אלי ישעיהו, מי שהיה המנכ"ל של חברת זנדר ישראל, מקימת מפעלי אינטל בארץ, יקבל 7% ממניות החברה השייכת לקונצרן הענק הגרמני MW (מייסנר, וורסט, זנדר) - כך קבעה בשבוע שעבר, סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר דרורה פלפל.
כמו כן קבעה השופטת כי ישעיהו זכאי לקבל 7% מרווחיה הניתנים לחלוקה של MW וכן מידע בדבר חישוב הרווחים ודרכי חלוקתם.
ב-1996 התמנה ישעיהו לתפקיד סגן נשיא קונצרן MW בגרמניה ונציגו בישראל. בהמשך יזם ישעיהו את הקמת חברת מייסנר-ברן, שותפות בין MW לחברת ברן תעשיות, ושימש כמנכ"ל שלה כאשר זו הקימה מפעלי סמיקונדוקטור בארץ, ובהם מפעלי אינטל וטאוור.
בתחילת 2004 הוחלט להגביל את פעילות החברה המשותפת עם ברן, וזאת על מנת לאפשר לקונצרן MW להיכנס לתחומי פעילות נוספים בישראל, באמצעות חברת זנדר ישראל. כדי להשלים את המהלך כרתה MW חוזה עם ישעיהו, שבמסגרתו הוסכם בין הצדדים על העברת הזכויות שקיבל ישעיהו במייסנר-ברן לזנדר ישראל.
בסוף שנת 2005 נתגלעה מחלוקת בין ישעיהו לקונצרן, שהובילה לפיטוריו. לאחר הפיטורים הגיש ישעיהו את תביעתו, ובמסגרתה טען כי הקונצרן התכחש להתחייבויות שנתן לו, לפיהן יהיה זכאי לקבל ממניות זנדר ישראל.
באמצעות עורכי הדין עפר פירט, ערן מאיר ואלי שמעון ממשרד פירט-וילנסקי-מזרחי-כנעני, הוסיף וטען ישעיהו כי יש לחייב את זנדר להקצות לו 7% ממניות החברה הישראלית ולאסור על הקונצרן להנפיק מניות נוספות אשר ידללו את אחזקתו.
השופטת פלפל דחתה את טענות הקונצרן הגרמני כי ההסכם בינה לבין התובע נוסח בקצרה, דבר המעיד כי הוא לא התכוון להעניק לישעיהו את התנאים שקיבל בזנדר ישראל, וקבעה כי אין בכך ממש. כמו כן, נדחתה הטענה כי מלשון ההסכם לא ניתן ללמוד כי קיימת בו התחייבות להקצאת מניות. ביחס לטענה זו קבעה השופטת כי מדובר ב"לוליינות", כאשר ברור היה לצדדים כי משמעות הדברים היא להמשיך באותה מתכונת התקשרות.
בא-כוחו של ישעיהו, עו"ד עפר פירט, מסר בתגובה לפסק הדין כי "אחרי שנים של מאבק, הצדק מתחיל לצאת לאור. המשמעות של פסק הדין, בין היתר, היא שישעיהו יקבל דיבידנדים בהיקף מוערך של מיליוני דולרים, שנשללו ממנו לאורך השנים האחרונות".
עו"ד פירט הוסיף כי "מדובר בחברה גרמנית שככל הנראה חשבה שרחוק 'בלבנט' אין חוק וסדר, ואפשר לחמוד את זכויות השותף ולהתעלם בבוטות מהסכמים, אך בית המשפט חשב אחרת".
יצוין כי בין הצדדים מתקיים הליך משפטי נוסף, בבית הדין לעבודה בתל-אביב, שבמסגרתו תובע ישעהו 23 מיליון שקל, ומנגד טוענת MW כי בזמן שניהל את הקונצרן בישראל משך ישעיהו במשך כ-5 שנים משכורת כפולה ללא ידיעת החברה.