האם בנימין בן-אליעזר באמת חושב שעמרם מצנע הוא האיש המתאים למנהיגות העבודה, או שהוא פשוט לא רוצה לראות את המתמודדים האחרים בתפקיד הזה? כך או אחרת, ההצעה של פואד בהחלט ראויה לדיון רציני.
מצנע אינו כמו פוליטיקאים אחרים, הדבר הזה הוכח כאשר היה מנהיג העבודה. הוא פשוט לא מצא את עצמו בתפקיד זה, ועשה את המעשה ההגון והתפטר. בכלל, נראה ש"הגון" היא המילה העיקרית שעולה בראש כאשר חושבים על מצנע.
ממנהיגות העבודה הוא הלך למנהיגות העיירה ירוחם שבדרום. אם זוכרים שמנהיגים אחרים, כמו ברק ונתניהו וכו', הלכו מהמנהיגות אל תעשיית הכספים, מדובר במהלך לא אופייני. והרי זה פלא - מצנע אפילו הצליח לשקם את העיירה שהיתה נגועה כמעט בכל חולי אפשרי. ואל יהא הדבר קל בעיניכם - ירוחם היא כור היתוך פוליטי קשה לא פחות מהכנסת או מהממשלה.
גם איש עשייה, גם איש חזון, גם אדם הגון, גם צנוע, וגם ציוני במובן המעשי של המילה - מה עוד צריך למנהיגות העבודה? או שמא אלה הן בדיוק התכונות שמפלגת העבודה לא רוצה?
יעקב נאמן לא ממש רוצה
יש הרגשה קצת לא נוחה מהפסיביות של יעקב נאמן בנושא השביתה של פרקליטי המדינה. אם זה היה עניין של אופי, אפשר היה לומר שאין מה לעשות, זה האיש, הוא פשוט לא בנוי למאבקים. אלא שזה כמובן רחוק מהמציאות.
אנחנו זוכרים את מאבקו ההרואי של נאמן בעד פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, נושא שהיה הבייבי שלו. נאמן נחל כישלון במאבק זה, אבל הוכיח רוח לחימה הרבה מעל ומעבר לדרישות התפקיד, בוודאי מעבר למה שהנושא הצדיק.
כלומר, יש לנו שר משפטים שהוכיח כי הוא יודע להיאבק - כשהוא רוצה. לכן כמעט אין מנוס מהמסקנה שבעניין הפרקליטים נאמן לא ממש רוצה. הפסיביות שלו ממש מעוררת השתאות, מה גם שהוא אפילו לא מנסה ליצור מראית-עין של מעורבות בשביתה. כאילו היה מדובר בשביתת עובדי הנמלים או משהו.
חוסר הנוחות מתופעה זו הולך וגדל כאשר זוכרים מי הביא את נאמן אל השררה הממשלתית, הלא הוא אביגדור ליברמן. אותו ליברמן נתון שנים רבות (רבות מדי) לחקירות בגין חשדות כבדים. בתקופה זו עמלה הפרקליטות באינטנסיביות כדי לסיים את התיק, לכאן או לשם. באה השביתה ועצרה את הדיונים בנושא זה, כמו בהרבה אחרים.
בדרך הטבע והמשפט
אנחנו לא יודעים אם לליברמן יש אינטרס שהפרקליטים לא יעבדו יותר מדי. הוא עצמו דורש כבר זמן רב שיסיימו כבר את החקירה בעניינו. עם זאת, בדרך הטבע והמשפט, חשודים מעדיפים בדרך-כלל שעניינם ייסחב כמה שיותר. במיוחד אם ידוע להם שרוח הפרקליטות נושבת נגדם, ונראה כי ערב השביתה זה היה המצב.
מבחינה עובדתית, אם כן, המצב הוא כזה: שר המשפטים חייב את תפקידו לליברמן; ליברמן נחקר בנוגע לעבירות פליליות שונות; עניינו הושהה בשל שביתת הפרקליטים; נאמן לא ממש פועל לסיום השביתה.
יכול להיות שאין שום קשר בין הדברים. יכול להיות שהמחשבה על קשר כזה היא הזויה. בכל מקרה, העובדות יוצרות תחושה של אי-נוחות.
נאמן יכול היה לשפר קצת את התחושה הזאת, אם היה מסביר מדוע בעניין השביתה הוא מתאמץ הרבה פחות מאשר באשר לפיצול סמכויות היועץ, למשל.
שיפור גדול יותר בתחושה הציבורית יכול להיווצר אם נאמן היא מתחיל לפעול בעניין השביתה כמו הבולדוזר שהיה כעורך דין, ושהוא יכול להיות גם כשר.
matigolan@globes.co.il