ב-7 למארס 2010 יפרסם משרד התחבורה את "צו היבוא המקביל" החדש, שנועד להסדיר את האפשרות לייבא ארצה, ביבוא מסחרי, כלי רכב חדשים מצד שלישי, ללא צורך ברישיון רשמי של יצרן הרכב. הצו נועד לאפשר ליזמים חדשים לעקוף את מנגנון הבלעדיות של יבואני הרכב הקיימים, ולפתוח מסדרון חדש ליבוא כלי רכב חדשים שייצור תחרות ויביא להוזלת המחירים. השלב הראשון ביישום הרפורמה התייחס רק לדגמים אירופיים ואמריקניים שמיובאים כיום ע"י היבואנים הסדירים, ולכן לא היו לו כל תוצאות בשטח. אלה חלק מהסיבות.
המהמורות שהקשו
הרגולציה דורשת מהיבואן המקביל לבצע הימור כספי כבד: להשקיע בתשתית ולהזמין מלאים גדולים (בצו נקבעת כמות מינימלית), שעלולים "להתיישן" עוד בטרם נמכרו בשל התקנה הקובעת כי רכב שחלפו 12 חודש מאז ייצורו חייב להירשם על שם היבואן (ולפיכך ערכו יורד משמעותית).
בנוסף דורשת הרגולציה, כי היבואן המקביל יחתום חוזה ארוך טווח עם מקורות האספקה שלו (אותם דילרים), שבו מוטלות חבויות משפטיות על הספק. למותר לציין, שלדילרים בחו"ל, שרובם סיטונאים עצמאיים שמגלגלים כמות אדירה של עודפי רכב בסגנון "שלח ושכח", אין שום אינטרס להיכנס למחויבות כזאת. ולבסוף, כך לפחות טוענים היזמים, הפעילו חלק מיצרני הרכב את השפעתם על הדילרים, כדי למנוע יצוא מקביל לישראל.
גם יבואני הרכב הסדירים בישראל, שהודיעו בזמנו כי הם עשויים לפתוח אופרציות עצמאיות של יבוא מקביל, טרם עשו צעד מעשי בכיוון. יבוא ושיווק מוזל של מותגים אחרים, אפילו תחת "חברה-בת", הוא צעד שעלול להרגיז את היצרנים "שלהם" ואולי אפילו להביא לאובדן זיכיון היבוא.
האור בקצה המנהרה
אבל אל ייאוש. תקנות היבוא המקביל בכל זאת מותירות מסדרון צר לשינויים מעשיים בשוק: "יבוא מקביל In house". קרי, יבוא מסחרי ע"י היבואנים הסדירים, של כלי רכב בתקינה אמריקנית שעד היום לא ניתן היה לייבאם. הסעיף המתיר זאת בצו ייכנס לתוקף שנה מיום פרסומו, כלומר בתחילת מארס 2011.
הסיבה שאפיק זה ריאלי כיום יותר מבעבר, היא שליצרנים עצמם יש אינטרס להתיר זאת. שוק הרכב האמריקני עדיין נמצא במיתון, מפעלי הייצור האמריקניים עובדים בתפוסה חלקית והם "רעבים" לכל שוק ייצוא חדש שימשיך להריץ את קווי הייצור.
צירוף נסיבות זה, בשילוב עם הדולר הנמוך, צפוי להביא אלינו בתוך חודשים בודדים שלל דגמי רכב אמריקניים חדשים ומעניינים, שאם מחירם בארץ ישמור על קורלציה כלשהי למחירם בארה"ב, הם עשויים לרענן בהחלט את השוק. בחלק מהמקרים מדובר בדגמים חדשים לגמרי. במקרים אחרים בדגמים שהיו כאן בעבר אך הגרסה האמריקנית שלהם מצוידת במנועים חזקים יותר ורמת האבזור והפינוק גבוהה הרבה יותר, כמקובל בארה"ב.
מי במועמדות?
כמה דוגמאות. יונדאי, למשל, כבר נערכת לייבא מארה"ב את סונטה-סדאן החדשה. סובארו סוגרת את הקצוות האחרונים לקראת יבוא סדיר של B4 סדאן ו"אאוטבק" מהמפעל שלה באינדיאנה. הונדה מחכה בכיליון עיניים לאקורד האמריקנית בגרסת סדאן וקופה (עם מנועי V6 רציניים), שמיוצרת במישיגן. טויוטה דנה ברצינות ביבוא הקאמרי האמריקנית, ואולי גם ביבוא סדיר של כמה רכבי SUV שהביקוש להם בארץ מוכח כמו FJ קרוזר. גם קרסו, יבואנית ניסן, כבר עשתה כמה צעדים רציניים בדרך ליבוא של "מקסימה" ו"אלטימה" האמריקניות. יהיה מעניין.