החוזה, העסקה, הליטיגציה; לחפש דברים שאחרים לא היו עולים עליהם. זה מבדיל בין עורכי דין טובים יותר לפחות, ואצל שלושתם זה היה חזק. אפילו ברמה שלא יהיו טעויות הגהה. למסור להם מסמך עם טעות הגהה זה היה התאבדות.
"בתקופה שעבדתי אצל חשין החלטתי לנסוע לארה"ב. בדיוק התחתנתי ורציתי לבדוק אפשרות לעשות מסלול אקדמי. אשתי שרה במקור קנדית עם הורים אמריקאים, אז זה לא היה זר לה. אז נרשמתי וקיבלתי מלגה למישיגן".
מארה"ב לישראל
"סיימתי את התואר במישיגן והתחלתי דוקטורט, ואז הציעו לי עבודה במשרד גדול: בשלב ראשון בדטרויט ואחר-כך בניו-יורק", מספר טולדנו. "כשהבן שלנו נולד, נטשתי את הדוקטורט, שזה דבר שאני קצת מצטער עליו, כי היה קל להשלים אותו.
"לעבוד במשרד אמריקני גדול זו פסגה שבארץ קשה לשחזר. כבר כטירון הייתי מעורב בדברים ענקיים, אבל נורא התגעגעתי לישראל, והבן שלי, בן 3.5, לא דיבר עברית. היה צריך להחליט. היינו שם 4.5 שנים. אם היינו נשארים עוד שנתיים, לא היינו חוזרים לעולם.
"כשחזרתי, הייתי סגור על אזרחי-מסחרי, אז הצטרפתי למשרד צדוק. אייל רוזובסקי היה שם, והכרתי שותפים אחרים מהעבודה במשרד של חשין. נהייתי שותף, ונשארתי שם למעלה מ-10 שנים".
מותק, המשרד מתפרק
"אייל ואני בתחומים שונים, לא דורכים אחד לשני על האצבעות", אומר טולדנו. "יש לנו קשר טוב. ב-2006 עזבנו את צדוק, כי הרגשתי שהיכולות המסחריות שלי לא באות לידי ביטוי. כשהצטרפתי, היה משרד עם עוצמה מסחרית די טובה, וכשעזבתי, התמקד בליטיגציה ובפירוקים.
"המשרד לא הצליח - ואולי גם לא ניסה - למשוך עורכי דין עם ניסיון מסחרי, והלקוחות והתיקים המסחריים היו פחות גדולים משרציתי. עזבנו כמעט 15 עורכי דין, 4 שותפים ו-11 שכירים. הקשר בינינו כשותפים לא היה מספיק עמוק, לכל אחד היו הלקוחות והעובדים שלו, וזו הסיבה שהגירושים עלו מאוד יפה - לא היה על מה לריב.
"הצטרפנו למשרד צלרמאיר-פילוסוף, היום גם רוזובסקי, צפיר, טולדנו ושות'. פגשנו את מיקי צלרמאיר ואבי פילוסוף בבית של אבי, והרגשתי שאני מתאים להם כמו כפפה ליד. לשניהם יש רקע אמריקני.
"מיקי היה מתמחה של חשין 12 שנה לפניי. יש לו יכולת לחבר אנשים וליצור עסקאות ייחודית בארץ. הוא בכלל ייחודי. כל פעם שהוא שומע על אירוע במשק, הוא ישר סורק את כל האנשים הפוטנציאליים שיכולים להיות קונים ו/או מוכרים לפי העניין, ויוצאות מזה עסקאות.
"אבי הוא בן אדם שההיכרות שלו עם אנשים ותהליכים במשק אינטימית, נמשכת שנים ובאה מבפנים. זה מאפשר לו לראות מראש התפתחויות שאתה לא יכול לזהות.
"אנחנו רואים את עצמנו כמו סיירת. יש לנו 40 עורכי דין, לא מספר גדול, אבל משחקים תמיד במגרש של הגדולים, בעסקאות הכי גדולות - בזק, תנובה, פסגות".
"עסקת פסגות כבר יצאה לפועל"
"עסקת פסגות היתה בשבילי מרתקת במיוחד", אומר טולדנו, שהוביל כאמור את עסקת אייפקס-פסגות מצד אייפקס."עסקתי בצד הרגיש והפחות מתוקשר - המימון. בדרך-כלל העבודה מול הבנקים דוגמטית ומתבססת על שטאנצים של הסכמים קודמים. כאן היינו צריכים להתמודד עם מימון במציאות שמשתנה מדי יום, שינויים בעסקה עצמה ובנסיבות, ומגוון קשיים רגולטוריים שמתעוררים בעסקה כזו והתגברו במקרה שלנו.
"גם מאיתנו וגם מהבנקים זה דרש נכונות למצוא פתרונות. זו אחריות אדירה לעסוק בעסקה לרכישת בית השקעות בסדר גודל כזה, שכמעט כל אדם בארץ קשור בו, בהשקעה בחיסכון הפנסיוני או בקרנות. בבוקר הקלוזינג, כשהכסף עבר, הרגשתי הקלה עצומה - העסקה הסתיימה, וקרן זרה השקיעה סכום ענק במשק. היינו שותפים למהלך משמעותי מאוד".
- האם לאור העתירה לבג"ץ של רועי ורמוס העסקה של פסגות עם אייפקס עלולה שלא לצאת לפועל?
"אני לא רואה אפשרות שעסקת פסגות תיפתח מחדש. למעשה העסקה כבר יצאה אל הפועל - אייפקס היא בעלת השליטה, ומחיר הרכישה הועבר לקרן יורק".
"בעיית הריכוזיות לא חריפה"
"יש במשק בעיה של ריכוזיות", טוען טולדנו. "האם היא חריגה? התשובה לא ברורה. יש מחקרים שמראים כי במדדים העיקריים שבוחנים ריכוזיות, כמו שיעור האחזקה של הקבוצות הגדולות במשק - בכמה מהחברות הציבוריות יש בעל שליטה ובכמה מהן השליטה מבוזרת - אנחנו דומים לאירופה המערבית, לצרפת, לשווייץ.
"החריג הוא ארה"ב ואנגליה, שם הריכוזיות הרבה יותר נמוכה, בין השאר בגלל סדרי הגודל של הכלכלות. מצד שני, אני מסכים שיש מדדים שלפיהם אנחנו במצב קצת פחות טוב, אבל אני לא חושב שהבעיה חריפה.
"כשהטייקונים מרוויחים, בדרך-כלל גם המשק מרוויח. המשק חי עליהם. צריך להסתכל על זה פחות מההיבט של מה נכנס לטייקון לכיס ויותר מה ההשפעה על המשק. אני לא חושב שהבעיה חמורה כמו שמציגים אותה. ובינתיים, לא שמעתי אף הצעה שתפתור את הבעיה ושלא תגרום נזק במקום אחר".
"יש פה מערך כוחות מאוד עדין", אומר טולדנו, "ואין לי ספק שנזיק למשק אם ניכנס לטייקונים יותר מדי לכיס, בלי הצדקה. כשהטייקונים מרוויחים, בדרך-כלל גם המשק מרוויח. המשק חי עליהם. הם תורמים למשק, יוצרים מקומות עבודה, ומאות אלפי אנשים תלויים בהם. להם יש אלטרנטיבות. טייקון כזה יכול לעשות את הכסף שלו במקום אחר.
"אתה מסתכל על שאול אלוביץ' ואילן בן-דב - מי היה מאמין לפני כמה שנים שהם יהיו הטייקונים של היום. יש תזוזה, אנשים יוצאים ונכנסים, זה לא קלאב סגור".
הראיון המלא עם עו"ד דוני טולדנו - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".