יש לי הערכה רבה לצמד הבמאים אהרון קשלס ונבות פפושדו, שסרט הביכורים שלהם, "כלבת", יוצא בימים אלה לאקרנים. הסיבה להערכה נובעת מהעובדה שיותר משאר יוצרי הקולנוע בישראל, השניים מתייחסים אל הסרט שלהם כאל מוצר: מהבאזז הראשוני שיצרו בביצה המקומית, דרך השימוש בז'אנר האימה המופנה לצעירים, ועד כמובן העובדה שבחרו בידוענים לשחק בתפקידים הראשיים. אותם שחקנים - מאניה בוקשטיין, דרך רן דנקר ויעל גרובגלס, ועד עופר שכטר, לא נמצאים כדי לשחק, הם באו כדי למכור. והמוצר שהם מוכרים הוא בהחלט מוצר חינני, שיש בו רגעים סינמטוגרפיים יפים, ואם תתנו לו כמה דקות של חסד על המסך הגדול, ייתכן שהוא אפילו ייגע בכם.
"כלבת" מתקיים בתוך חלל פתוח, וכמו היער שבו מתרחשת העלילה, הכולל חללים אפלים וחללים מוארים, פינות ירוקות מרגיעות ופינות חומות מלחיצות, גם לסרט יש רגעים דרמטיים, אנושיים, ורגעים מתים מלאים בחורים עלילתיים. הסרט מתחיל בסיפורם של אח ואחות, שמתגלים כצמד אוהבים, שנרדפים על-ידי רוצח, שמצליח לכלוא את האחות בתוך מלכודת. בתוך כך מגיעים אל אותו היער חבורת צעירים שהנסיבות יביאו לכך שכולם יאבדו את דעתם ויהפכו לרוצחים או לנרצחים.
סטראוטיפים דלוחים
קשה להבין מהו עקב אכילס הגדול ביותר של הסרט: החורים העלילתיים שבו, או העובדה שהבמאים לא העניקו שום מאפיינים לדמויות שלהם, או איכות המשחק המופגנת בו. אבל יותר מכל קשה להתעלם מהממד הסוציולוגי העולה ממנו: יחס הבמאים אל הנשים המוצגות בסרטם.
שתי דמויות נשיות מרכזיות בסרט, ואפשר ללמוד רבות על יחס הגברים הסטרייטים הישראלים אל הנשים בכלל, דרכן: מצד אחד הבלונדינית, הטיפשה כמובן, שגם כאשר מבוצע בה מעשה מגונה, על-ידי שוטר, היא לא זזה ומתנגדת - כי עבור הגבר הישראלי כדי שהוא יעז לגשת אל בחורה שכזאת היא צריכה להיות כנועה לצרכים שלו - ומנגד עומדת הגיבורה שחורת השיער, שמעיזה לעשות מעשה, להתנגד, לצעוק, להתמרד, לא להיכנע לגבר לובש המדים, ואז היא מואשמת, כאילו מדובר באשמה, בלסביות.
"כלבת" לא גרם לי לאימה, הוא גם לא גרם לי לנוע בחוסר מנוחה על הכסא, מלבד כאשר ראיתי חלק מהשחקנים מנסה לעשות את עבודתו, בעיקר בגלל ששתי הסצנות שאמורות היו לעורר, פשוט לא היו שם: גם הסצנה שבה ירייה קוטעת כמה אצבעות של גיבור, וגם כאשר אחד מהגיבורים נתפס בתוך מלכודת דובים.
בשתי הסצנות מגלים הבמאים לצופה את המתרחש לפני ואחרי, אבל לא בעת הדבר עצמו, כך שבסצנת הירייה אנו רואים את הרובה, אנו שומעים את קול הכדור היוצא מן הקנה, ומיד אחרי - יד נטולת אצבעות, אבל איפה הרגע עצמו שיגרום לצופה לקפוץ מן הכסא? ולמרות זאת, "כלבת" הוא מוצר סופרמרקטי נטול יומרנות, שמודע לבעיות שלו, ובעיקר מודע לקהל היעד שלו, צעירים בני 16 הנמצאים בחופשת החנוכה שלהם, וככזה, הוא מספק את הסחורה.