השריפה הגדולה בכרמל היא פרי הבאושים של האידאולוגיה הכלכלית של ממשלות ישראל. מחירה של שום שביתת כבאים בישראל עד היום, לא דמה למחיר הדמים של ניסיון הממשלה לאסור את זכות השביתה של הכבאים.
אילו מקורו של הכשל במערכת הכבאות היה נעוץ ברשלנות מקרית, אזי ייתכן כי עריפת ראשים פוליטית הייתה פותרת את הבעיה. שכן במקרה של רשלנות, הרשלנים הולכים הביתה, והנותרים לומדים את מחירה. להוותנו, הגורמים לאסון אינם תוצר של שגגה אלא של מדיניות קטלנית.
מאז הגישה ועדת גינוסר את המלצותיה לבנימין נתניהו בכהונתו הראשונה, ובהן ההמלצה להפוך את שירותי הכבאות וההצלה לשירות ארצי, כיהנו בישראל 4 ראשי ממשלה ו-6 שרי אוצר. על מנת לממש את השקפתם האידיאולוגית ולהכניע את הכבאים, ייבשו ממשלות ישראל את מערך הכבאות.
מערך זה אינו מסוגל לספק את צרכי החירום הגדלים של אזרחי ישראל. כיצד הגענו למצב זה?
הממשלה עשתה זאת באמצעות קיצוץ בתקציב השוטף, הקפאת תקנים וחיסול כמעט מוחלט של תקציב ההצטיידות. תקציב הפיתוח השנתי לרכישת ציוד חדש לכיבוי עומד היום על 10 מיליון שקלים בשנה, בעוד שהצורך הממשי הוא פי חמישים. חסרים היום בישראל מאות כבאים מאומנים ועשרות רבות של כלי רכב וציוד כיבוי מתקדם.
יותר מעשור התנגדה הממשלה להקמתה של רשות ארצית לכבאות. התנגדות זו לא הייתה מקרית, אלא פרי התפיסה כי הכרחי להקטין את תקציב הממשלה. רק בעקבות מסקנות מבקר המדינה על מלחמת לבנון השנייה ושריפות החורש המרובות שפרצו בה, החליטה ממשלת אולמרט ב-2008 להקים רשות ארצית לכבאות, אולם גם החלטה זו לא יצאה אל הפועל מסיבות אידיאולוגיות.
שר הפנים דאז, מאיר שיטרית, ייצג את עמדת הממשלה ודרש כי כתנאי מקדים תישלל מהכבאים זכות השביתה. הוא אמר בדיון בכנסת על תקציב 2008, "מערך כיבוי האש שאני מתכוון אליו, יהיה מערך סמי-צבאי כמו שמקובל במשטרה, אי אפשר יהיה לעשות שביתות. זהו למשל חלק מהוויכוח שיהיה עם ההסתדרות. אני לא אסכים שאיגוד כבאי אש יכול לעשות שביתות".
ממשלת נתניהו השנייה המשיכה במדיניות ההכנעה. בדיון בויעדת העבודה והרווחה של הכנסת לפני כשנה, הבהירה רפרנטית האוצר, קרן טרנר, כי רכש של ציוד מתקדם והגדלת מספר הכבאים מותנים בביצוע הרפורמה. היא אמרה כי "השינוי המבני המעמיק במערך הכבאות שנדרש, עתיד להסדיר את כל הנושא של צורכי הפיתוח, ושל צורכי כוח האדם. זוהי חבילה אחת שצריכה להיות נידונה ביחד".
בית המשפט העליון כבר פסק בעבר כי לעובדים בישראל מסורה החירות לשבות, וכי לא ניתן לשלול מהם חירות זאת אלא באמצעות חקיקה מתאימה. בניגוד לאידיאולוגיה הממשלתית, חירות השביתה של הכבאים הינה זכות מוכרת בכל העולם החופשי. תפקידם של כבאים הינו אכן חיוני, וכמוהו גם תפקידם של רופאים, טייסים, ופקחי טיסה. האם הגיוני כי האלטרנטיבה היחידה של עובדים חיוניים שאינם מרוצים מתנאי עבודתם, תהיה להחליף מקצוע?
לדת הכלכלית הניאו-שמרנית, שראש הממשלה נתניהו הוא הכהן הגדול שלה, יש כמה עקרונות מכוננים וכולם הגיעו לכדי מימוש אכזרי באסון על הכרמל. העיקרון הראשון הוא כי על המדינה להקטין את השירותים שהיא מספקת לאזרחיה, וזאת על ידי קיצוץ בתקציבה.
העיקרון השני הוא כי הפרטה היא הנתיב המרכזי להשגת יעילות, ועל כן קניית כיבוי אווירי מחברות ריסוס פרטיות טובה יותר משירות ארצי. העיקרון השלישי הוא כי גמישות הפעולה של שוק העבודה ואיסור השביתות בכלל זה, הכרחית לצורך צמיחה כלכלית.
העשן שפיזר נתניהו בהחלטתו להקים טייסת כיבוי צבאית, אינו סמיך מספיק על מנת לכסות את כשלי מדיניותו. הימנעותו מההחלטה לשקם באופן מיידי וללא תנאי את מערך הכבאות ההרוס, תוך שמירה על זכות השביתה של הכבאים, מלמדת שגם בעת אסון האידאולוגיה חזקה מהצורך.
הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באונ' ת"א, וחבר ב"הדמוקרטים"