ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה היום (א'), בצדק רב, לדחות בחודשיים את הכרעתה בנושא חוק הספרים שמקדמת לימור לבנת, ובמקביל להחזיר אותה אל שולחן השרטוטים לשפר את הצעת החוק שהגישה.
הצעת החוק כפי שהוגשה לוועדה, ובמרכזה הגבלות מהותיות על ההנחות שמציעות רשתות הספרים לקהל הקוראים, היא הצעה רוויה בבעיות ובסיכונים שנתקלה בהתנגדות עיקשת מצד שלל גורמים מקצועיים שבחנו את הנושא (בהם השר יוסי פלד, שמונה לעמוד בראש ועדת הבדיקה, וכן הפרופ' לכלכלה חיים פרשטמן, שהתבקש להגיש דוח בנושא).
לו התקבלה ההצעה, ורשתות הספרים היו נאלצות למכור את הספרים במחיר מלא או כמעט מלא על-פי חוק - עלולה היתה להתחולל רעידת אדמה של ממש בשוק הספרות הישראלי:
הקוראים והצרכנים היו נפגעים, כי במקום לקנות 4 ספרים ב-100 שקל כפי שנהוג היום, היה מספיק להם אותו סכום לרכוש ספר אחד בלבד.
הסופרים הצעירים היו נפגעים, כי יכולתם לבלוט ולהגיע לקהל קוראים משמעותי הודות למחיר היתה נעלמת. שוק הספרים בכללותו היה נפגע, כי כמות הספרים שנמכרים ושנקראים היתה פוחתת פלאים.
מי היה מרוויח מאותו החוק ? רק אותו קומץ סופרים ידוע ומוכר, שספריו ממילא נמכרים ברבבות, והם ימשיכו להימכר גם תחת איסור ההנחות.
למעשה, מבצעי ההנחות של רשתות הספרים הם הדרך היחידה לסופרים צעירים להגיע לקהל קוראים משמעותי ולמצב את מקומם בשוק הספרות הישראלי: רומן הביכורים שלי, "אקרא לך גבר", יצא לראשונה לפני שנה - ונכנס, לשמחתי, לאותם מבצעי קידום "אגרסיביים" שהביאו להיווצרות הצעת החוק.
בזכות אותם מבצעים הצליח הספר לצאת כבר ב-3 מהדורות ולהגיע לאלפי בתי-אב - הישג שספק אם הייתי יכול להתהדר בו אם היה נמכר לאורך כל השנה במחירו המלא - 82 שקל.
קודם תדאגו שהילדים ידעו לקרוא...
הרציונל שעומד לכאורה מאחורי הצעת החוק, לדברי הוגיה (לבנת, הורוביץ ואורלב), הוא לאפשר לסופרים "להתפרנס בכבוד" מספריהם. עם כל הכבוד הראוי, לא ברור לי מדוע המדינה צריכה לוודא שכל סופר באשר הוא יוכל "להתפרנס בכבוד" מספריו.
סופרים מוצלחים, שנהנים מקהל קוראים גדול, מתורגמים לשפות זרות וזוכים בפרסים ספרותיים - מתפרנסים כבר היום "בכבוד", ואף מעבר לכך. ואילו סופרים פחות מוצלחים, אפעס, יכולים להתכבד ולעבוד בעבודות נוספות: להרצות על ספרות באוניברסיטה, ללמד ספרות בבתי-הספר התיכוניים והיסודיים, להעביר סדנאות בכתיבה יוצרת, לערוך ספרים ולעבוד בעיתונות.
המדינה אינה צריכה לחבל בשוק ולפגוע בקוראים רק כדי "לפרנס בכבוד" סופרים בינוניים, ואין פחיתות כבוד בכך שסופר יעבוד מספר שעות ביום בעבודה אחרת ולא יישב ויכתוב מבוקר עד ליל.
אבל גם אם כן רוצה המדינה לעודד ספרות עברית ואת התמלוגים שמשולמים לסופרים בגינה, יש דרכים מתונות יותר, שלא יפגעו בשוק הספרים ובקוראים, ושיעילותן אף גבוהה מהצעת החוק.
כך, לדוגמה, ניתן להקים קרן ממשלתית שתתוקצב מהפניית המע"מ המתקבל ממכירת ספרים (כפי שהציע הפרופ' פרשטמן) או סמי-ממשלתית, שתתוקצב מתקציב המשרדים הרלוונטיים וגופים נוספים דוגמת מפעל הפיס.
קרן זו תוכל, למשל, להעביר לסופרים השלמה לתמלוגים שמקוצצים מהם בתקופות המבצעים כך שגם בעונות מבצעים, רמת התמלוגים שמקבלים הסופרים לא תפחת. היא תוכל להעביר מענקים להוצאות הספרים שייועדו להוצאת ספרות איכותית שאין לה הצדקה מסחרית, והיא תוכל להעניק מלגות קיום לסופרים לפי קריטריונים שייקבעו על-ידה. כל זאת, מבלי להעלות את מחירי הספרים ומבלי שקהל הקוראים ירגיש בדבר.
ובכלל, במקום לרוץ ולהתערב בשדות לא להם, יכולים שרת התרבות ושר החינוך להשקיע בחלקת הגינה הקטנה שבחצרם האחורית: לטפח לימודי כתיבה יוצרת במערכת החינוך, לבסס דור חדש של אוהבי המילה הכתובה, לרענן את לימודי הספרות בבתי-הספר התיכוניים, לפתח את הדיאלוג התרבותי שבין סופרים והוצאות ספרים ישראליים למקביליהם בחו"ל וכדומה.
רצוי שהשרים שיושבים כעת על המדוכה בעניין הספרות העברית יגנזו את הצעת החוק האגרסיבית שמונחת לפתחם. אם קיימת, בראייתם, בעיה בשוק הספרים - יש דרכים מתונות לתקן אותה, באיזמל מנתחים עדין, ולא באמצעות מלחמה שערה בסופרים הצעירים וביכולתם להיכנס לבתים עם אמירה צעירה, רעננה ומקורית, כמו גם במתי-מעט שוחרי הספרות שעוד נותרו כאן.
אוהד רוזן הוא מחבר רב-המכר "אקרא לך גבר" וסמנכ"ל חברת ג'רוזלם אונליין המשדרת את חדשות ערוץ 2 באנגלית.