תאגידי המים זכו ליחסי ציבור, בשעתו, כאילו הן כורח המציאות. הטענה של המצדדים נתמכה בכך שהמים זרמו ואיתם הכנסות הרשויות המקומיות שבחלקן המשיכו להזניח את תשתיות המים והשתמשו בתקבולים למטרות רבות ומגוונות, שבינן לבין המים אין ולו דבר.
כדרכן של הפרטות רבות בישראל, גם ההפרטה הזו לא השיגה את מטרותיה, אלא מטרות אחרות ואפילו הפוכות דוגמת יצירת מנגנון מנופח בג'ובים ועוד היד נטויה לתפקידים מיותרים נוספים.
המימון בא כמובן מאיתנו האזרחים. עובדה התאגידים רווחיים ושורת הרווח עולה בשיטתיות.
בכל מקום בו הרווחים נובעים לא מהתייעלות אלא מהכפלת מחירים והתנהלות ללא שקיפות ורחוק מעין הציבור, ראוי שכולנו נהיה מודאגים. מאוד מודאגים.
הרצון להעביר הסמכויות מהרשויות לתאגידי המים, במקום לשפר את הקיים, הולידה הפרטה נוספת עגומה וחסרת תוחלת. בדיוק כמו הפרטות נוספות שהיוו כרוניקה של כשלון ידוע מראש, זכרים מה בג"ץ אמר על בית הסוהר הפרטי? כי בישראל כמו בישראל, כל אחד דואג לכיסו והמטרה מקדשת את האמצעים.
כפי שחלק מהרשויות המקומיות, בחלק מהזמן, הקריבו את תשתית המים בכדי להעשיר את כיסיהן, כך חלק מתאגידי המים, מקריבים את ציבור לקוחותיהם לשם אותה מטרה. בניגוד לרשויות, התאגידים מתנהלים כגופים עסקיים לכל דבר אצלם שורת הרווח היא הקובעת, לא הדרך שהגיעו אליה.
הכלל הקובע בהרבה גופים עסקיים הוא נתפסת - שילמת, לא נתפסת - זכית. כל מנוי של חברת סלולר זו או אחרת, יודע כי עליו לבדוק את החשבון החודשי חזור ובדוק, כי לעיתים קרובות מתחבאות בו הוצאות שלא היה אמור להיות מחויב בהן.
כעת מסתבר כי זו גם שיטת העבודה של רבים מתאגידי המים, שקודם מחייבים בסכומים מופרזים, ורק אחר כך אם נתפסו, מזכים את לקוחותיהם. מניסיון אישי, גם כאשר תפסת את תאגיד המים בטעות והוא הודה בה זו עדיין לא ערובה לקבלת הכסף חזרה.
אך מה שתאגידי המים לא לקחו בחשבון היא העובדה שבניגוד לחברות הסלולר שעובדות בחברה עסקית יחסית אוהדת, להן יש יריב שאורב מעבר לפינה, בדמותן של הרשויות המקומיות המשוועות לחזרתו אליהן של מקור ההכנסה היפה של האחריות על חשבונות המים. הגבייה המופרזת של חלק מתאגידי המים, נפלה לידיהם של ראשי הרשויות כפרי בשל, ואלו גילו שבמקום להיאבק על החזרתו אליהם של מקור ההכנסה החשוב, המאבק מבחינתם עלול להיצבע בצבעים צרכניים.
הרווח הציבורי והתדמיתי נופל כפרי בשל לשלטון המקומי. ראשי הרשויות זכו להפוך לרובין הודים מקומיים, אל מול תאגידי המים ה"דורסניים", שתאוות הבצע המוגזמת, ניהול בעייתי ותרעומת ציבורית מתמשכת על הפרטות שלא לצורך הפכה אותם ממגני האינטרסים של האזרח למי שנתפסים כמתעמרים בלקוחותיהם ופוגעים בם.
ייתכן והרשויות כשלו בטיפול במערך המים, אך האיגודים נכשלו בהבנת האזרחים וצרכיהם. אפשר וצריך להחזיר את האחריות לרשויות המקומיות תוך תיקון הבעיות ההיסטוריות. ויפה שעה אחת קודם.
ליאור רוטברט שותף בספוט תקשורת ואסטרטגיה