"המהנדס הפיננסי", זה היה כינוי של איציק שרם בתחילת שנות ה-90. את טביעת אצבעותיו ניתן היה לזהות כמעט בכל עסקה פיננסית מורכבת, הנפקת ניירות ערך אקזוטית או השקעה מעניינת בשוק התל אביבי הקטן.
שרם ידע לזהות הזדמנויות השקעה ולרוב גם לצאת מהן בזמן. הוא היה הברוקר האולטימטיבי, מודל לחיקוי עבור שורה של פיננסיירים צעירים.
במשרדיה המפוארים של דוברת-שרם (ששמה שונה בהמשך לשרם-פודים-קלנר ולקבוצת שרם-פודים, בהתאם לזהות השותפים המתחלפים) התקבצה נבחרת מנהלים נוצצת. הללו נהרו אחר הכסף הגדול שהעתיר עליהם בית ההשקעות הדינמי, שהתנפח תוך זמן קצר לחברת החזקות מסועפת.
אבל השנים שחלפו סדקו את תדמית המצליחן. לשכר המנופח עד כדי אבסורד שמשכו שרם ושותפיו - שעורר אנטגוניזם עוד בימי ההצלחה - נוספה סדרת כישלונות עסקיים. שרם לא שכח להרוויח, אבל כשכולם הפסידו, אצלו הפסידו יותר. בשנים שבהן דרך כוכבם של דנקנר, תשובה וכצמן, המהנדס הפיננסי הלך ונדחק לקרן זווית.
ההתרסקות הגיעה בשנתיים האחרונות, שבהן הקיזו החברות המשתייכות לקבוצת שרם-פודים הפסדים של מאות מיליוני שקלים בהרפתקאות כושלות במחוזות הטכנולוגיה, ובעיקר הנדל"ן, במזרח אירופה.
הפסדי הענק עשו שמות במוניטין שעוד נותר לשרם, ובסופו של דבר הביאו עליו גם את אובדן עיקר עסקיו, בדרך של הסדר חוב שנחתם באחרונה.
זה לא אני, זה השותפים
על רקע מה שנראה היה כמורשת אומללה למדי שמותיר שרם להיסטוריונים של שוק ההון, משמח היה להתבשר לפני שבוע - באמצעות ראיון שהעניק ל"כלכליסט" - כי רק קמצוץ מהצרות שדבקו בעסקיו במהלך השנים האחרונות נבעו מאשמתו הישירה.
שרם לוקח אחריות בעיקר על בחירת השותפים לדרך ("באיזשהו מקום, צריך גם לזכור שאני עובד עם שותף, כשהשותף מוביל ואני נותן לו לעשות...). מכאן נגזר היתר.
למשל, בכל האמור ברכישת פולאר השקעות - זרוע ההשקעות הריאליות שהסבה לקבוצת שרם-פודים הפסדים כבדים - ("פעולה נטו של דוברת... קניית פולאר הייתה החלטה של דוברת שאני לא התנגדתי לה").
כך גם לגבי התמוטטות אופרציית הנדל"ן במזרח אירופה בחברה הבת, לידר, שהיוותה את המכה האחרונה והקשה ביותר שניחתה על הקבוצה ("פודים מנהל את לידר זה שנים רבות והצליח לבנות חברה רצינית, מהמובילות בשוק... לצערי, הסכמתי שלידר תיכנס לנדל"ן במזרח אירופה במלוא העוצמה. אני אף פעם לא כופה את דעתי על שותפים".)
ובכל זאת, השורה התחתונה של הראיון היא ששרם איבד את הטאץ'.
מהי ההוכחה הטובה ביותר לכך? הוא הרי חזה במדויק, לדבריו, את פרוץ המשבר הפיננסי העולמי. "בסוף 2007 הייתי בארצות הברית והרגשתי איך זה להיות על הטיטאניק רגע לפני הקרחון", הוא מצוטט בראיון. "הרחתי את המשבר, וכשחזרתי באתי לפודים ואמרתי לו: 'שמע, צריך למכור הכל, מה שתקבל תיקח הביתה כי הולך להיות אסון'".
במילים אחרות, הברוקר המהולל ראה, או יותר נכון הריח, את התרגשות האסון הפיננסי הגדול בהיסטוריה כמעט שנה מראש. ובכל זאת, הוא לא הצליח לתרגם את המידע היקר מפז הזה כדי להציל את חברת ההשקעות שלו.