קץ האוטונומיה של הערבות הבנקאיתעד כה נהוג היה לסבור, כי ערבות בנקאית אוטונומית היא "בטוחה של ברזל". מימושה של ערבות שכזו לא היה מותנה, אלא בתנאים הקבועים בה-עצמה. המדובר בהתחייבות של הבנק, שהנפיק את הערבות, לשלם לנערב את הסכום הנקוב בה, עם קבלת דרישה ראשונה, בלי לשאול שאלות, בלי לדרוש הצגתה של אסמכתא כלשהי לזכותו של הנערב, אף בלי לפנות אל החייב לשם בירורה.
הנערב אף אינו חייב לדרוש מן החייב, תחילה, את קיום החיוב, או את סילוק החוב. כך, מימוש הערבות הבנקאית האוטונומית אינו כרוך בעסקת היסוד, שבקשר אליה היא ניתנה, ואין על הנערב להוכיח, כי הוא עמד בתנאי העסקה, או שרעה-החייב הפר אותם.
חלק נכבד מ"עוצמתה" של הערבות הבנקאית האוטונומית היה נעוץ, לפחות עד כה, בעוצמתם הכלכלית של הבנקים. בהיותה עצמאית ואוטונומית, לא היה מימושה של הערבות תלוי במצבו הכלכלי של נותנה. מעת מסירתה לידיו, היה לנערב עניין מול הבנק בלבד, ובהתקיים התנאים, שפורטו בה, היה על האחרון לשלם לו את סכומה, על-פי דרישתו הראשונה, כאמור.
לאור חשיבות האוטונומיה של הערבות הבנקאית האמורה, לשם קיום חיי מסחר תקינים ו"זורמים", לא מיהר בית המשפט העליון לסדוק בה סדקים ולצמצם אותה. ברבות השנים נקבעו אך חריגים בודדים ומצומצמים, אשר בהתקיימם מנעו בתי המשפט את מימושה של הערבות. החריגים היו נעוצים בהתנהגותו של הנערב בלבד. רק מרמה או התנהגות חמורה אחרת מצדו הצדיקו את מניעת מימוש הערבות שבידו.
פסק-דין חדש, שיצא בשבוע שעבר תחת ידי בית המשפט העליון, קורא תיגר על עצמאותה ועל עוצמתה של הערבות הבנקאית האוטונומית. השופט אשר גרוניס קבע, אמנם, כי אין לראות בקביעתו "קביעה עקרונית" באשר לחריגים ל"עקרון העצמאות", אך ימים יגידו עד כמה יהיה על בתי המשפט להתאמץ על-מנת לתקן את המעוות ועל-מנת להחזיר את הסדר על כנו.
חריגים מצומצמים
פסק הדין ניתן בהליך, שננקט בידי א. ארנסון בע"מ, אשר התחייבה לבצע, עבור מע"צ, עבודות סלילה והרחבת דרכים. במסגרת החוזה שביניהן, מסרה ארנסון למע"צ 4 ערבויות בנקאיות אוטונומיות, של בנק לאומי, בסכום כולל של כ-13 מיליון שקלים.
בין הצדדים נתגלעו מחלוקות בנוגע לליקויים שונים, שמע"צ טענה שהתגלו בפרויקט. לפיכך, פנתה מע"צ אל בנק לאומי בדרישה לחלט את הערבויות. היא אף הגישה, נגד ארנסון, תביעה בשיעור 22 מיליון שקלים.
ארנסון הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב מימוש הערבויות הבנקאיות, אך שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודה זפט, דחה את בקשתה. על כך הגישה ארנסון, לבית המשפט העליון, בקשת רשות לערער.
ערים לכך, שהחריגים לעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית מצומצמים מאוד, כאמור, טענו פרקליטיה של ארנסון, עו"ד פטר גד נשיץ, שי כהן וגלי הכט-יופה, כי ההצדקה למניעת חילוט הערבות נעוצה בהתנהלותה חסרת תום הלב של מע"צ. לטענתם, בסילוק ידה של ארנסון מן הפרויקט, הפעילה מע"צ שיקולים זרים.
הפתעה: אף שהשופט אשר גרוניס קבע, כי חריג זה לא התקיים בנסיבות העניין, הוא קיבל את ערעורה של ארנסון והורה על עיכוב מימוש הערבויות.
"ערבויות אוטונומיות מאופיינות בכך שניתן לממשן ללא תלות בעסקת היסוד", אזכר גרוניס והמשיך: "מימוש ערבות מסוג זה יעוכב רק במקרים חריגים. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שני חריגים עיקריים אשר בהתקיים אחד מהם ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב מימוש הערבות. חריגים אלו הם חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות". עד כאן יאה ונאה.
לאחר דברים אלה חל ה"מפנה". אף שכאמור, הוא דחה את הטענה בדבר התנהלות חסרת תום-לב מצד מע"צ, ראה גרוניס להורות על מניעת מימוש הערבויות. כך הוא עשה על סמך האמור בתצהירו של מנכ"ל ארנסון, שלפיו מצבה הכלכלי אינו מאפשר את מימוש הערבויות, מבלי לסכן, באופן ממשי, את המשך פעילותה.
לא הועילו בכך טענות פרקליטיה של מע"צ, עו"ד יגאל קלדס ויואב מני, שהזכירו את זאת, שמצבו הכלכלי של החייב אינו אמור להוות שיקול בעת ההחלטה בדבר עיכוב מימוש הערבות הבנקאית.
"אכן... החריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית הם מצומצמים", לא כיחד גרוניס, "ואולם, בנסיבות העניין שלפנינו, ומבלי שיש בכך קביעה עקרונית באשר לחריגים לעקרון העצמאות, סבור אני כי יש הצדקה לעיכוב המימוש", קבע קביעה מוקשית ובעייתית (ראה מסגרת).
אוזן קשבת
בקשר לכך הזכיר גרוניס את זאת שמנכ"ל ארנסון לא נחקר על תצהירו. טענת פרקליטיה של מע"צ, שלפיה בהיות הטענה בדבר מצבה הכלכלי של ארנסון בלתי רלבנטית לשאלת מימוש הערבויות, הם לא ראו כל טעם לחקור את המנכ"ל בנוגע אליה, לא הסיטה אותו מדרכו. "אמירה מפורשת בדבר מצבו הכלכלי הקשה של גוף עיסקי, אשר ניתנת על ידי המנהל הכללי בגדר תצהיר, הינה אמירה אשר ראוי לייחס לה משקל", קבע גרוניס.
"אמירה כזו עלולה להיות בעלת השלכות קשות מבחינתו של הגוף העיסקי, במובן זה שהיא תרתיע אחרים מלעשות איתו עסקים ועלולה להביא לנקיטת צעדים כלכליים ומשפטיים נגדו", הוסיף (אך לא התייחס להשלכות הקשות, העלולות להיות לקביעתו זו.
"על כן", סיכם גרוניס, "אמירה בדבר חשש קריסה מצד הגוף העיסקי עצמו לגביו הוא, צריכה לזכות לאוזן קשבת".
הוא לא התעלם מכך, שמצב כלכלי אינו נתון קבוע, אלא משתנה. לפיכך, הוא הותיר פתוחה את דרכה של מע"צ לפנות, בכל עת, לבית המשפט, ולהוכיח כי כבר לא קיים חשש לכך שמימוש הערבויות, באופן מלא או חלקי, יביא לקריסתה של ארנסון (רע"א 1221/10).
