החוק למניעת הטרדה מינית הוא חשוב וטוב, כך סבורים משפטנים שנתקלים בו באופן יומיומי במסגרת עבודתם. המחלוקת ביניהם נמצאת בסעיפים המאפשרים לעובדים לעשות שימוש שאינו נכון, שמעקר את כוונת המחוקק.
"מטרת החוק היא להגן על כבוד האדם באשר הוא אדם - לצערי, בעולם שלנו הכוונה היא בעיקר לנשים", אומרת עו"ד תמר גולן, מומחית לדיני עבודה ממשרד תמר גולן ושות'. לדבריה, "במשך עידנים ראו הגברים באישה אובייקט מיני שאפשר לחבק, לנשק ולגפף אותו ולא כקולגות בעבודה בעלות יכולות שוות או עולות על שלהם. החוק בא לעשות סדר בחברה", אומרת גולן.
לדעתה של גולן מצטרפת עו"ד מרים קליינברגר-אתר, שותפה העומדת בראש מחלקת דיני עבודה במשרד ארדינסט, בן-נתן ושות': "החוק חשוב בצורה בלתי רגילה, יש עליו המון ביקורת, יש כאלה שיגידו שהוא קיצוני מדי יחסית למצב בעולם, אבל הוא עשה תפנית ביחסי העבודה, בכך שטיפל בנושא של הטרדות מיניות, ולא רק בתקיפות מיניות, שהיו תמיד אסורות על-פי החוק.
"מטרתו של החוק היא לטפל בעניין הקשה של פגיעה והשפלה הנובעים מהטרדות מיניות שיוצרות סביבת עבודה קשה מאוד", סבורה קליינברגר-אתר, שלדעתה, מקום העבודה נחשב כמעט לתא משפחתי.
"סביבת העבודה נותנת חשיבות כלכלית גבוהה, ונוצרים בה המון קשרים אישיים, ולכן החוק מסביר כי לא ניתן להפוך מקום כזה לכלא או לסימטה ללא מוצא. הוא מאפשר למעביד לשפוך אור על הפינה הזאת, להנהיג כללים מאוד ברורים ולייצר סביבה בריאה לעובד", מסבירה.
שאלה של גיאוגרפיה
מי שחולק על דעתם של שתי המשפטניות, אם כי בניואנסים קטנים, הוא עו"ד ששי גז, מומחה במשפט פלילי, שמטפל בלא מעט תיקים המוגשים במסגרת החוק נגד עובדים. "חיקוק החוק היה מעשה נכון, כיוון שלפניו לא טיפלו בהטרדה מינית. כולנו רוצים שנשותינו יסתובבו בחופשיות ללא הטרדה", אומר גז.
עם זאת, הוא סבור כי "החוק הזה קצת נסחף מדי, ההגדרות שלו מאוד מוגזמות, ואין לו אח ורע בעולם מבחינת ההחמרה שבו. הוא מכניס הרבה מקרים שלא צריכים להיכלל בו", אומר גז.
הביקורת הקשה ביותר של גז על החוק מתייחסת לשימוש הרחב בהגדרה מהי הטרדה. "מספיק שמישהו יעיר הערה לעובד אחר, גם אם מדובר בבדיחה לא מוצלחת וללא כל כוונה, כדי שזו תיכנס להגדרה של עבירה מינית. כל אמירה חסרת טאקט של גבר לאישה, כמו אמירה חד-פעמית שיש לה רגליים סקסיות, הופכת אותו לעבריין מין. אפשר להעליב עובד ולכנות אותו מטומטם, אבל להגיד למישהי שיש לה חזה יפה - זו עבירה פלילית".
לדברי גז, גם לעניין הגיאוגרפי יש משקל בפירוש החוק: "בהרצאה באוניברסיטת תל-אביב שאלתי מי חושב שלומר למישהי שיש לה רגליים סקסיות זו עבירה פלילית - 80% מהקהל הצביע. לעומת זאת, כאשר שאלתי את השאלה באחת מערי הספר, רוב הנוכחים חשבו אחרת. זה תלוי גם למי אומרים את ההערה - יכול להיות שאישה בת 70 תקבל זאת כמחמאה, לעומת זאת בחורה בת 20 תרגיש מוטרדת", אומר גז.
לדבריו, הדבר תלוי גם מי נותן את המחמאה: "אם זה יהיה ליאונרדו דה-קפריו, זאת תיחשב מחמחאה, אבל טרחן זקן ייחשב כמטריד".
גז מציין כי נשים צריכות להבין כי יש להן מספיק כוח להדוף את הגבר ולהשתיק אותו, ואין צורך להפוך אותו לעבריין מין.
יד קלה על ההדק
קליינברגר-אתר מזכירה בעניין הזה את החולשה של החוק, שמאפשרת להגיש תלונות-סרק, אבל היא מדגישה כי מדובר במקרים ספורים בלבד. "נתקלתי במספר קטן מאוד של תלונות שקריות. יש הרבה מקרים שגבר או אישה מרגישים מוטרדים, ובבירור שנערך התברר כי לא מדובר בהטרדה", היא אומרת.
"חשוב לציין שכאשר קורה מקרה שבו מוגשת תלונה שקרית ומדובר בעלילה, זו פגיעה מאוד קשה בשם הטוב של האדם, אבל המקרים של שימוש ציני בחוק הם מעטים מאוד", מסבירה קליינברגר-אתר.
גז, מצידו, מראה את הצד השני וטוען כי ידה של הפרקליטות על ההדק קלה בכל הנוגע להגשת כתבי אישום על הטרדות בעבודה. "שלא יגידו לי שלא ממהרים להעמיד לדין על העבירות האלה, החוק הזה נותן המון כוח לנשים והן מנצלות אותו במקרה של פיטורים", אומר גז.
לדבריו, "באחד מהתיקים שעבדתי עליהם, עובד הורה לעובדת כפופה לו לא להגיע עם מיני לעבודה, והוא הואשם בהטרדה מינית - וזוכה. במקרה נוסף הוגש כתב אישום נגד מנהל בנק שהעיר הערות פשוטות. אפשר לפתור מקרים אלה באמצעים אחרים, אבל לא להפוך אותם לעבירות פליליות".
מחיר ראוי
גם גולן וגם קליינברגר-אתר סבורות כי למרות שהחוק מגן על שני המינים, הוא מופנה בעיקר לגברים מעצם ההוויה החברתית. "החוק אינו מפלה גברים. הבעיה שלנו - והיא לא מאפיינת רק את ישראל - היא החברה המצ'ואיסטית-שובינסיטית הכלל-עולמית. אפשר לשנות את הנורמות על-ידי חינוך", אומרת גולן.
"זה נכון שגברים לא יודעים איך להתנהג, בוודאי כאשר מדובר בבוס שיש לו כפופים, ויש טשטוש מסוים בהתנהגות הרצויה במקום העבודה", מסבירה קליינברגר-אתר.
לדבריה, "לפעמים רומן לגיטימי במסגרת יחסי מרות במקום עבודה עלול להפוך לתלונה על הטרדה מינית, אבל במאזן הכולל של החשיבות הציבורית לגבי שחרור האישה, אני סבורה כי את המחיר עבור המקומות המטושטשים האלה שווה לשלם. אני אומרת לגברים להיזהר, להחמיר עם עצמם, אל תיכנסו לפרשייה שעלולה לפגוע בכם בסופו של דבר, לא תמיד אפשר לקרוא את הסימנים".
החוק בארץ: חדשני ומרחיק לכת
החוק למניעת הטרדה מינית, שנחקק בישראל ב-1998, הוא חוק חדשני גם בקנה-מידה בינלאומי. על רקע ציון היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, יש להזכיר כי החוק הישראלי מעמיד סטנדרטים מרחיקי לכת באשר להסדרת גזרת ההתנהגויות האנושיות, ביחסים בין גברים לנשים, בתחומים של חיזור, הצעות מיניות וכן יחסי עבודה ויחסים הולמים בין בני אדם זרים.
לחוק למניעת הטרדה מינית יש היבט פלילי והיבט אזרחי, כלומר ניתן הן להעמיד לדין פלילי אדם הנחשד בהפרתו, ובמקביל רשאי מוטרד מינית לתבוע בתביעה אזרחית את המטריד.
מטבע הדברים, עיקר הסיטואציות שבהן מתרחשות הטרדות מיניות הוא במקומות עבודה ובמסגרת יחסי עבודה. מסיבה זו, רבות מהתביעות העוסקות בהטרדה מינית לבדה, בלא לצרפה לעבירות מין אחרות, נידונות בבתי הדין לעבודה.
ואולם מאז חקיקתו, ספג החוק למניעת הטרדה מינית ביקורת חריפה מצד משפטנים שונים, הן בפרקטיקה והן באקדמיה, על היותו מרחיק לכת מדי - כלומר, מגביל ומפליל גם התנהגויות אנושיות רגילות במסגרת היחסים בין המינים. החוק משקף נקודת מבט של פמיניזם רדיקלי, שקנתה אחיזה בשיח המשפטי, הציבורי והחקיקתי בישראל.
הטרדה מילולית או פיזית
החוק למניעת הטרדה מינית עשוי להטיל כתם פלילי באדם, גם אם הוא לא קיים מגע פיזי כלשהו עם המוטרד - אלא עבר עבירה של ביטוי מילולי בלבד. ההטרדה עשויה להיות מילולית בלבד, אף שגם תקיפות מיניות פיזיות, שאיסורן נקבע בחוק העונשין, עשויות להיחשב על-פי החוק כהטרדה מינית.
הטרדה מינית מוגדרת בחוק כאחת מהאפשרויות הבאות: סחיטה באיומים, כשהמעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם שהראה למטריד כי הוא איננו מעוניין בהצעות אלה - כלומר הצעה מינית שנייה, לאחר שהראשונה נתקלה בסירוב; התייחסות חוזרת לאדם המתמקדת במיניותו, כשהאדם הראה כי הוא איננו מעוניין בהתייחסויות הללו; התייחסות מבזה או משפילה המופנית ביחס למיניותו או לנטייתו המינית של אדם.
לפי החוק, ניתן לקבוע כי אדם שהציע הצעה מינית לאישה הטריד אותה מינית רק אם השמיע את ההצעה בשנית, לאחר שהבהירה לו כי היא איננה מעוניינת בכך.
החוק כולל גם חריגים לעניין זה, ולפיהם אדם המשמיע הצעות מיניות ייחשב למטריד מיני גם אם מדובר בהצעה ראשונה - למשל כאשר ההצעה מופנית לקטין תוך ניצול מרות, או למטופל במסגרת טיפול נפשי, או לעובד במסגרת יחסי עבודה תוך ניצול מרות, או לתלמיד תיכון או סטודנט תוך ניצול מרות במסגרת המוסד הלימודי.
ניצול יחסי מרות
התפיסה הרווחת אצל חלק מהציבור, שלפיה רוב התקיפות המיניות מתבצעות בסיטואציה שבה לתוקף אין היכרות מוקדמת עם הקורבן - שגויה. את רוב עבירות המין לא מבצע תוקף זר ואלים בפינת רחוב חשוכה, אלא אדם המוכר לקורבן. ההיכרות המוקדמת והמתמשכת בין התוקף למותקפת אופיינית לא רק לעבירת ההטרדה המינית, אלא גם לעבירת בעילה אסורה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה.
באשר לשאלת הבעילה תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, קבעה בעבר נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי "התנהגות העולה כדי 'ניצול מרות' עשויה ללבוש צורות רבות ושונות. התנהגות כזו יכולה להיות מפורשת או מרומזת, והיא יכולה להיעשות במישרין או בעקיפין. אחת הצורות הקיצוניות של התנהגות זו תהא השמעת איום גלוי וישיר".
תלות כלכלית ומקצועית
ביניש לא קבעה בבירור האם בכל מקרה שבו התקיימה מערכת יחסים מינית בין מנהל לכפופה לו התקיים בהכרח ניצול יחסי המרות. בסופו של דבר השיב השופט אדמונד לוי בשלילה לשאלה זו, וקבע כי לא בכל מקרה של מערכת יחסים מינית כזו התקיים בהכרח יסוד הניצול. "אינני סבור כי החוק נתכוון לגלות מידה כה גדולה של פטרנליזם", כתב לוי, "ולשלול ללא הצדקה את ההכרה באוטונומיית הרצון של הקורבן".
במארס 2008 ניסה בית הדין הארצי לעבודה לפזר חלק מהערפל בשאלת ניצול המרות ביחסי עבודה. השופטת ורדה וירט-ליבנה הגדירה את כללי המותר והאסור בנוגע לקיום מערכת יחסים מינית במקום העבודה, ומתי הדבר נכנס לגדרה של הטרדה מינית, ולניצול מרותו של העובד הבכיר על הכפוף לו.
פסק הדין עסק באישה, שתוך כדי עבודתה פיתחה מערכת יחסים עם המנהל הממונה עליה. מערכת היחסים ארכה חצי שנה וכללה יחסי מין בחדר הביטחון במקום העבודה ופגישות בחוף הים ובמכונית, בדרך לעבודה וממנה. שנתיים אחרי סיום מערכת היחסים התלוננה העובדת לאחראית על הטרדות מיניות בחברה על הטרדה מינית מצד המנהל, ובהמשך פנתה לבית הדין לעבודה.
השופטת וירט-ליבנה קבעה כי מערכת יחסים המתבססת כולה על יחסי מין מזדמנים בין ממונה לעובדת במסגרת העבודה מהווה הטרדה מינית. על בעל המרות מוטלת אחריות מוגברת שנועדה ליצור מקום עבודה מוגן למי שכפופים למרותו, ומחייבת מידה מחמירה של זהירות.
לדברי השופטת, "מערכות יחסים שבהן קיימים יחסי מרות יכולות להיות קרקע פורייה לניצול בעל אופי מיני של הכפוף, לאור התלות הכלכלית והמקצועית של העובד בבעל המרות. מערכת יחסים של בעל מרות עם מי שכפופה לו, המבוססת על יחסי מין מזדמנים במקום העבודה, מדיפה ריח חריף של ניצול יחסי מרות, המאששים את הטענה שמדובר בהטרדה מינית".
בית הדין הארצי לעבודה קרא למנהלים במקומות עבודה לשקול את צעדיהם ולהתנהל בזהירות בתחום היחסים האישיים והאינטימיים עם עובדיהם ועובדותיהם.
"ישקול הממונה את צעדיו", נכתב בפסק הדין, "וככל שזיהה יוזמה או פיתוי מצד עובדת, הקשורים קשר ישיר להיותו בעל יכולת לשמר את להיטיב את מעמדה של אותה עובדת - הרי שהאחריות להימנע ממגע מיני עמה מוטלת עליו. הבחירה להיענות לפיתוי בנסיבות אלה היא היא ניצול יחסי המרות שיש לו כלפיה".
בין הטרדה מינית לעבירות מין
בציבור, כך נדמה, קיים בלבול בין המונח "הטרדה מינית" לבין הקטגוריה המשפטית הקרויה תקיפות מיניות או עבירות מין. גם בסיקור החשדות נגד ניצב אורי בר-לב, פעמים רבות הוזכר המונח הטרדה מינית, זאת אף שהעבירות שבר-לב נחקר בעניינן הן מתחום עבירות המין ממש - כולל חשד לביצוע אונס.
גם בעניינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, העומד למשפט באשמת ביצוע עבירות מין חמורות, ובהן מעשי אונס ומעשים מגונים, עשתה העיתונות פעמים רבות שימוש במונח "הטרדות מיניות", כדי להגדיר את מכלול החשדות שהופנו כלפיו.
הבלבול הזה מאפשר לחשודים בעבירות מין להשתמש במונח "הטרדה מינית" כדי לשוות אופי מקל לחשדות נגדם. לאחר ההחלטה להעמידו לדין באשמת אונס, במארס 2009, בנאומו לאומה מקריית מלאכי, נמנע קצב מלעשות שימוש במונח "עבירות מין" או לנקוב בעבירת מין מסוימת, והשתמש במונח "הטרדות מיניות".
מהי הטרדה מינית
* סחיטה באיומים, כשהמעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני
* מעשים מגונים
* הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם שהראה למטריד כי הוא איננו מעוניין בהצעות אלה
* התייחסות חוזרת לאדם המתמקדת במיניותו, כשהאדם הראה כי הוא איננו מעוניין בהתייחסויות הללו
* התייחסות מבזה או משפילה המופנית ביחס למיניותו או לנטייתו המינית של אדם
עשה ואל תעשה
1. ניתן להחמיא לעובד במקום העבודה - מותר לומר לעובד כי הוא נראה טוב או לבוש יפה, אסור להעיר הערות בעלות גוון מיני המתייחסות לחלקי גוף.
2. אם עובד מנהל רומן עם עובד הכפוף לו - יש חובה בגילוי נאות והפרדה מקצועית שתמנע תלות מקצועית בין השניים.
3. אם לעובד יש ספק לגבי אופי ההערות שהוא מקבל - עליו לפנות מיד לממונה על חוק הטרדה מינית בעבודה. כמו כן, הוא יכול להיעזר במשפטן או במומחה חיצוני.
4. אם עובד אחד מאיים על עובד שני כי יתלונן נגדו על הטרדה, יש לאפשר לו לעשות זאת ולבחון אם אכן התקיימה הטרדה.
5. מעביד יכול להעיר לעובד הערות הנוגעות ללבוש שאינו הולם למקום העבודה - הדבר אינו מהווה הטרדה מינית.