עיריית הרצליה המשיכה בהליכי גבייה של דוח חניה מאוגוסט 1997, למרות שהתיישן, ובית משפט השלום בתל-אביב קבע שלשום (ב') כי העירייה ומשרדי עורכי הדין שפעלו בשמה לגביית החוב יפצו את נהג הרכב, חנוך כרם, ב-50 אלף שקל - בגין עוגמת-הנפש שנגרמה לו.
"זכותו של כל אדם שלא להיפגע מהליכי גבייה רשלניים, תוך פגיעה בקניינו, או תוך ניסיון לפגיעה שכזו במידה שמעל לדרוש. בהצגתו של אדם כמי שאינו משלם את חובותיו יש משום פגיעה בשמו הטוב, וברור כי יש בכך אף גרימת סבל ועוגמת-נפש", כתב השופט דן מור. "עורך דין או שלוח אחר של רשות מקומית, הממשיך בפעולות גבייה העשויות לגרום לנזק, ללא בדיקה ראויה לקיומו של חוב אמיתי, חורג מדרישות הסבירות והמיומנות החלות בעניין שכזה".
באוגוסט 1997 קיבל כרם, מנכ"ל חברה מסחרית, דוח חניה, לאחר שהחנה את רכבו במקום אסור בתחומי עיריית הרצליה. בשנים שלאחר מכן שלחה עיריית הרצליה באמצעות משרדי עורכי הדין נסים, רינקוב, סנדרוביץ ורון חמד, מכתבי דרישה רבים לתשלום הקנס לכתובות שונות, ולאחר שהקנס לא שולם אף הטילה עיקול על חשבונות הבנק של כרם, וניסתה לעקל רכוש מביתו.
כרם לא הכחיש כי ביצע את העבירה, אך טען כי הפעם הראשונה שקיבל את דרישת התשלום היתה ב-2007, לאחר שהעבירה התיישנה, ועתר לבית המשפט בטענה כי העיקולים בחשבונו ובביתו נעשו שלא כדין, גרמו לו נזקים, פגעו בפרטיותו ובשמו הטוב.
פעולות רשלניות
בית המשפט קיבל את גירסת התובע לפיה הקנס התיישן, וקבע כי כל פעולות הגבייה שהתבצעו היו פעולות רשלניות. "רשות מקומית המפעילה את כוחותיה על-פי דין, חייבת לנהוג במיומנות ובשקידה סבירה, למנוע פגיעה ונזק לאזרח שלא לצורך, וכך במיוחד עורכי דין שנשכרו לצורך אותה פעולת גבייה".
בנוסף על הפיצוי בסך 50 אלף שקל, קבע בית המשפט כי על הנתבעים לשלם לכרם הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
באת-כוחו של התובע, עו"ד הדס קריספי מסרה כי "מדובר בפסק דין ייחודי שמעיד סוף-סוף על אומץ של בית המשפט למול הרשויות ומשרדי עורכי דין, שמרשים לעצמם לעשות שימוש לרעה בהליכים משפטיים. מי ייתן ופסק דין זה הוא סנונית לבאות לריסון התנהלותם של משרדי הגבייה למול האזרח הקטן".
ממשרד נסים, רינקוב, סנדרוביץ נמסר בתגובה כי "המשרד לומד את פסק הדין ואת המשמעויות שלו, ובכל מקרה יוגש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין שהתקבל".