מעטות תוכניות הריאליטי שמושכות אש, ביטוי טעון בשבוע האחרון, יותר מ"היפה והחנון". לכאורה זה מעט מוזר, שכן לא מדובר בתופעה תרבותית כמו "כוכב נולד", ואין לה את הממדים ההיסטריים של "האח הגדול" או "מאסטר שף", ובכל זאת, היא מעוררת לא מעט דיונים בפינות הקפה במשרדים, מבקרים מסתערים עליה בשצף-קצף, ארגוני נשים - וסליחה על האסוציאציה המיידית, אבל החל מהעונה הנוכחית, אולי גם ארגוני בעלי חיים (לו אני במקום הכלבה של הנתנייתית, יש סיכוי שאני קושר את עצמי בלילה לשער של צער בעלי חיים ומבקש מקלט מדיני).
לטעמי מדובר בתוכנית כייפית מאוד לצפייה, כזאת שטמון בה אפילו גרעין קטן של אמת, ושהבעיה העיקרית שלה היא שהפרקים המעניינים ביותר לצפייה שלה, הם דווקא הראשונים. אחרי שמתחילה הטרנספורמציה, העסק הופך למרתק פחות.
אבל השבוע, אחרי כל-כך הרבה ימים של אש ותמרות עשן, מתחשק לי לראות את הטראש הטהור הזה, או כמו שאמר פעם שלמה בראבא בתפקיד המיתולוגי של יאצק: "לסתום את המוח - לשמוח בכוח". גם בשביל זה יש טלוויזיה.
באביב היא תשוב בחזרה
"אולפן ליגת האלופות", ימים ג'-ד' מ-21:00, "ערוצי 5"
מחר (ד') יסתיים שלב הבתים של ליגת האלופות, וכפי שנכתב אמש (ב') במוסף הספורט של "גלובס": מבחינת רמת הכדורגל, לא מדובר בהצלחה מסחררת, במיוחד בגלל הופעה של יותר קבוצות מהדרג הנמוך (כמו הפועל תל-אביב למשל). האקשן האמיתי יחל לקראת סוף חודש פברואר, כאשר יחלו משחקי הנוק-אאוט שיצמצמו את מפעל הספורט המרהיב הזה לדרג האיכותי ביותר של היבשת.
מי שלפחות שמרו על רמה הם אנשי אולפן ליגת האלופות, שמוכיחים שוב ושוב את העתיקה שבקלישאות הכדורגל, שלפיה "הרכב מנצח לא מחליפים": מלר ויעקובי, מוטי ואיציק - ומעל כולם, מודי בר-און, המשיכו לבוא מאהבה גם בעונה הנוכחית.
הם היו קלילים כהרגלם, שנונים על-פי דרכם, מקצועיים כשצריך, ומכים על חטא בחן (ע"ע אבי מלר שהימר על בורסספור, כהפתעת העונה, עד שהסתבר כי מדובר בקבוצה הגרועה בתולדות המפעל).
אולפן ליגת האלופות בעיניי הוא סוג של שמורת טבע, לא רק בין ערוצי הספורט השונים, אלא אפילו בקרב הישראליות כולה: באים אנשים נחמדים, מדברים מאהבה, עושים מלאכתם נאמנה ומתפזרים בשירה. כמה פשוט, ככה נדיר.