האם שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, אסתר נחליאלי-חיאט, היתה נתונה בניגוד עניינים בעת שפסקה הוצאות משפט חסרות תקדים לטובת משרד רואי החשבון הגדול בארץ, קסלמן וקסלמן, לאור קשרי בעלה עם המשרד?
בינואר השנה נדהמו עורכי הדין העוסקים בתחום התביעות הייצוגיות מהחלטתה של נחליאלי-חיאט, שהטילה על שלמה צאייג, שביקש לאשר תביעה ייצוגית נגד קסלמן בפרשת קריסת הבנק למסחר, הוצאות משפט חסרות תקדים בגובה 168 אלף שקל.
הסכום הגבוה נבע מכך שצאייג חויב בהוצאות חוות-דעת שהוגשה בתיק בידי רו"ח יאיר רבינוביץ', לשעבר נציב מס הכנסה.
צאייג, שהיה בעל מניות בבנק למסחר, תבע את משרד קסלמן בטענה כי המשרד, ששימש כרואה חשבון חיצוני של הבנק, היה אחראי לאי-חשיפת המעילה שביצעה אתי אלון.
משמעות ההחלטה, אותה נתנה נחליאלי-חיאט כרשמת, היתה שביחד עם ההוצאות שנפסקו לצאייג קודם לכן בתיק - בהחלטת השופטת צפורה ברון, לפיה הוא יישא ב"הוצאות המשפט, כפי שהוצאו בפועל" - ישלם צאייג פי 10 מסכום הנזק האישי, אותו תבע באמצעות עורכי הדין רם דקל ויעקב סבו.
נחליאלי-חיאט קיבלה את טענת קסלמן, באמצעות משרד עו"ד יעקב וינרוט, כי מדובר ביישום טכני בלבד של החלטתה הקודמת של השופטת ברון, ודחתה את טענת צאייג כי לא ניתן להחיל את החלטת ברון לגבי חוות-הדעת של רבינוביץ', וכי פסיקת הוצאות כה גבוהה משמשת תמריץ שלילי מובהק להגשת תביעות ייצוגיות. "טענותיו של צאייג הן כבדות-משקל, אלא שבירורן והכרעתן אינם בסמכותי", הסבירה.
אינטרסים בקסלמן
ההחלטה החריגה של נחליאלי-חיאט זכתה לביקורת, מכיוון שהיא נתפסה כנובעת מגישה של הרתעת יתר, שנוקט בית המשפט כדי למנוע הגשת בקשות-סרק לאישור תביעות ייצוגיות, אך עלולה למנוע הגשת ייצוגיות גם במקרים שבהם הדבר מתחייב.
כעת, מקבלת ההחלטה החריגה של נחליאלי-חיאט אור נוסף ולכאורה בעייתי.
ממידע שהגיע ל"גלובס" עולה כי נחליאלי-חיאט היתה לכאורה מנועה מלדון בענייני משרד קסלמן בשל ניגוד עניינים. זאת, מכיוון שבעלה, יגאל חיאט, מחזיק ב-10.58% בחברת מאפיות אנג'ל (שלמה א. אנג'ל בע"מ), שהיא אחת מהלקוחות הגדולים של המשרד, המבוקרת על-ידו מזה שנים; ובנוסף, הבעל משמש מ-2005 כדירקטור וסמנכ"ל במאפיות אנג'ל.
לפי כללי האתיקה של השופטים, "שופט לא ישב בדין ביודעו שיש לו, או לבן משפחתו, עניין כספי ממשי, או עניין אישי ממשי בהליך, או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא-כוחו".
לאור הכללים היתה נחליאלי-חיאט מחויבת לכאורה להימנע מלדון בתביעה נגד קסלמן, או לכל הפחות היתה צריכה להודיע על קשריה עם המשרד, אך היא בחרה שלא לעשות זאת.
אמנם, את החלטתה על פסיקת ההוצאות לטובת קסלמן נימקה נחליאלי-חיאט בכך שמדובר בהחלטה טכנית גרידא. ואולם, לכאורה, הדבר אינו "מרפא" את מצב ניגוד העניינים בו נמצאה, מכיוון שעצם ההחלטה שמדובר בעניין טכני כבר מהווה פעולה מהותית ושנויה במחלוקת.
יודגש כי בתיקים אחרים שבהם דנה בעניינו של קסלמן, דווקא טרחה נחליאלי-חיאט לידע את הצדדים על הקשר שלה למשרד. כך למשל, בתיק אחר, מ-2007, היא הבהירה לצדדים כי "קסלמן וקסלמן משמש כמשרד שנותן שירותי ראיית חשבון לחברה שבעלי נושא משרה בה" (ת.א. 2820/07).
"קשר עקיף"
מדוברות בתי המשפט נמסר בתגובה: "הקשר בין נחליאלי-חיאט לבין משרד קסלמן הוא עקיף; מדובר במשרד של רואה חשבון שנותן שירותים לגופים רבים, ביניהם חברה ציבורית, שבעלה של השופטת הוא נושא משרה בה ובעל מניות (ולא בעל שליטה). בנסיבות אלה לא ראתה השופטת חשש לניגוד עניינים".
עוד נמסר מהדוברות כי "כפי שצוין במפורש בגוף ההחלטה עצמה, מדובר בהחלטה טכנית במהותה וביישומה. ההחלטה העניינית ניתנה על-ידי השופטת ברון בזמנו, ולרבות קביעה כי הרשם ירשום את ההוצאות שהוצאו בפועל; הרשם אינו יכול להוסיף או לגרוע - כפי שגם נכתב במפורש בהחלטה. זהו הליך טכני, שיכול על-פי התקנות להתבצע גם על-ידי מזכיר בית המשפט".