ביום ראשון, ה-21 בנובמבר, חזר ניצב אורי בר-לב לישראל מהולנד. באותו יום, ברבע ל-11 בלילה, צלצל הטלפון של עו"ד אירית באומהורן. "את יכולה להגיע עכשיו לפגישה עם בר-לב?", שאלו בצד השני של הקו, "כן", ענתה מיד, התניעה את המכונית ונסעה מהבית שלה בירושלים לבית בר-לב במושב משמר איילון, לפגוש את הלקוח החדש שלה.
"כשהתחלנו לדבר, שאלתי אותו מי היה עורך הדין שלו עד היום. הוא אמר לי שאין לו עורך דין. לא האמנתי. הוא היה צריך להיחקר למחרת ב-12 בצהריים, ולא התכונן בכלל.
"שאלתי אותו, 'איך אתה מתנהג בצורה כזו חלטוריסטית, מה, אתה אידיוט'? יכול להיות שזו היתה נאיביות. מזל שיום לפני החקירה חברים שלו לחצו עליו לקחת עורך דין, כי אחרת הוא היה מגיע לחקירה ככה, בלי הכנה ובלי ייצוג. הוא חשב שהוא יגיד את האמת שלו, וכל העניין ייגמר".
אבל הפרשה רק הלכה והסתבכה. לתלונה של א', ד"ר אורלי אינס, על הטרדה מינית, נוסף גם חשד לאונס, לכאורה, של מ', שהוזמנה על-ידי בר-לב ובחורה נוספת בשם ש', שניהלה איתו מערכת יחסים רומנטית, לבלות לילה בשלישייה בבית-מלון. בערב שבו התכונן בר-לב עם באומהורן לחקירה, לא היה להם מושג שלמחרת יעמתו אותו קודם עם מ', ורק אחר-כך עם אינס. "הוא היה רגוע יחסית. הוא החליט ללכת עם האמת שלו, וזה הקו שהוא מכתיב לנו".
- הצלחת להכין אותו באופן מיטבי לחקירה בזמן כל-כך קצר?
"עשיתי את המקסימום שיכולתי לעשות. זאת מטריה שאני מבינה בה. ראיתי כבר קווי הגנה של כל-כך הרבה מתלוננות, בהרבה מאוד תיקים. זה אותו מקצוע, רק הזווית אחרת".
אותה "זווית אחרת" מעוררת עליה ביקורת: איך כמי שהיתה התובעת במשפט של משה קצב, ושהיתה מזוהה במשך שנים עם קורבנות מין, היא יכולה להחליף צד בקלות כזאת, להפוך מהפה של הקורבנות, לפה של הצד השני.
- את לא חוששת להפוך לסדין אדום?
"אני רואה את עצמי כמי שקידמה דברים, תרמה למעמד האישה ונלחמה נגד קורבנות האישה. גם במקום שבו אני נמצאת היום, אני מקפידה ללכת בדרך הזאת. לא הכפשתי את המתלוננות, וגם אם מתלוננת פירשה אירוע לא נכון, לבי איתה. כך חשבתי גם כשהייתי בפרקליטות. הציבור שמע על התיקים המתוקשרים, אבל גם סגרתי לא מעט תיקים בעבירות מין. ישבתי עם נשים מסוימות שלבי יצא אליהן, אבל הבנתי שמשהו שם לא מסתדר".
- יתקפו אותך.
"אני בטוחה שלא. העובדה שאני אישה, אין משמעותה שאסכים עם כל אישה בכל דבר שתגיד. דווקא הגישה של בדיקת כל מקרה לגופו ואי-התייחסות גורפת לנשים כצודקות, נותנת להן כבוד".
- נשמעות עכשיו טענות על כך שהחוק נגד הטרדה מינית קיצוני מדי.
"אני חושבת שצריך לסנן את המקרים שהם הטרדה מינית. החוק רחב מאוד, נכון, אבל אפשר גם במסגרתו להפעיל שיקול דעת. היה לי לקוח שנחקר על כך שאמר ל-3 נשים שהן מזכירות לו צוות מתוכנית טלוויזיה. לא היה שם שום דבר מיני. אני יודעת שחוקרים כל אמירה ואמירה. למה? כי החוק חדש, והמטוטלת נעה ממקום למקום ובסוף היא תתייצב. ניסוי וטעייה הוא חלק מהעניין".
- מוסרית, את מרגישה נוח עם גבר שבוגד באשתו באופן סדרתי?
"אין לי בכלל דילמה כאן. אני לא מגנה על מוסריותו של בר-לב".
- וכאישה?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. אבל מוסריותו של אדם היא פרמטר אחד מבין שלל הפרמטרים שעומדים בפני מי שצריך לבחור אדם לתפקיד בכיר".
- את אומרת שלא צריך לבחור בו כמפכ"ל?
"אני אומרת, שאם המוסריות היא שיקול מכריע, הוא צריך להיות נכון לגבי כל המועמדים. שיבדקו את אמות המוסר של כולם".
- ואז לא יישארו מועמדים למפכ"לות מתוך המשטרה.
"את אמרת".
"אין לנו כוונה לקחת יועץ משברים"
אנחנו נפגשות בבית-קפה רועש ברחוב לינקולן בתל-אביב, בצהרי יום שישי.
ד"ר אינס ויועצי התקשורת שלה נתנו לכם נוק-אאוט תקשורתי מתוזמן היטב. ההצהרה הרפה של בר-לב על כך שהיא חושפת את זהותה, אבל לא את פרצופה האמיתי, לא רק שלא תרמה לו כלום, היא חיזקה את דבריה.
"המערכה הזו היא ארוכת טווח".
- אחרי ההופעה הזאת הבנתם שאתם זקוקים ליועץ משברים, שאי-אפשר לסמוך רק על האמת הפנימית של הלקוח?
"ברור לי, שהיום חלק מהעיסוק של עורך דין זה גם טיפול בתקשורת, אבל זה לא החלק המרכזי בעיסוק שלי, ואני שומרת על הפרופורציות. קודם כל אני עורכת דין. אין לנו כוונה לקחת יועץ משברים".
- איפה צפית בנאום של ד"ר אינס?
"הייתי עם בר-לב".
- איך הרגשת?
"הרגשתי לא נעים בשביל כל קורבנות המין לדורותיהן. אני נחשפתי אליהן, ואני בעדן. אני חושבת שהיא משלמת מחיר בחשיפה שלה".
- מדובר באישה אמיצה.
"היא אישה אמיצה, זה נכון, והיא בהחלט היתה מרשימה בחשיפה שלה, אבל הדברים נזילים. כך זה נראה היום, ואני לא יודעת איך זה ייראה בעתיד, בפרספקטיבה של זמן. התחושה היתה שהיא הופכת אותו לקורבן. אישה שעברה חוויה כזאת לא אמורה לפעול בצורה כזאת נקמנית.
"כאישה שמחוברת לקורבנות של עבירות מין, זזתי בכיסא באי-נוחות בגלל הדרך שבה זה נעשה. אם יש אישה שתראה אותה ובזכותה תתלונן, אברך על כך, אבל הבעיה היא בהתחברות למקרה הספציפי הזה. בגירסה שלה עצמה, היא מתארת בחקירה את מה שהיה ביניהם כאקט חברי. היא הרי לא התכוונה להתלונן נגד בר-לב מלכתחילה. היא סיפרה שמה שהיא עברה עם חגי פלג היה הרבה יותר חמור.
"האמירה נכונה, הדרך נכונה, רק שהכול התחבר למקרה ולאדם הלא נכון. יש פה עוול שהפחית מגודל המעמד. את יודעת מה היא אמרה לחוקרים? 'הלכנו, התיישבנו על הדשא, קמתי, הוא אמר, תעזרי לי לקום, ובמקום לקום משך אותי למטה אליו. נפלתי, לא עליו, לידו ואחר-כך הלכנו משם'. המגע היה בכף היד".
"אני לא אטומה"
תיק בר-לב הוא התיק המתוקשר הראשון של באומהורן כסנגורית פרטית. במשך 24 שנים היתה פרקליטה בשירות המדינה. היא התחילה בפרקליטות מחוז ירושלים ונחשבה לבת טיפוחיו של הפרקליט המנוח עוזי חסון. בין התיקים הבולטים שבהם טיפלה היו תיק הרצח של הודיה קדם על ידי אביה, אלי פימשטיין, ההצבעה הכפולה של ח"כ יחיאל חזן, וכמובן, ניהול התביעה נגד תיק קצב. את כל זה עשתה במקביל לעבודתה כראש מחלקת הערעורים בפרקליטות.
ההתנהלות בתיק קצב שברה אותה, והיא התפטרה ממנו אחרי חילוקי דעות קשים בינה לבין היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, ופרקליט המדינה, ערן שנדר. היא סברה שיש להגיש כתב אישום שיכלול את תלונותיהן של כל המתלוננות נגד קצב שתלונתן לא התיישנה, כולל זאת של א' מבית הנשיא, בעוד שמזוז חשב שסיכויי ההרשעה בתיק נמוכים ודחף לחתימת עסקת טיעון (שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל).
מיד לאחר פרישתה מהפרקליטות תקפה באומהורן את מזוז ושנדר בחריפות, האשימה אותם בחובבנות, חוסר מקצוענות וחוסר מקצועיות, בהפקרת המתלוננות, ובעירוב שיקולים אמוציונליים שלא מן העניין בניהול התיק.
- עזבת את הפרקליטות בכעס. אפילו מסיבת פרידה לא רצית.
"להיות במרכז של אירוע גדול, זה לא אני. לא הרגשתי נוח. אבל זה שעזבתי את הפרקליטות לא אומר שהתנתקתי מהחברים שלי שם. הם מחזקים אותי כל הזמן".
- הם נשארו חברים שלך גם אחרי שתקפת את הפרקליטות?
"בטח, כי זה לא היה נגד הפרקליטות, אלא נגד פרקליט המדינה ומזוז. זו דעה שקיימת בפרקליטות כבר כמה שנים, ואני הייתי זאת שהוצאתי אותה החוצה. תמיד אמרתי מה אני חושבת. לא הייתי יס מן, ומעולם לא היה מצב שחשבתי משהו ולא אמרתי, בגלל איזשהו שיקול זר".
- מה מושך אותך לתחום הפלילי ולתיקים בעבירות מין?
"את רוצה שאני אגיד את הקלישאה, שכבר בילדות קראתי ספרי בלשים והם ריתקו אותי? זה נשמע נמוך. היה לי ברור שהתחום שלי הוא התחום הפלילי. לא התמחיתי בתחום של עבירות מין דווקא. היו תיקים של מרמה למיניהם, הצבעות כפולות, שוחד, צווארון לבן, אבל מה שמובא לידיעת הציבור אלה התיקים שמעוררים בו עניין".
- איך מתמודדים נפשית עם מראות נוראיים של תמונות מזירות רצח, ועם סיפורים קורעי לב על תקיפות מיניות?
"אתה חייב להיות מקצועי ומנותק, כי אחרת אי-אפשר לעשות את העבודה כמו שצריך".
- את נאטמת.
"אני לא אטומה. אני מרגישה ומבינה, אבל תמיד זוכרת שזה לא שלי. בסך-הכול אין לי כמעט זליגה רגשית, כי אם תהיה כזאת לא אמלא את תפקידי. אני יכולה לראות בתיק רצח תמונות מזעזעות וקשות ולא להרגיש כלום, אבל אם יש בסרט טיפת דם, אני לא מסוגלת לראות אותו. התחלתי לקרוא ספר קובני מתורגם, ובעמוד 20 היה תיאור של קשירת רגליים לילדה סינית. באותו רגע הנחתי אותו בצד. אני כנראה עובדת עם חלק אחר במוח, עושה דיסוציאציה".
- קל יותר להתנתק רגשית כשאת בצד של "הטובים" בפרקליטות, אלה שמגנים על החלשים.
"גם כשהייתי בפרקליטות מעולם לא הסכמתי עם הדיכוטומיה של טובים ורעים. בהרבה מקרים הנאשם הוא קורבן של סיטואציה שלא הוא בחר. ראיתי סנגורים שעושים עבודת קודש, גם כשהייתי תובעת. ועוד יותר מזה, הרבה מאוד פעמים, בשלב של גזר הדין, חשתי חמלה על הנאשם ולא תחושת ניצחון".
- גם בעבירות מין?
"בהחלט. העולם הוא יותר מורכב, בעיקר בעבירות מין. יש לא מעט מקרים שבהם הגבר והאישה מספרים סיפור אחר על אותה סיטואציה, וכל אחד נותן זווית אחרת".
- התיק של קצב גרם לך לשבר.
"בתיק הזה נחשפתי למעורבות התקשורת במשפט הפלילי. זאת היתה הפתעה בשבילי. גיליתי עד כמה התקשורת יכולה להשפיע על תהליכים משפטיים. אני חושבת שהמעורבות של התקשורת בשלבי החקירה והמשפט בעייתית. פעם היה סוביודיצה והיום לא כופים אותו, כי בעידן האינטרנט זה לא אפשרי. זה מצב קיצוני ומזיק".
"עובדת על אדרנלין, לא על אנרגיות"
במשך שנותיה בפרקליטות, נמנעה באומהורן מראיונות בתקשורת. גם עכשיו, חצי שנה אחרי שיצאה לשוק הפרטי, עדיין קשה לה להיפתח בכל מה שלא קשור לאספקטים המקצועיים. היא נולדה להורים שעלו מעירק בעלייה של שנות ה-50 ונקלטו במעברות. משם עברו לטירת הכרמל, וגידלו את 5 ילדיהם בצמצום יחסי.
היא למדה בתיכון הריאלי בחיפה, שירתה כקצינת קישור בשלישות ואחרי השחרור נישאה לזאב באומהורן, ועברה בעקבותיו לירושלים. בסוף התואר הראשון במשפטים כבר היו לה שני תינוקות. את התואר השני במשפטים סיימה בהצטיינות. "היו לי הרבה שיאים עד היום. אם נלך אחורה, התיק של רצח הודיה קדם היה שיא מבחינתי".
- לא תיק קצב?
"גם הוא היה שיא, אבל התיק הזה היה אנושי מאוד ומתסכל מאוד. התחברתי לאימא, רוני, ולסיפור. קיבלתי אותה לטיפולי עוד בעיצומה של החקירה, בשלב שלא ידענו בדיוק מה קרה שם, ואלי פימשטיין הופיע בטלוויזיה וביקש את עזרת הציבור למצוא אותה. בתחושת בטן אמרתי: הוא רצח אותה. הילדה לא יכלה לפתוח את השער לבד. הגיעה אינפורמציה על אדם שראה, שבועיים קודם, מישהו חופר את הקבר שלה, אבל לא הצליח לזהות אותו. רצינו שהוא יוביל אותנו אליו, כדי שנוכל לקשור אותו לרצח, והיינו צריכים לגרום לו לעשות את זה".
הפרישה מהפרקליטות אחרי כל-כך הרבה שנים לא היתה פשוטה עבורה. בסאבטקסט, נדמה שגם עכשיו באומהורן עדיין לא הפנימה שהיא משחקת במגרש אגרסיבי. לא שאין לה את הכלים להתמודד עם תחרות - היא מספיק משופשפת במאבקים משפטיים, ויש לה מיומנות בניהול מערכות ארוכות ומתישות - אבל נקודת התורפה היא ההתמודדות עם התקשורת, ניתוח הניואנסים של דעת הקהל והשפעתה בתיקים כבדי משקל כמו זה.
"יש לי יכולת עבודה מופלאה. אני יכולה לעבוד על אדרנלין ולא על אנרגיות, להפריד בין עיקר לטפל, להתמקד ולרוץ קדימה. בזמנו, בתיק של קצב, למרות העומס, המשכתי בעבודה הרגילה כמנהלת מחלקה".
- למה פרשת?
"היתה תקופה של כמה חודשים שבה התלבטתי אם להמשיך בפרקליטות או לעזוב, בלי שום קשר לריצה לסגנות מחוז ירושלים. זה היה קטליזטור. מתוך 24 שנים בפרקליטות, 22 היו מאושרות".
- מה קרה בשנתיים האחרונות?
"קרה קצב. הבגידה במתלוננות. הדרך שבה טיפלה הפרקליטות בתיק. אבל זה לא היה רק זה. יש גם משבר בגיל 50. שאלתי את עצמי אם אני רוצה לבלות את כל חיי באותו מקום. רציתי לראות את הצד האחר, ואני לא פוסלת כיווני קריירה נוספים".
- כחברת כנסת?
"אולי".
- בסוף דצמבר תינתן הכרעת הדין בתיק קצב, ואת תשמעי אותה כמו כל אזרח אחר.
"הבחירה לעזוב את התיק היתה הבחירה שלי. הייתי שלמה איתה, ואני שלמה איתה גם היום. אני מאוד סקרנית כלפי התוצאות, ומאוד מקווה שהכשלים שהיו בפרקליטות לא פגעו בהליך".