הפרויקט "שחקו אותה בגדול", שבמסגרתו מנחה אברי גלעד גירסאות עדכניות של שעשועוני העבר, הוא נחמד בעיניי: גלעד מגיש חביב, המשתתפים לרוב זורמים עם השואו ומצליחים לעורר געגוע לטעם של פעם.
יחד עם זאת, יש כאן גם כמה בעיות. הנה שתיים מהן: ראשית, הומאז' היסטורי זה באמת נחמד, אבל כשהנוסטלגיה מחלחלת לפריים-טיים, היא נראית לי קצת כמו תחליף לרעיונות מקוריים.
אם מסתכלים על הפריים טיים של רשת - ראשון עד שלישי, מוצאים שם על המשבצת היקרה של 21:00 את שעשועוני העבר, את "רוקדים עם כוכבים", ואת "כלבוטק" (עוד תוכנית "ערוץ אחדית" במהותה).
3 התוכניות מביאות עימן רייטינג סביר (להוציא את "כלבוטק" של שלישי שעבר, שחטפה בראש מפרק ה"מייק-אובר" של "היפה והחנון") - אבל גם הרהורים נוגים לגבי העתיד.
שנית, ולא פחות חשוב: תקראו לי שמרן, אבל בשעשועונים של פעם היה גם משהו נאיבי. זו לא האכזריות של שטרות כסף צונחים לתהום אולפנית או מתחרים נופלים לתוך חורים ברצפת האולפן, אלא משהו שהוא קצת יותר פעולה בצופים מאשר קרב בקולוסיאום.
תהייה אחת אקסקלוסיבית לשעשועון של הערב (א'), זה שיהיה מחווה ל"שחק אותה" המיתולוגי: האם יזכיר אברי גלעד את האיש שמזוהה עם השעשועון, דודו טופז? ואם כן, איך יעקוף את המהמורה שמצד אחד צריכה להזכיר זכות ראשונים, ומצד שני - לא לפאר את האיש ששלח בריונים לתקוף את סמנכ"לית התוכן הקודמת של הזכיין?
לגלעד פתרונים, או כמו שאומר הביטוי המזוהה איתו: זה צריך להיות "מעולה ומגעיל" כאחד.