ד"ר עאדל מנאע, תושב מזרח ירושלים, הוא מנהל המרכז לחקר החברה הערבית בישראל במכון ון ליר בירושלים. באחד הימים ב-2007 יצא מנאע מביתו לכיוון האוניברסיטה העברית. לאחר נסיעה של 200 מטר עצר אותו שוטר וביקש ממנו להציג תעודות לבדיקה ביטחונית. השוטר העביר את התעודות לאנשים שישבו ברכב אזרחי כמה מטרים מהכביש. דקות אחדות אחר כך חזר השוטר והודיע למנאע כי יש לו חוב במס רכוש, והוא נדרש לשלם מחצית ממנו, בסך 7,400 שקל, בתוך חצי שעה, אחרת רכבו יעוקל וייגרר.
מנאע הסביר כי העניין מצוי בהליך הסדר, ואף יש לזכותו יתרת זכות במס רכוש, אך השוטר מיאן להשתכנע. מנאע נאלץ ללכת רגלית לסניף בנק, למשוך את הכסף ולשלמו במחסום. אחרי שעתיים וחצי קיבל את רכבו בחזרה. 3 שבועות אחר-כך שלחו לו רשויות המס הודעה כי אכן יש לו יתרת זכות של 26 אלף שקל במס רכוש, וסכום זה הועבר לחשבון הבנק שלו.
בשנים האחרונות נעצרו רבים מתושבי מזרח ירושלים לבדיקה על-ידי שוטרים במחסומים משטרתיים המוצבים מדי פעם בפעם ברחובות מזרח העיר, משיקולים ביטחוניים. לשוטרים שיצאו למשימה המבצעית התלוו נציגים של רשויות אחרות - רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. המדינה מקבלת שניים במחיר אחד - מציבים מחסום אחד, ומלבד בדיקה ביטחונית בודקים באותה הזדמנות האם לנבדק יש חובות לביטוח הלאומי או לרשויות המס.
אם הבדיקה במחשבי רשות המסים מגלה כי לנבדק או לבני משפחתו יש חוב - הוא נדרש לשלמו באופן מידיי, ובמקרה שהוא מסרב - מכוניתו מעוקלת בו-במקום, והוא נדרש להמשיך בדרכו רגלית. פרקטיקה זו הובילה את תושבי מזרח ירושלים לעתור לבג"ץ, באמצעות ארגוני זכויות אדם פלסטיניים והאגודה לזכויות האזרח.
אתמול (ב') החליטו שופטי בג"ץ דורית ביניש, חנן מלצר ועוזי פוגלמן לקבל את העתירה, ולהורות לרשות המסים ולביטוח הלאומי לחדול משיטת גבייה זו, בהיעדר הסמכה חוקית לנקוט אותה.
גביית חובות מס במחסומים, טענו עורכי הדין טלי ניר ודן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח, פוגעת בזכותו של הנישום להליך הוגן, בזכותו לפרטיות וכן בזכות הטיעון שלו. בנוסף, טענו, מדובר בהליך משפיל, הפוגע בכבוד האדם ומטיל בתושבי מזרח העיר סטיגמה של עברייני מס. אלה הן טענות במישור הזכויות, בהיבט החוקתי.
במישור המינהלי, נטען כי פקודת המסים (גבייה) איננה מסמיכה את הרשות לפעול כך, וכלל גדול הוא במשפט המינהלי כי רשות מוסמכת לנקוט פעולה כלשהי רק כאשר החוק מסמיך אותה במפורש לכך.
רשות המסים מוסמכת, על-פי החוק, להיכנס אמנם לביתו או למקום עסקו של הנישום, אם בקשת גובה המס לתשלום המס איננה נענית. סמכות הכניסה לחצרי הנישום, יחד עם הסמכות לתפוס את נכסי המיטלטלין שלו ולמוכרם לשם כיסוי חוב המס - כל אלה מותרים. המדינה טענה כי הסמכות לעצור את הנישום במחסומי דרכים נלמדת אפוא מ"קל וחומר", שהרי אין מדובר כאן על חדירה לשטחו הפרטי של האדם.
חריגה מהסמכות
עוד טענה הפרקליטות כי החוב המזערי שבגינו ניתן לעקל את הרכב במחסום הוא חוב של 5,000 שקל לביטוח הלאומי ו-10,000 שקל לרשות המסים, וכי העיכוב במחסומים הנגרם לנישומים איננו מתארך בשל פעולת אנשי הגבייה, ולאחר סיום הבדיקה הביטחונית המשטרתית הם רשאים להמשיך בדרכם, אף אם בדיקת אנשי המס בדבר קיום חובות טרם הסתיימה.
פקודת המסים (גבייה), טענה המדינה, מאפשרת לעקל מיטלטלין בכל מקום שבו הם מאותרים, אפילו בחצריו של החייב. במציאות הישראלית, שבה רוב כלי הרכב אינם חונים בחניה פרטית אלא ברחוב, ברשות הרבים, מלמדת כי המדינה רשאית לעקל את המכוניות גם במרחב הציבורי.
אלא שהטיעונים הללו לא הרשימו את השופטים, שהחליטו לקבל את העתירה. "עיקול כלי הרכב במחסומי דרכים משטרתיים חורג מהסמכות המוקנית למוסד לביטוח לאומי ולרשות המסים בפקודה", קבע השופט פוגלמן.
חריגה מסמכות, המתבססת על עיקרון חוקיות המינהל, ולפיו רשאית רשות ציבורית לפעול רק על יסוד הסמכה חוקית מפורשת, עשויה להתרחש גם כשהחריגה איננה פוגעת בזכויות אדם. אלא שכשהחריגה גורמת גם לפגיעה בזכויות, היא מקבלת משנה חשיבות. מסקנתו של פוגלמן היא כי במקרה כזה "על ההסמכה להיות ברורה, מפורטת ומפורשת בחקיקה ראשית".
המדינה טענה כי ההסמכה המפורשת בפקודת המסים, המאפשרת לגובה המס להיכנס לחצריו של הנישום החייב במס, איננה שוללת את הסמכות הכללית של המדינה לפעול גם ברשות הרבים. פוגלמן הודף את הטענה הזו. "גבייה במחסומי דרכים איננה יכולה להישען על סמכות כללית. נדרש עיגון מפורש להפעלת סמכות זו".
זו אפוא השאלה העיקרית: האם דיני המס מאפשרים פרשנות בדרך של "קל וחומר", כך שניתן יהיה לומר שהם מסמיכים את הרשות לתפוס את מיטלטלי החייב - כלומר, במקרה זה, את מכוניתו - גם במחסומי דרכים?
הגישה הפרשנית המקובלת כיום היא שפרשנות דיני המס נעשית באותו אופן שבו מפרשים גם דברי חקיקה אחרים. ב-1985 כתב בית המשפט העליון כך: "גם לעניין חוק מס, נקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא האם לאפשרויות השונות יש עיגון, ולו מינימלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור את אותה אפשרות המגשימה את מטרתה של חקיקת המס".
פגיעה בזכות החוקתית
"בנסיבות מסוימות ניתן ללמוד על המעט מן המרובה ולהסיק 'על דרך קל וחומר' באופן משתמע", מסביר פוגלמן, "מסיטואציה עובדתית אחת שאליה בחר המחוקק להתייחס, על סיטואציה אחרת".
במילים אחרות, לעתים רשאי בית המשפט לקבוע כי חוק המסמיך, למשל, את המדינה לעקל מיטלטלין ברשות היחיד של החייב - מסמיך אותה במשתמע לנקוט את אותה פעולה גם ברשות הרבים.
אלא שלא זה המקרה לכך. גביית מסים במחסומי דרכים, קובעים שופטי בג"ץ, פוגעת בזכות החוקתית לכבוד האדם באופן החורג מזה הנגרם כשהגבייה נעשית במגרשו הפרטי של הנישום.
"קיומו של חוב מס בלתי מוסדר", כותב פוגלמן, "איננו מפשיט את החייב מזכויותיו ואיננו הופך את כבודו הפקר".
מלבד אלה, נקבע כי נגרמת פגיעה גם בזכותו של האדם לפרטיות, בחופש התנועה שלו ובזכותו להליך הוגן, לזכות טיעון ולזכות הגישה לערכאות.
"יש לפרש סמכויות אכיפה פוגעניות המקנות לרשות כוח כפייה באופן מצמצם, המחייב קיומה של הסמכה מפורשת", מנמקת הנשיאה ביניש. "יש לעשות שימוש זהיר, אם בכלל, בפרשנויות מן הסוג של 'קל וחומר' - במיוחד במקום בו קיים ספק האם אכן מדובר בסמכויות אכיפה הנגזרות ונלמדות מן הסמכות המקורית".
יכולתו של החייב להתגונן מפני הליכי הגבייה, כשהוא מצוי בעמדה רגישה ומוחלשת, פחותים. אפשר שהוא מצוי בהליכי הסדר חוב מול רשות המס, אפשר שרישום החוב מקורו בטעות, אפשר שהחוב לא נפרע מאחר שהודעה על כך לא הגיעה לידי הנישום - אך גבייה במחסום דרכים איננה מאפשרת להתגונן מפני כל אלה.
בית המשפט מזמין את המחוקק להסדיר בחוק סמכות לגביית מסים במחסומי דרכים, אם הוא חפץ בכך, אך מזהיר מראש כי חקיקה כזו תידרש לאזן בין הפגיעה בזכויות אדם לבין התכליות של חקיקת גביית מסים, ובכל מקרה היא תהיה חשופה לביקורת שיפוטית בבג"ץ. (בג"ץ 6824/07).