זה לא סוד שלכסף יש השפעה עצומה על הזוגיות. עם כל הכבוד לרומנטיקה, ויש כבוד, יש לא מעט סיפורים על מערכות יחסים שמתפרקות כשאין כסף; אבל גם כשיש, והרבה, הדרך לאושר עוד ארוכה. מאחר שלהשתפר אפשר תמיד, ליקטנו שלל עצות המנסות להפוך את השילוש הקדוש זוגיות-כסף-קריירה למאיים פחות ולאופטימי יותר.
רבות מהעצות מבוססות על מחקרים אקדמיים המוזכרים בספרן של הסוציולוגית ד"ר דריה מעוז והתחקירנית דבש ניב "זוגיות: מדריך למשתמש" (הוצאת מטר), הרואה אור בימים אלה. לצד מחקרים שונים שמנתחת מעוז בספר, ערכו השתיים מחקר משלהן, שכלל ראיונות עם 300 גברים ונשים בישראל, שתיארו בכנות רבה את הצדדים הנעימים יותר ופחות בזוגיות שלהם.
אנחנו התמקדנו בצדדים הכלכליים של הזוגיות, ולתובנות שעלו בספר הוספנו ניתוח של כמה אנשי מקצוע: ד"ר מיכל בן-צבי-זומר היא פסיכולוגית קלינית מומחית שמעבירה סדנאות לנשים בתחום הקונפליקט הנצחי של משפחה וקריירה, ועבודת הדוקטורט שלה חקרה את סגנון הזוגיות המאפשר לנשים להגשים את עצמן ולנהל קריירה ומשפחה במקביל; פרופ' ליאת קוליק מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן פרסמה מאמרים רבים בנושא, ובימים אלה רואה אור ספר שערכה עם ד"ר ורדה מילבאואר, "משפחות עובדות: הורים בשוק העבודה בישראל" (הוצאת פלס); יוסי אש הוא מבעלי משרד הייעוץ אש-לידור ויו"ר איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה בישראל; ועורכי הדין שמוליק מורן ובועז קראוס מתמחים במעמד אישי.
השורה התחתונה: העולם הוא מקום ציני, ההנחות השוביניסטיות מוטמעות בנו היטב, ולנשים יש עדיין דרך ארוכה לעבור בדרך לשוויון. אבל לא צריך להתייאש - פה ושם ניכרת התקדמות מפתיעה, כזו שגורמת לנו לחשוב שאולי פעם עוד יהיה פה אחרת. הנה כמה עצות בדרך למהפכה.
כלל 1: ספונג'ה עוזרת במיטה
חלוקת התפקידים בבית ותדירות יחסי המין הן שניים מהנושאים השכיחים במריבות בין בני זוג. ממחקר שנערך בארצות הברית בקרב 6,877 זוגות נשואים עולה כי ככל שבני הזוג עסקו יותר בעבודות הבית (בנוסף למשרותיהם מחוץ לבית) - כך עלתה תדירות יחסי המין ביניהם.
תוצאות המחקר פורסמו ב2009- במאמר שכותרתו "למי יש זמן? הקשר בין עבודות בית ותדירות יחסי המין", והפתיעו מאוד את החוקרים מאוניברסיטת מונט קלייר בניו ג'רזי. הם הניחו שככל שמבזבזים יותר זמן על עבודות הבית, כך יש פחות כוח וזמן לסקס; ולא רק שגילו את ההפך, אלא גם שגברים שהיו שותפים למטלות הביתיות (הכנת ארוחות, שטיפת כלים, ניקיון, כביסה, קניות, תשלום חשבון, טיפול במכונית והסעות לחוגים) דיווחו על יותר סקס במהלך השנה.
כמה יותר? כאן המקום להנמיך ציפיות. בן או בת זוג שישקיעו שעה וחצי ביום במטלות הבית במקום שעה, יזכו לסקס לפחות שבע פעמים בחודש, במקום שש בממוצע. שיפור קטן אבל עקבי. המחקר לא בדק את איכות הסקס, אבל החוקרים הניחו שהקשר בין התדירות לסיפוק המיני יהיה גבוה.
המסקנות האלה משתלבות היטב עם מחקרה של מעוז. "שמענו מנשים רבות, וגם מגברים", היא כותבת, "שכשבן או בת הזוג מקילים עליהם ועושים את עבודות הבית המעצבנות הם ממש רוצים אותו יותר, ומתמלאים רגשות אהבה ומשיכה כלפיהם. העשייה בבית, על אף שהיא מטרידה ומעיקה, עשויה להעלות את המניות בעיני בן הזוג ולגרום לו להיראות סקסי ואטרקטיבי יותר".
אחד המרואיינים תמצת בשפתו הציורית איך השיטה עובדת: "אמבטיה לילד - זיון אחר כך".
את פרופ' ליאת קוליק מאוניברסיטת בר-אילן זה לא הפתיע. היא מצאה ש"חלוקה הוגנת של עבודות הבית עשויה להוסיף לשביעות הרצון של בני זוג (בעיקר של נשים) מחייהם ומחיי הזוגיות שלהם". ומכאן, כנראה, הדרך למיטה רק מתקצרת.
גם אם חלק מהנטל יורד בזכות העוזרת, התוצאה הסופית היא שהבית נקי וכולם רגועים יותר. "בסדנאות שאני מעביר עושים סימולציה של ניהול משק הבית והתקציב", אומר יוסי אש. "כמעט תמיד הנשים יציעו לוותר על העוזרת, והגברים יסרבו. הם יודעים שהמחיר שישלמו על היעדר העוזרת יהיה גבוה".
כלל 2: עדיף אימא עם קריירה
מרבית המחקרים מצביעים על כך שאישה עובדת משפיעה הרבה יותר על קבלת ההחלטות במשפחה, מאשר אישה שנשארת בבית ולכאורה חיה את הבית. לפי מחקר של גלית אהרון, שפורסם בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית" ב-2006, רק עבודה במשרה מלאה (להבדיל מחלקית) מחזקת את מעמדה של האישה בתוך המשפחה, ובמקביל גם מגדילה את מעורבותו של הגבר בנעשה בבית, כדי לפצות על היעדרותה.
מיכל בן-צבי-זומר מפרשת: "כשאישה לא מממשת את הפוטנציאל המקצועי שלה, ומוותרת על האפשרות להיות מפרנסת משמעותית, היא מאבדת עמדת כוח במשפחה. העובדה שהיא בעלת סטטוס במקום העבודה משמעותית מאוד, כי היא אומרת שיש לה חיים גם מעבר לבית ומקרינה על הביטחון העצמי שלה. משרה חלקית זו לא באמת צבירת כוח בעולם המערבי. היא בעיקר מממנת את המטפלת ששומרת באותו זמן על הילדים".
כלל 3: אל תתחתנו עם העבודה
המחקרים מראים שאיכות החיים של אנשים מושפעת יותר מאיכות הזוגיות שלהם מאשר מעבודתם. ועדיין, לפי מחקר של פרופ' איילה מלאך-פינס מאוניברסיטת בן-גוריון, רבים משקיעים יותר בעבודה מאשר בקשר הזוגי שלהם. למה זה קורה? "בניגוד לבן הזוג, הבוס או הבוסית לא שמים לך טבעת על האצבע ואומרים שאת והם זה לכל החיים", מסבירה בן-צבי-זומר. "את צריכה לשמור על רמת אדרנלין גבוהה אצלם כדי להישאר ביחד, ומאחר שהפחד לאבד את העבודה היום גדול מאוד, אנשים עובדים קשה".
וכך מאבדים את הזוגיות, שהיא לכאורה מובנת מאליו.
"כן. זוגיות צריכה זמן, ואנשים שנמצאים כל הזמן בעבודה מפספסים זה את זה".
כלל 4: בעל מצליחן - חרב פיפיות
הנה כל התורה על רגל אחת: "שואלים אישה בארצות הברית 'איפה פגשת את בעלך', והיא עונה 'בהרווארד'. ומה את עושה היום? 'מטפלת בילדים'". כך מסבירה בן-צבי-זומר את עקרון הבחירה בכוכב הפוטבול או בסטודנט המצטיין, שנגמר כמעט תמיד לרעת האישה. "לא שזה רע", אומרת בן-צבי-זומר, "אבל זה לא מה שנשים שהלכו ללמוד בהרווארד רצו לעצמן כששאלו אותן פעם מה יעשו כשיהיו גדולות".
למה זה קורה להן?
"כי נשים קרייריסטיות עם אמביציה גבוהה בוחרות בקרייריסט כמוהן. מושך אותן גבר מצליח עם יכולות, שמרוויח הרבה כסף ויכול להיות מפרנס נפלא. בשלב ההתאהבות, כשהן צעירות וחסרות מחויבות, הן לא מודעות להשלכות שיש לנישואים עם התלמיד המבריק של המחזור, שלא יוותר על הקריירה שלו בשבילן. הן לא חושבות במושגים של 'האם הוא יהיה גם אבא נפלא שיבלה עם הילדים וייתן מקום גם לקריירה שלי', אלא בטוחות שיסתדרו, עד שהמציאות טופחת על פניהן.
"זה קורה מכל הסיבות הטריוויאליות. גם כשהן מבריקות, מעצם היותן נשים הן ירוויחו פחות מגבר באותו מעמד, ויחוו הרבה יותר ממנו את רגשות האשם סביב הקונפליקט בית-משפחה. כך שלרוב הן אלה שיוותרו על הקריירה, או שידחו את הולדת הילדים לגיל מאוחר".
המסקנות האלה משתלבות עם תוצאות המחקר של ד"ר יערית בוקק-כהן, חוקרת בתחומי הזוגיות והמשפחה במרכז האוניברסיטאי באריאל. מתברר שהנשים הישראליות בררניות ביחס לרמת ההשכלה והמצב הכלכלי של בן הזוג, ואילו הגברים הישראלים בררנים בעיקר ביחס להופעתה החיצונית של האישה ומעדיפים שתהיה "קצת פחות מהם במדדים של חוכמה, השכלה והכנסה".
כלל 5: קריירה? הנמיכו ציפיות
כדי ששני בני הזוג יממשו את עצמם בקריירה, צריכים שני הצדדים להפחית מהאמביציה ולעזור זה לזה בתקופות הלחוצות. "כשלאחד יש עומס בעבודה השני צריך לקחת אחריות על הבית ועל הילדים ולהיפך", אומרת קוליק. "במקרה כזה, שני בני הזוג יצליחו לנהל קריירה. גם זוגיות של בני ברית עובדת טוב: מחליטים יחד על סדר העדיפויות ופועלים בהתאם. דוגמא אחת היא להוריד את רמת הדרישות מהתפקיד ומהבית ולהגיד שגם 80% זה מספיק טוב".
באילו מודלים נפגעת איכות החיים?
"אצל זוגות שמתחרים ביניהם אצל מי הקריירה יותר חשובה, ואצל הלולייניסטים - מי ששואפים לשלמות גם בבית וגם בעבודה. חשוב להזכיר: גם במודלים שוויוניים יחסית של זוגיות, הנטל עדיין נופל יותר על האישה".
כלל 6: היזהרו בהקרבה העצמית
לא רק בקריירה; גם מימוש עצמי של אחד מבני הזוג, בעוד האחר עובד קשה כדי לפרנס את שניהם, עלול להיגמר בפיצוץ.
כשאחד מבני הזוג מחליט, למשל, להתמסר לאיזה תחביב לא מכניס או להגשים את עצמו בעבודה שכמעט לא מייצרת הכנסה, האחר מפרגן לו כי זה חלום חייו או סתם כי הוא רוצה שבן או בת הזוג יהיו מאושרים. אבל בדרך כלל זה נגמר בניצול של צד אחד וברגשות טינה של הצד האחר.
מתי זה בכל זאת יכול לעבוד?
בן-צבי-זומר: "אם מתחלפים בתפקידים. אם רק אתה תחפש את עצמך כל הזמן ואני אפרנס, זו בעיה. אבל אם גם לי תהיה הזדמנות כזאת בעוד שנה-שנתיים, זה ייתן לי אורך נשימה בתקופה העמוסה".
כלל 7: אל תפחדו לדבר על כסף
הכסף נמצא שם כל הזמן, אבל הרבה זוגות מתקשים לשים אותו על השולחן. "72% מהזוגות המתגרשים עושים את זה בגלל דיאלוג לא נכון על כסף, ולאו דווקא כי היה חסר", אומר אש. "אצל כל אחד בבית היחס לכסף היה שונה, וכשבונים זוגיות משותפת צריך לגשר על הפערים הערכיים האלה".
מה קורה כששותקים?
"זה יוצר כעסים, עד כדי תחושה של בגידה. נתקלתי בעצמאי שבקושי הפריש לפנסיה, וכשאשתו גילתה שזקנתה תהיה ענייה מאוד, היה לא נעים. בני זוג צריכים לפעול בשקיפות ולשתף במידע. להראות מדי פעם תלושי משכורות ולעדכן כשמשנים את הסיסמה לאתר האינטרנט של הבנק".
אז אתה בוודאי בעד חשבון משותף.
"מאוד בעד. יש בזה אמירה. כבר ראיתי בעל עסק שניהל חשבון נפרד והגיע עד כדי פשיטת רגל. אשתו, שדווקא הרוויחה יפה, לא רצתה לעזור לו, וזה היה מאוד חבל. אנשים מגיעים להרבה מאבקי כוח סביב כסף, והחלטות משותפות יכולות לעזור. לא יכול להיות שכל אחד יתנהל ברמת חיים אחרת; שאחד יסכים לוותר על חופשה שנתית כדי לממן לימודים גבוהים לילד, והאחר יגיד, 'על גופתי המתה, שילך למלצר'".
הצד המכוער באמת מתגלה בזמן הגירושין. "יש הרבה הסתרות רכוש וטרור כלכלי שגברים עושים לנשים שלהן, גם כשיש חשבון משותף וגם כשהאישה בעצמה מכניסה משכורת", אומר עו"ד מורן. "בודקים כל הוצאה שלה, ומתחקרים למה הוציאה כל-כך הרבה כסף. כשהאישה תלויה באותו גבר כלכלית, היא מקבלת את ההצקות האלה בהכנעה של אישה מוכה. אם היא יותר עצמאית, היא מנסה להתגרש".
אחד המקרים שמוציא הרבה אמוציות הוא פיטורים."על המצב הקשה בעבודה כדאי לספר הרבה לפני שמגיעים הביתה ומדווחים שפוטרנו", אומר אש. "ובכל מקרה, דווקא ברגעים האלה צריך לדעת לתמוך ולראות בזה תקופה שתעבור. לדבר על איפה אפשר לוותר ולחסוך ואיפה אני - בן הזוג העובד - יכול לקחת יותר עבודה כדי לפצות על אובדן ההכנסה. לרדת על בן הזוג המפוטר שבגללו קנינו לפני שבוע מקרר חדש ומה יהיה עכשיו, זה לא לעניין".
כלל 8: אל תנפנפו בשכר הגבוה
"ב-10% מהזוגות האישה מרוויחה יותר מהגבר, ב-35% יש שוויון, וב-55% מהזוגות הגבר הוא המפרנס העיקרי", אומרת קוליק שמסתמכת על נתוני הביטוח הלאומי. "זו התפתחות מאוד משמעותית בהשוואה לעבר".
כיצד מרגיש גבר שאשתו מרוויחה יותר ממנו? מעוז ממליצה לנשים לא לנפנף בזה יותר מדי. "גברים אולי יבחרו באישה קרייריסטית, שחכמה מהם ואפילו מרוויחה יותר מהם, אבל לא כדאי להטיח זאת בפניהם", היא כותבת. "גבר, גם אם הוא לא ממש מודה בכך, חש חוסר נעימות כשאשתו מרוויחה יותר ממנו או חלילה צריכה לפרנס אותו, כי זה פוגם לו בתחושת הגבריות".
שוביניזם טהור? מעוז כופרת בהנחה שחוסר הנוחות הוא נחלתם של גברים בלבד. "גם בת זוגו של גבר כזה חשה שמשהו כאן לא כשורה, שהיא ויתרה על הסדר הנוח, המוכר והנפוץ של גבר מפרנס. היא לא צריכה להתבייש בזה, אבל גם לא לנפנף בזה".
מהראיונות שערכו מעוז ודבש עולה כי "תפיסת הגבר המפרנס כל-כך חזקה, שגם נשים עובדות ומפרנסות חשות שבני זוגן חייבים לשלם עליהן, להוציא אותן, לקנות להן ולפרנס אותן. הן סבורות שכל זה מגיע להן בתמורה לוויתורים שהן עושות בקשר".
בן-צבי-זומר מסכימה בצער עם ההנחה ש"רובנו שבויים במושגי מגדר מוטים, ולכן גבר שאשתו מרוויחה יותר ממנו חש מאוים יותר, כיוון שהזהות העיקרית שלו היא של מפרנס. אם מקור הכוח שלו נלקח ממנו, אז מה הוא כן. אישה, לעומת זאת, יכולה להרגיש טוב גם אם היא לא מקור הכסף. ובכל מקרה, לא הייתי מציעה למי שמרוויח יותר לנפנף בזה; לא משנה אם הוא גבר או אישה, טוב זה לא עושה".
כלל 9: הסכם ממון זה לא מילה גסה
רגע לפני החתונה, כשהרומנטיקה בשיאה, לדבר על הסכם ממון נשמע מאוד מביך וקטנוני. "זוג צעיר לא רוצה לתרגם את האהבה שלו להסכם ממון, ולרוב מתנגד לזה", אומר אש. "אלא אם כן מדובר בבנים למשפחות עשירות, שחונכו מגיל צעיר שההון המשפחתי לא עובר בקלות לכל אחד".
עורכי הדין אמנם מתפרנסים מזה, ובכל זאת שווה להקשיב לשיקולים שהם מעלים. "לא כדאי לוותר על הסכם ממון לפני החתונה", אומר קראוס. "הוא משמש כמסננת הכי טובה לחוסן הנישואים. מי שלא מצליח לצלוח אותו, ייתכן שנישואיו בכל מקרה לא יחזיקו מעמד זמן רב".
ומי שרוצה לדחות אותו לאחר החתונה?
"זה אפשרי, אבל אז חייבים את אישור בית המשפט, ולא ניתן להסתפק באישור נוטריון. לפני נישואים המשא ומתן יותר נעים, כי הכול עוד פתוח. אחרי החתונה בן הזוג מרגיש הרבה פחות נוח להסכים להסכם שיקפח אותו".
מורן מציע דרכים לרכך את המכה: "בכמה מדינות בארצות הברית יש הסכם ממון מוגבל בזמן, כי צעירים שמתחתנים לא יודעים איך ירגישו בעוד כמה שנים, ורוצים שתהיה להם הזדמנות לפתוח את הדברים מחדש; זו דרך שאפשר לשקול גם כאן".
כלל 10: עד שהילדים יפרידו בינינו
לקינוח, הנה משהו שהוא יותר נתון מאשר עצה, ועדיין רק לשים את הבעיה על השולחן עשוי להוות את הדרך לפתרונה: 26% מהנשים הישראליות בגילים 45-20 הפסיקו לעבוד בעקבות הולדת הילדים, לעומת פחות מ-1% בקרב הגברים. 16% נוספים מהנשים הקטינו את היקף המשרה בעקבות הולדת הילדים, לעומת 3% בלבד מהגברים.
את הנתונים המקוממים האלה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני תשעה חודשים, לרגל יום האישה הבינלאומי. הם מחזקים מגמה שתוארה בסקר שערכו חוקרים באוניברסיטת תל אביב ב-2003, שלפיו 71% מהציבור הישראלי סבורים שעל אישה שיש לה ילדים מתחת לגיל בית ספר לעבוד במשרה חלקית או לא לעבוד כלל.
לפרישה המוקדמת הזאת יש מחיר. מעוז מצטטת את לינדה הירשמן, פרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת ברנדייס, הטוענת כי 93% מהנשים שניסו לחזור לשוק העבודה (האמריקאי), לאחר שעזבו אותו, לא הצליחו בכך. "הבחירה להישאר בבית", כתבה הירשמן, "גורמת להן לפתח תלות בבני הזוג ולחיות חיים פחות טובים ומלאים, שאינם משקפים את ההשכלה ואת היכולות שרכשו בחיים".
סביר להניח שהמצב בישראל פחות מוקצן, ולו מפני שנהוגה כאן חופשת לידה בתשלום, בעוד שבארצות הברית היא תלויה ברצונם הטוב של המעבידים ולא מקבלים בעדה שכר. "המצב הזה גורם לנשים בארצות הברית להתפטר אחרי הלידה", אומרת בן-צבי-זומר. "הנשים האמריקאיות נשארות עם התינוק בבית למשך שנתיים, וכשהן מתחילות לחשוב על חזרה לעבודה מגיע זמן הילד השני, כך שהן מוצאות עצמן חמש שנים בבית. בדיוק בשנים שבהן הקריירה שלהן אמורה לנסוק, הן נבלמות. הן חוזרות לשוק העבודה הרבה פחות מעודכנות, עם ילדים קטנים בבית. נשים עניות או חד-הוריות חוזרות לעבודה מיד כי אין להן ברירה, אבל דווקא אלה בחתך הסוציו-אקונומי הגבוה יותר, שיכולות להסתדר עם משכורת אחת, נשארות בבית והולכות לאיבוד".
מעמדו של הגבר לא נפגע בעקבות הפיכתו לאבא?
"להפך. מסלול הקידום שלו נמצא בנסיקה. הוא משדר יציבות מעצם הפיכתו לבעל משפחה. הבוס מקדם אותו בדרגת השכר, נותן לו עוד תיקים ומשימות, כאילו אומר לו, 'עכשיו אתה גבר שצריך לפרנס ונמצא במקום הנכון - ואנחנו פה כדי לספק לך כמה שיותר פרנסה'. האישה, לעומתו, נחשבת להרבה פחות יציבה, צריכה לצאת מוקדם מהעבודה, ולא יודעים מתי היא תיעדר כי הילד חולה".