איזו אנחת רווחה. סוף סוף זה קרה. הלחץ שישב על העורף של נשיאות ברצלונה נעלם. הרמזים של רואי החשבון, ההתראות של עורכי הביקורת הפיננסית, ההמלצות של ממשלת קטלוניה האוטונומית. נשיא ברצלונה סנדרו רוסל סגר את אחת העסקאות המדוברות והגדולות בכדורגל העולמי: לראשונה בתולדותיה תהנה ברצלונה מספונסר חולצה. העסקה: כ-165 מיליון אירו ל-5 שנים וחצי מ"קרן קטאר" שבבעלות ממשלת קטאר.
זה קורה באיחור מסוים. כמעט 37 שנים מאז התנוסס לראשונה סמל "ייגרמייסטר" על חולצת איינטרכט בראונשווייג - הקבוצה הראשונה שעלתה לשחק עם ספונסר חולצה.
הלחץ על ברצלונה "למכור" את החולצה החל למעשה רק בתחילת שנות השמונים. הזעקה שקמה עכשיו בין אוהדי בארסה המטפסים על גדרות וזועקים חמס בפורומים השונים, על הרס המוטו והמסורת בני 111 השנים של המועדון, פשוט מגוחכת. המימון של ברצלונה בידי קרן קטאר בסכום חסר תקדים של 30 מיליון אירו לשנה, הוא חתונה מושלמת. מצב של ווין-ווין.
זה מתחיל עם ברצלונה כמובן. העובדה שטרם התנוסס מפרסם על חולצת הפסים הכחולה-אדומה המפורסמת, נעוצה במספר גורמים. האחד הוא הגאווה הקטלונית על היות ברצלונה אחרת ושונה, על חוסר הצורך שלה בסיוע מבחוץ. השני הוא אי הגעה להסכמה עם מפרסמים על ערך הפרסום על החולצה הזו. גם ז'ואן לאפורטה, הנשיא הקודם, חיפש ספונסר, ומשלא מצא הצעה שתניח את דעתו החליט לעשות מכך נשק מוסרי וחתם על העסקה המפורסמת עם יוניצ"ף. במסגרתה שילמה (!) ברצלונה מדי שנה מיליון וחצי אירו לפרויקטים למלחמה באיידס וזכתה, בצדק, בשבחים והערכה רבה.
אבל כבר לפני ארבע שנים התפשטה הסברה שיוניצ"ף על החזה אמור להכין את האוהדים לרע יותר. לאפורטה, מצידו, הניח כבר אז את אבן הפינה להסכם הנוכחי.
הסיבה המרכזית, וכאן אומר דובר ברצלונה את האמת המרה: היא שהמצב הפיננסי של המועדון בכי רע. אחרי שבשנה האחרונה לווה המועדון כסף כדי להחזיר חוב של 60 מיליון אירו לרשויות המס, הוא שקוע בחובות לבנקים בסך יותר מ-400 מיליון אירו. ההפסד בשנה האחרונה, של 63 מיליון אירו, מכאיב במיוחד. כי הוא מגיע אחרי עוד עונה אדירה על המגרש. הקטלונים משוועים לכסף וסכום השיא מהעסקה הוא הוכחה נוספת עבורם לגדולתו וחשיבותו של המועדון. ובפראפראזה על טענתו של אוסקר וויילד לגבי נשים: "כל המועדונים הם זונות, צריך רק למצוא את המחיר".
כאן נכנסים הקטארים לתמונה. קודם כל, יש למדינה השנייה בעושרה לראש בעולם (אחרי ליכטנשטיין) מספיק כסף לבזבוזים. ואם בזבוזים, אז חזה החולצה של הקבוצה הפופולארית בעולם הוא סמל סטאטוס לא פחות טוב מלמבורגיני או נעליים של טוד'ס. אבל יותר מזה: קטאר היא מדינה שלוקחת את עצמה ברצינות. עם הכסף שנובע ממקורות הגז והנפט הבלתי נדלים, האמיר החליט להוביל את קטאר אל המאה ה-21 כמדינה מובילה ומתקדמת. ההצעדה קדימה נערכת בשני ערוצים: השכלה וספורט. לכן משקיעה קטאר כל כך הרבה בענפים רציניים כמו טניס, גולף ואתלטיקה, באקדמיות ומרכזי כינוסים בנושאי ספורט המתקדמים בעולם. וגם, כמובן, באירוח המונדיאל ב-2022, אחרי שההצעה לארח את המשחקים האולימפיים נדחתה על הסף.
לקטארים יש רווח תדמיתי עצום כתוצאה מהעסקה. "קרן קטאר" הספונסרית היא ארגון ממלכתי ללא כוונת רווח שעוסק בפרויקטים של חינוך ופיתוח במדינה וברחבי המזרח התיכון.
ברצלונה יכולה להמשיך ולהחזיק בנשק המוראלי של מפרסם לטובת הקהילה. הקשרים בין המועדון וקטאר ממילא משתפרים והולכים. היו"רית של הקרן, השייח' מוזאח בינת נאסר אל מיסנד, היתה זו שתיווכה בין יוניצ"ף, ברצלונה וקטאר; בתמורה קיבלו הקטארים תמיכה מכוכבים כמו פפ גוארדיולה, שהוא בעל מהלכים במדינה ושימש שגריר של אירוח המונדיאל בקטאר. גם רוסל הודיע על תמיכתו בקטאר לאירוח מונדיאל 2022 בזמן קונגרס בנושאי ספורט שנערך לא מכבר במרכז הקונגרסים 'אספייר'. ברצלונה משמשת כבר שנים כפרטנר של אקדמיית הכדורגל של 'אספייר' בקטאר. על העסקה שנרקמה בין ספרד וקטאר לתמיכה הדדית בהצבעה בפיפ"א נכתב רבות. אגב, עסקת החסות עצמה נחתמה בזמן המשחק בין ברזיל וארגנטינה שנערך בקטאר.
לקטארים, אחרי שלקחו את כל הקופה בשבוע האחרון עם הזכייה באירוח המונדיאל ב-2022 ועם הספונסרשיפ היוקרתי בעולם, יש עוד משימה קטנה להשלים: המטרה הבאה היא רכישת קבוצת פרמיירליג. על הכוונת: ניוקאסל. מאחר שכסף לא מהווה בעיה, יש משהו שיכול לעצור אותם?