אף פעם לא אהבתי פסקי דין "מחמת הספק". יש בהחלטות כאלה חוסר צדק הגובל בעיוות דין, כמו במקרה של ניצב (בדימוס) יעקב גנות. האיש מועמד לתפקיד הפנוי של מנכ"ל המשרד לביטחון פנים.
אנשים שמכירים את גנות ואת עבודתו מרעיפים עליו רק שבחים, אומרים שהוא ביצועיסט מעולה, שהוא יודע מה הוא רוצה, שהוא האיש המתאים כדי להצעיד את נושאי בטחון הפנים לתקופה חדשה.
אלא מה? בעת היותו של גנות מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, הוא הועמד לדין על חשדות במירמה, הפרת אמונים וקבלת שוחד מקבלן בנצרת (1994).
בית המשפט העליון, ברוב קולות, זיכה את גנות "מחמת הספק". בתוך כך מתחו השופטים ביקורת על התנהגותו: "כמות המקרים מקנה את הנופך המושחת, ואולם נותר ספק אם המקרים חצו את גבול השחיתות, ואם עברו מתחום העבירה המשמעתית לתחום העבירה הפלילית".
זכאי אבל מוכתם
הספק הזה עלה לגנות בכהונת המפכ"ל בשנת 2007. היועץ המשפטי לממשלה קבע בחוות-דעת כי אין מניעה חוקית למינוי גנות, אבל הביקורת של השופטים יוצרת בעיה. הוגשה עתירה לבג"ץ נגד המינוי, אבל גנות העדיף להסיר את מועמדותו לפני הדיון. מאז הוא מכהן בתפקידים בכירים, לאחרונה כמנכ"ל משרד התחבורה (הוא התפטר מתפקיד זה בימים אלה).
מה אנחנו לומדים ממקרה זה? אדם יוצא זכאי בדין, אבל במקביל הוא יוצא מוכתם כאילו היה מורשע. זו בעצם המשמעות של ה"ספק". גרוע מכך: על הרשעה יכול אדם להגיש ערעור, על "ספקות" וביקורת - לא. מבחינה זו, לפעמים הרשעה עדיפה על הערות של שופטים בפסק הדין.
בניגוד לחוק ולצדק
יש כאן פגם מבחינת הצדק הטבעי. כלל יסוד קובע כי אדם זכאי כל עוד לא הורשע. עניין ה"ספקות" יוצר כלל שמשמעותו הפוכה: אדם שמזוכה מחמת הספק הוא בחזקת מוכתם, ועוד ללא אפשרות ערעור.
יש פה אפילו אלמנט המנוגד לחוק. הרשעה פלילית צריך שתהיה מעבר לכל ספק סביר; הכתמה פלילית אינה צריכה ראיות בכלל, זה יותר משהו שקשור לתחושות ולהתלבטויות של השופט - וזה, רבותיי השופטים, מצב לא תקין.
אני אומר כך: אם לשופט יש ספקות והתלבטויות, שיסגור את עצמו בחדר, וילבן אותם עם עצמו. אבל לאחר שייצא מהחדר, שיכתוב פסק דין חד-משמעי - ולא פסק דין עם משמעויות שונות שאי-אפשר להתמודד נגדן.
אין מניעה למינוי
נחזור למקרה הנוכחי: יעקב גנות יצא זכאי בדין, נקודה. ספקות השופטים אינם בחזקת קביעה משפטית, בוודאי לא הרשעה, אלא מעין הרהורים שמקומם לא יכירם בפסקי דין. לא ייתכן מצב שבו ספקות של שופטים, להבדיל מפסיקות שלהם, יפגעו באדם כאילו היו הרשעות.
לכן, אם אין מניעה אחרת, אסור למנוע מגונן את המינוי למנכ"ל המשרד לביטחון פנים.