איתות חיובי לניזוקי השריפה בכרמל? אחרי 8 שנים, בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל בשבוע שעבר תביעה שהגישו חקלאים תושבי המושבה יסוד המעלה, שמטעיהם הוצפו בחורף 2002, נגד המדינה ונגד רשות ניקוז הכנרת, וקבע כי על הנתבעות לשלם לחקלאים פיצוי של כ-5 מיליון שקל בגין מחדליהן ואחריותן להצפות.
"הנתבעות יכלו לצפות את התרחשותו של האירוע המזיק ברמת ודאות סבירה. היה עליהן לדאוג ולתחזק את מתקני הניקוז הקיימים, על מנת שימנעו נזק הנגרם מתופעות משניות של שיטפונות. נזק זה הינו נזק אשר ניתן היה לראותו מראש, וניתן היה למנוע את תוצאותיו בזהירות סבירה", כתב השופט בנימין ארבל בפסק דינו.
השופט דחה את טענת המדינה כי היא פטורה מאחריות לנזקי החקלאים, בשל העובדה כי מניעת הנזק ליחיד עלולה להטיל מעמסה כבדה על הקופה הציבורית. "במיוחד לא תצא הרשות פטורה מחבותה כאשר מסתבר כי פעולה הכרוכה במניעת הנזק נמוכה משיעורו", קבע ארבל.
חורף שנת 2002-2003 היה חורף גשום במיוחד, ואולם גשמי ברכה אלה היו לקללה לחקלאים תושבי יסוד המעלה, שמטעיהם הוצפו במים שפרצו מתעלות הניקוז של הירדן וכן כתוצאה ממי נגד עיליים.
החקלאים טענו, באמצעות עו"ד עדי מיכלין ובסיוע משרד החקירות "בטיחות אנוש", כי הצפת מטעיהם נגרמה בשל כשל במערכת הניקוז המקומית והאזורית, כתוצאה מכשלים של הנתבעות, שלא דאגו לתכנון נכון של המערכת, לא הקצו משאבים מספיקים לתחזוקת המערכת ולניקוי תעלות הניקוז המובילות אליה.
עוד טענו החקלאים כי הנתבעות לא הודיעו להם בזמן על סכנת ההצפות, ומשהתרחשו ההצפות - לא דאגו לניקוז הולם לסביבה הסמוכה.
מנגד טענה המדינה כי בחורף 2002 ירדה כמות גשמים שהוכרה כתופעת טבע חריגה, וכי האחריות על הסדרת הניקוז האזורי היתה על רשות ניקוז הכנרת.
רשות הניקוז טענה מצדה כי אירוע ההצפות היה בלתי נמנע, וכי לא חל כל כשל במערכות הניקוז.
"תקדים לשריפה"
באשר לחלוקת האחריות הפנימית שבין הנתבעות, קבע בית המשפט כי המדינה תישא ב-40% מסכום הנזקים, ורשות הניקוז תישא ב-60%, "שכן הרשות היתה מופקדת במישרין על האתר, ואנשיה אמורים היו לדאוג באופן מיידי להסדרת תקלות שנתגלו".
מנכ"ל חברת "בטיחות אנוש", דני אנגל, ששימשה כחוקרת הראשית מטעם החקלאים, מסרה כי "כל המעורבים באסון השריפה בכרמל צריכים ללמוד טוב-טוב את פסק הדין, מכיוון שהוא מהווה תקדים ישיר למה שקרה השבוע בכרמל".
לדבריה, "בדומה לאסון השריפה, המדינה ורשות הניקוז ידעו היטב מהן סכנות השיטפונות הצפויות, אך לא עשו די בכדי למנוע אותן. פסק הדין שב ומזכיר כי למדינה אין חסינות מפני תביעות נזיקין, מקום שבו מדובר ברשלנות גרידא ולא בפעולה שלטונית".